סטודנטית, רוצה ילדים? קודם סיימי את התואר

לקראת פתיחתה של שנת הלימודים האקדמית כדאי להתבונן בחקיקה חדשה שעניינה זכויות הסטודנטית היולדת בישראל. החקיקה החדשה אמורה להקל על הסטודנטיות הנמצאות בהריון, על היולדות, על העוברות טיפולי פוריות ועל המאמצות. ואולם, החוק הזה שנראה מאוד מתקדם ומשמח – עניינו לא נשים ולא אימהות ולא זכויות להשכלה אלא עידוד הילודה.

קודם כל, יש לומר שטוב עשה המחוקק שמונע מצבים לא נעימים שבמסגרתם סטודנטיות צריכות להתמקח באופן אישי עם מרצה על זמני ההיעדרות שלהן בעקבות לידה. צריך גם לומר שהמחוקק פונה בעיקר ללימודי התואר הראשון ששם יש מערכת לימודים עמוסת שיעורים ובחינות ושלא מדובר על תארים מתקדמים וסטודנטיות שהלימודים הן הקריירה שלהן.

אבל חשוב לומר שחוק הוא סוכן תרבותי והוא לא רק מרחיק מהחברה את מי שלא ראויים לחיות בקרבה אלא הוא מעביר מסר על מה חשוב בעיננו. אז כדאי לשים לב מה החוק הזה אומר לנו ואולי לתהות על השמחה המלווה אותו.

הזכות שלא ללמוד

כשסטודנטית יולדת היא רשאית להיעדר מ-30% מכלל השיעורים בכל קורס שחלה בו חובת נוכחות. הקורס, שהוא קורס חובה, שזה אומר ליבת הלימודים שלנו וליבת ההכשרה המקצועית שלנו, הוא כנראה גם לא ממש חשוב ליולדת אם אנחנו מאפשרים היעדרות שכזו בלי להציע שום פיתרון אקדמי אמיתי. גם אם נמחל על כבוד המקצועות שאנחנו מלמדים והידע שאנחנו מנחילים ונקווה שהשעורים שהיולדת הפסידה על פי חוק לא עסקו בדיוק במבנה של גשרים או בחומרי הרדמה, נשאלת השאלה איזו מין זכות זו הזכות שלא ללמוד?

(צילום: shutterstock)

סעיף אחר בחוק מאפשר לסטודנטית שנעדרה בשל לידה או אימוץ לדחות או אפילו לפטור מהשתתפות בהכשרה מעשית. יש מקום לברך את המועצה להשכלה גבוהה שחושבת שההכשרה המקצועית שאנחנו מעניקים הוא משהו שאפשר לוותר עליו בקלות – ושזו ממש זכות לבקש מהסטודנטית שלא להכשיר את עצמה. מה אומר הפטור הזה על הסטודנטית שזה עתה ילדה? ומה זה אומר על סיכוייה בשוק העבודה ועל עצמאותה הכלכלית ללא הכשרה מקצועית?

הרגישות לסטודנטיות לא עוצרת בלידה אלא מתחשבת בהיריון וכך סעיף נוסף מעניק תוספת זמן בבחינות. תוספות זמן בבחינות ניתנות לאנשים שעברו אבחון ונמצאו ראויים לכך בשל לקויות למידה. מה בהריון, הופך את מוחה של הסטודנטית לכזה שצריך עוד זמן?

נניח שנדרשות לה עוד 5 דקות כי היא יצאה פעמיים לשירותים, אבל מתן תוספת זמן שמיועדת לבעלי לקויות למידה הופכת את הסטודנטית שלנו לא לאשה בוגרת ועצמאית שבחרה ללדת אלא לבעלת לקות שבעקבותיה נדרשות לה הקלות. ההריון, יש להזכיר, הופך נשים לאימהות – ולא לכאלה שיש להן בעיות קשב וריכוז.

מגוון הזכויות שהחוק מעניק עוסק במקרה הטוב בזכויות הסטודנטית ללדת אבל הוא ודאי שלא עוסק בסטודנטית שהיא אמא ובטח שלא עוסק בזכות של הסטודנטית שלא ללדת בזמן הלימודים.

חוק לעידוד ילודה על חשבון לימודים

בישראל של 2012 יש עניין בילודה ולכן נעשה כל מאמץ, בעידוד אגודת הסטודנטים והמועצה להשכלה גבוהה, לאפשר ולהקל על הלידות. אם הסטודנטיות מתקשות להיכנס להיריון, אז החוק מקל על אלו שבחרו בטיפולי ההפריה או באימוץ. המלחמה כאן היא לא על ההשכלה הגבוהה אלא על הדמוגרפיה. איך אנחנו יודעים את זה? אנו מסתכלים על החוק.

החוק מנחה את המוסדות להשכלה גבוהה לדאג לחדרי הנקה, כי אנחנו בעד חלב אם ולא בעד תחליפים.תחליפי החלב עוד יכולים לעזור לשחרור מהנקה ואנחנו לא באמת בעד שחרור ולא באמת בעד שיוויון. אנחנו גם לא מוצאים בחוק איזו הנחיה למוסדות להשכלה גבוהה או לאגודות הסטודנטים להקים מעונות יום שיפעלו עד שאחרון הקורסים נגמרים בערב.

אז מה עשתה החקיקה המתקדמת הזו? החקיקה עשתה את מה שמדינת ישראל עושה - תומכת ילודה ולא תומכת אימהות, תומכת ילודה ולא תומכת נשים לומדות ומשכילות. הורות זה דבר נהדר אבל מגיע לנשים ולגברים ללמוד כאנשים צעירים ומשוחררים מילדים. תוחלת החיים עלתה, הגיל שבו נשים יכולות ללדת גם הוא עלה, אז אולי כדאי להתחיל ולהתייחס לתואר הראשון כמו שאנחנו מתייחסים לתיכון ולצבא, כאל תקופות שלא יולדים בהן – או לפחות לתקופות שלא מעודדים בהן ילודה.

עוד לפני שעוסקים במה לומדים כאן, כדאי לעסוק בזכותן של נשים צעירות ללמוד לתואר הראשון ולא לוותר, לא על שיעורים, ולא על הכשרות ולא על בחינות. מה שנראה כזכויות מופלגות הוא לא יותר מכלי שניתן לחברה שמרנית שמתחפשת למתקדמת ונאורה. אולי הגיע הרגע לקום ולומר בקול רם וברור - תנו ללמוד בארץ הזאת לתואר הראשון בלי ילדים.

הכותבת היא סוציולוגית ודיקנית הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים.