עונשו של העונש

הוצאתם להורג של שני נאשמים בשיתוף פעולה עם ישראל על ידי הרשות הפלסטינית היא שערורייה רצחנית – כמו כל עונש מוות. המדינות המקיימות הוצאות להורג לוקות מבחינה מוסרית, תרבותית והשכלתית. כל השבח למדינת ישראל, שלמרות התנאים שבהם היא שרויה, עלה בידה להימנע מהפשע הזה.
המקרה היחידי שבו הוצא להורג אזרח ישראלי – במהלך מלחמת העצמאות, ולאחר משפט צבאי - הסתיים בגילוי שהאיש היה חף מפשע. הוא נחשד בידידות עם קצינים אנגלים, ולאחר שהתבררה ה"טעות", מצא לנכון בן גוריון להתנצל.
הוצאה להורג של חפים מפשע אינה דבר נדיר, וזה קורה גם באנגליה וגם בארה"ב. הדבר נובע מן הריחוק המעמדי בין השופט והנאשם, כאשר אחד אינו מבין את שפתו של השני, גם כאשר שניהם דוברים אנגלית. אנגליה עומדת בראש אולימפייאדת הטעויות בגזרי דין מוות, ובארה"ב ממנה וממנת המדינה את הסניגור לאנשים שאין להם כסף לשלם בעצמם. בחלק מהמקרים הסניגור הממונה אינו ממלא את חובתו, ולפעמים אף נרדם בזמן המשפט. והתוצאה: רצח של חף מפשע.
יהיה זה אולי מעניינו של הקורא הישראלי לדעת ששני יהודים הם שהביאו לביטול עונש המוות במדינות מערביות: סמואל סילברמן, חבר פרלמנט, עשה זאת באנגליה ב-1965; שר המשפטים הצרפתי באדינטר, רשם את ההישג לזכותו רק ב-1981.
האמת היא שקשה להאשים ממשלות ברבריות ומשטרי דיכוי בהוצאות להורג כאשר המפותחת שבמדינות העולם, ארה"ב, עושה את זה בהתלהבות. על כן אני מציע ללמד את האמריקנים את המידה העברית – בושה. בוש, בוש, בושה. ובמקומות שעדיין מוציאים להורג אני מציע להציב תצלום ענקי של נשיא ארה"ב ג'ורג' וו בוש. כאן המקום להזכיר שגם אצלנו יש כמה אידיוטים שתומכים בגזר דין מוות.
מאז המאה ה-18 , כאשר האיטלקי ביקארייה הוציא את החוברת שלו נגד עונש מוות, לא הוכח שיש לפשע הזה איזה שהוא ערך מרתיע. כך, למשל, בארה"ב, אין כל הבדל ברמת הפשיעה בין מדינות שמוציאות להורג נאשמים שהורשעו, לבין מדינות שאינן עושות זאת.
אבל לאכזריות הזאת מצטרפים ברבריות, נקמנות וסדיזם, כאשר הדבר נעשה בצורה פומבית. כידוע, עד היום חותכים איברים לפושעים בערב הסעודית. ההוצאות להורג הפומביות בעזה ובחברון, והליווי התקשורתי הרעשני, שפוגע בכל רגש אנושי, הם ההוכחה לכך שהרשות הפלסטינית גולשת לעבר צורה של משטרים ברבריים, שחשבנו שנעלמו מן העולם עם חיסול הפשיזם והסטליניזם.