מי הזוחל היפה במדינה? תחרות יופי לנחשים

עשרות מבקרים מכל רחבי הארץ, משפחות וילדים, דתיים וחילוניים, ובעיקר אוהבי נחשים, הגיעו בשבוע שעבר למרכז הזוחלים בקצרין, כדי לקחת חלק בתחרות יופי המוקדשת לנחשים וללטאות.

במרכז הזוחלים שהוקם ע"י איתי מאיירס וזיו ריבק לפני כשישה חודשים, מוצגים לקהל הרחב כמאה נחשים, לטאות, צבים, עקרבים וטרנטולות מכל רחבי העולם באולם תצוגה עצום עם אווירה של ג'ונגל פראי וחשוך.

"החלום שלנו הוא שאנשים יפסיקו לפחד מנחשים ולטאות, ובעיקר שיפסיקו להרוג אותם בטבע. יש דרכים הרבה יותר טובות להתמודד עם נחש והן לקרוא ללוכד נחשים. לא צריך להוריד לו מעדר על הראש. עם כל הפחד מנחש, יש לו תפקיד חשוב במערכת האקולוגית והוא היה כאן עידנים לפנינו. מגיע לו כבוד", מסביר איתי מאיירס, מגדל נחשים מזה כ-15 שנה והמנהל המקצועי במרכז הזוחלים. 

השלישייה המנצחת עם אנשי מרכז הזוחלים בקצרין

"ההורים מפחדים, הילדים מתלהבים"

"רוב הילדים שבאים אלינו, מחזיקים ומלטפים את הנחשים. ההורים הם אלה שצריכים לעבור את תהליך ההתגברות על הפחד ונדהמים לגלות שהילדים מתחברים לנחשים בדיוק כמו שלומדים ללטף כלב או חתול", מסביר מאירס, תושב קצרין.

"התחרות נועדה כדי להגביר את המודעות לבעלי החיים שלא זוכים לחשיפה תקשורתית חיובית ברוב ימות השנה. יש עשרות אלפי אנשים שמגדלים בארץ חיות אקזוטיות. נחש הוא חיה מופלאה שקל לגדל בבית", הוא מוסיף.

אולם הכניסה הגדול בחנות "אנימל קלאב", אחת החנויות הוותיקות באזור הצפון בתחום חיות המחמד, פונה מסחורה וריהוט לטובת התחרות, כדי לאפשר למבקרים לצפות בנחשים. על גבי המדפים הוצבו עשרות אקווריומים ובתוכם נחשים קטנים וגדולים, וגם מספר לטאות.

עשרות מיני הנחשים והלטאות המוצגים במרכז הזוחלים בקומה השנייה, מקורם בארצות הברית ולדברי מאיירס, יובאו לישראל מבתי גידול מקצועיים ולא נלקחו מהטבע. לדבריו, למקום ישנם אישורים מטעם רשות הטבע והגנים בכל הנוגע לאחזקה של זוחלים ובקרוב גם אמורים להגיע לראשונה נחשים מקומיים, שחלקם ארסיים.

"חינוך זו מילת המפתח בכל הנוגע לנחשים ואנחנו משקיעים בדור הצעיר שמגיע לבקר כאן, כדי להפוך אותם לשגרירי הסברה למען הנחשים, השממיות והצבים", הוא מחייך.

החשיכה יורדת על קצרין ולאט לאט, המקום מתחיל להתמלא במבקרים - חובבי זוחלים מכל רחבי הארץ, משפחות עם ילדים שטיילו באזור, תושבים מהסביבה וגם קונים מזדמנים. המבטים על המשתתפים בתחרות מעורבים בסקרנות, פחד והתפעלות.

לי אבקסיס מכרמיאל עם כרכן טקסס לבן. מקום 1

"נחש רגוע כמו פודל, יש בו משהו משגע"

לי אבקסיס הגיע עם אביו אילן, מכרמיאל. השניים מגדלים יחד בביתם כשישים נחשים. "אני בכלל ביקשתי מאבא שלי לטאה לפני שש שנים. הוא הביא לי שני נחשים ומאז התאהבנו בתחום. היום יש לנו חדר עם עשרות נחשים יפים ואנחנו מטפלים בהם עם הרבה אהבה", הוא אומר ומוציא את הדוגמן הביתי שלו לנשום מעט אוויר צח. לתחרות הביאה משפחת אבקסיס  נחש כרכן טקסט לאוסיסטיק בעל מופע לבן, בן חמש שנים.

הכרכן משך עניין רב בקרב המבקרים שביקשו להצטלם לידו כאילו היה פליט ריאליטי. בסוף התחרות הוא גם קטף את המקום הראשון. "הם נחשים מעט אגרסיביים, אבל במקרה שלו הוא רגוע ולבן כמו פודל", מסביר אב המשפחה, אילן. "הנחשים לא אוכלים שניצל סויה או סנדוויץ' ומי שמגדל צריך לקחת בחשבון שהם אוכלים מכרסמים, קפואים או חיים".

"הנחשים ממלאים לי את שגרת היום אחרי שאני חוזר מהעבודה ותורמים גם לחיי המשפחה", מגלה אבקסיס, נהג מונית בעיסוקו. "אני והבן מטפלים בהם כל יום, בודקים שהם בסדר, מנקים את הטרריום של כל אחד, מוציאים אותם להתאוורר וגם מלטפים אותם בכיף, מגיע להם".

לדבריו, מדובר בחיה קלה לגידול בבית. "היא אוכלת פעם בשבוע, עושה צרכים פעם בשבועיים לכל הפחות, לא מסריחה, לא תופסת מקום וזו זכות לגדל אותה. אני לא מפסיק להתפעל מהנחשים. הם בעלי חיים עם כוח, עוצמה מצד אחד, אבל זו חיית מחמד שאם נותנים לה את הכבוד, היא לא תחזיר אהבה כמו כלב, אבל יש בה משהו משגע".

אילן מספר כי לדעתו הנחשים לא נקשרים לבעליהם, אבל מצליחים לזהות את מי שמטפל בהם. "כולם בהתחלה נגעלים מלגעת בנחש כי יש לו מרקם מוזר, אבל אחרי שעוברים את המחסום הראשון, קל להתאהב בהם". 

בּבּר ואנג'לינה חיים בקיבוץ

יובל נדיבי, בן 24 מתגורר עם בת הזוג שלו בקיבוץ אליעד בדרום רמת הגולן. נדיבי הגיע לתחרות עם "בּבּר", נחש בואה סלמון בן שנה. הוא מלטף אותו, מעביר אותו מיד ליד, וגם מניח אותו בעדינות על כתפיה של ילדה, שמבקשת בהיסוס לגעת בנחש.

"אל תדאגי, הוא לא יאכל אותך", הוא מרגיע אותה. האמא של הילדה צופה בנעשה במבט מבועת על הפנים, מתעדת את המפגש עם הטלפון הסלולרי. לילדה יש חיוך גדול והיא אוחזת בבּבּר עד שהוא מחליט לחזור לבעליו. בסוף הערב בבר זכה במקום השני בתחרות.

יובל נדיבי מרמת הגולן אוחז בפיתון מתכדרר

"המראה של הבית שלי מזכיר לפעמים יותר פינת חי או אולם תצוגה של נחשים מאשר בית סטנדרטי בישראל", הוא צוחק. "מאז שהייתי ילד אהבתי לטפל ולגדל בעלי חיים. הנחשים זו אהבה שהתחילה כתחביב קטן והיום יש לי כבר שמונה נחשים בבית בן שני חדרים בקיבוץ. אם תשאל את החברה שלי, היא תגיד שזה לא פשוט לחיות עם נחשים בבית, אבל היא הכירה אותי כך מההתחלה וזה חלק ממני".

עם מאגר נחשים שאורכם מגיע מחצי מטר ועד לשלושה מטרים, הבית של יובל הפך במהרה גם למקום ביקור מועדף לילדי הקיבוץ. "הם אוהבים לבוא לשחק איתם, לשאול שאלות, להחזיק אותם וזה נחמד לראות שהמודעות שלהם נפתחת לבעלי חיים לא שגרתיים", הוא מסביר. "בּבּר לדוגמא קרוי על שם חבר טוב ויש גם כמה נקבות חמודות שזכו לשם אנג'לינה וריהאנה".

הרומן של רמבּו וגדעון

גדעון משה, תושב עכו ולוכד נחשים מוסמך מסתובב בחנות עם חיוך מלא גאווה. המבטים של המבקרים ננעצים ב"רמבו", נחש בולסנייק בן שמונה שנים, שנע מעט בעצבנות באקווריום החשוף.

הוא מביט בילדים הרבים שמתקרבים אל רמבו ומנסים למשוך את תשומת לבו. "כשאני הייתי קטן, ההורים שלי לא אהבו שאני מגדל נחשים ואפילו סולקתי מבית הספר בגלל שהבאתי את הנחשים איתי מהבית והיום, תראה איך הילדים מסתכלים על הנחשים. חשוב שהם ילטפו אותם ויבינו כמה שהנחשים חשובים לנו בטבע".

רמבו זכה במקום השלישי בתחרות, אבל אם היו שואלים את גדעון, הוא היה צריך לזחול למקום הראשון. "אני מכבד את החלטת השופטים, אבל הקהל כאן התאהב בו, אולי בשנה הבאה יהיה לו יותר מזל", הוא צוחק.

גדעון משה עם "רמבו", נחש בולסנייק. מקום 3

גדעון נשאב לעולם הנחשים כבר בגיל 14 שנה ומאז גם הפך את האהבה לעיסוק. בביתו הוא מגדל חמישה נחשים ומתנדב להדריך בנושא זוחלים בבתי ספר באזור. "הנחשים הם חלק ממני כבר כל כך הרבה שנים ואין לי הסבר למה אני אוהב אותם כל כך. הם מרתקים מכל הבחינות. יש להם פיזיולוגיה מדהימה בכל הקשור להשלת עור, אכילה, הזדווגות והישרדות בטבע בתנאים שבעלי חיים אחרים לא היו שורדים", הוא אומר.

לדבריו, מי שרוצה לגדל נחש בבית חייב לדעת לטפל בו ולערוך מחקר מקדים לפני שיתחייב לנושא. "הנחשים יכולים לחיות שנים רבות ואין תועלת למי שקונה נחש ומחליט לזרוק אותו אחרי שבוע. זו חיה שצריך להשקיע בה ולרכוש ידע כדי להעניק לה את הסביבה הטובה ביותר לחיים".