מעוניין בעובד חרוץ ולא יקר? חפש בווייטנאם

השפות העיקריות הנשמעות היום באתרי בניין ועבודות חקלאיות הן התאית (השפה הרשמית של תאילנד) והסינית. העובדים הזרים בתחומי עבודות הכפיים שמגיעים אלינו מתאילנד וסין מועסקים קודם כל בתחומי החקלאות והבניין, והם נהפכו במידה רבה לחלק מהנוף.

לטורים נוספים של טל רשף :

הפנינה הווייטנאמית: מסורת עתיקה וסיכוי עסקי

סין והודו לא לבד במזרח: גם כלכלת וייטנאם צומחת

הם שקטים וחרוצים במרבית המקרים ועולים לכותרות רק במקרים של ניצול פועלים אסיאתים בידי מעסיקים. במרבית המקרים, המעסיקים שלהם מרוצים מעבודתם ומן הסתם העובדים ימשיכו להיות חרוצים וממושמעים כפי שהיו עד כה, ובכל זאת יתכן ובעתיד הקרוב יתחילו לפנות את מקומם.

רמות השכר באסיה עולות. התמ"ג לנפש בסין מטפס ומגיע היום אל מעל ל-5,000 דולר לשנה נומינלית ואיתו עולות רמות השכר בסין. נכון, זה עדיין הרבה מתחת לרמות ההכנסה של ישראל, אבל בכל זאת זה נהיה מעט יקר מדי. במיוחד כאשר חלופות זולות יותר מופיעות ברקע, והכוונה היא לוייטנאם.

החשבון הוא פשוט, התמ"ג של וייטנאם לנפש הוא בערך רבע מזה של המדינות שהוזכרו כאן, האוכלוסיה ידועה כחרוצה, סבלנית וממושמעת, השלטון מספק מטריה של פיקוח וסיוע, ומה שנותר הוא להתחיל למלא ויזות ומטוסים. מה חסר? ביטחון בניסיון המקצועי של הפועל הווייטנאמי? בואו נבדוק את הנושא הזה.

עובדים בחו"ל בשליחות המדינה

הרקע של וייטנאם בשליחת עובדים לחו"ל מתחיל כבר בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה, לפני כ-30 שנה. הימים הם ימי המאבק הבין-גושי, וייטנאם המאוחדת הטרייה של לאחר המלחמה מקבלת מאות אלפי חיילים החוזרים הביתה מן הג'ונגלים ומשדות המערכה ומחפשים תעסוקה.

היא מסתייעת בבנות הברית שלה שמתוך הגוש הקומוניסטי, מדינות כמו צ'כוסלובקיה, מזרח גרמניה ובולגריה. העיסקה היא פשוטה ואמורה לשרת את שני הצדדים: וייטנאם המשופעת בכוח אדם שולחת עובדים למדינות המתועשות, הם עובדים בפסי ייצור ובחקלאות, מקבלים הכשרה מקצועית וניהולית ומביאים הביתה ידע ומשכורות. כ-300 אלף איש פועלים במתכונת הזאת באותם ימים והם מכניסים למדינתם כ-300 מיליון דולר, סכום עתק במונחים של מדינה שכרגע יצאה ממלחמה טוטאלית ארוכת ימים.

עם הזמן הדבר מתרחב גם למדינות אחרות, בעיקר מדינות הנפט של המפרץ הפרסי ובעלות בריתה של ברית המועצות באפריקה.

ממושמעים וחרוצים, אזרחי וייטנאם(צילום: רויטרס)

שנות ה-90 מביאות איתן רוחות חדשות, גלאסנוסט ופרסטרויקה, חומת ברלין נופלת ואיתה הגוש הקומוניסטי מתמוטט. בעלות הברית של פעם לוטשות עיניים לעבר מערב אירופה וכבר לא מחוייבות לשיתוף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית של האנוי (עיר הבירה של וייטנאם).

ראשי מערכת התעסוקה של וייטנאם מחפשים אפיקים חדשים, הנסיבות החדשות מחייבות לחתום הסכמי ניוד עובדים ושיתוף פעולה כלכלי עם מדינות הפועלות על בסיס אמנות בינלאומיות ואינטרס כלכלי ולא פוליטי.

ההתחלה היא קשה, השנים הראשונות של התמוטטות ברית ורשה יודעות תנועה של כמה אלפי עובדים לשנה בלבד, אך עם הזמן התהליך מתרחב, מצטרפות מדינות נוספות למעגל מעסיקי הפועלים הווייטנאמיים ואלה מגיעים עם הזמן לכמה עשרות אלפים בכל שנה.

גם תחומי הפעילות מתרחבים. אם בתחילה נשלחו מהאנוי פועלים לעבודות פס ייצור וחקלאות, הרי שעם הזמן הם מוצאים את עצמם גם במקצועות של דיג, ספנות ושירותים ואליהם גם נלווים מומחים בתחומי הבריאות, החינוך והחקלאות הימית. תחומים אלו טופחו בימי הו-צ'י-מין ובימי יורשיו.

המדינה נהנית מכניסה של מטבע חוץ וכניסת ידע מקצועי, המסייעים לבסס את הכלכלה העושה את צעדיה הראשונים בשוק העולמי, והנלחמת עדיין ברעב ועוני. גם הפועלים מרוצים, על פי דו"ח של ממשלת וייטנאם מאותן שנים הפועלים והמומחים הנשלחים זוכים להכנסה הגבוהה פי 6 - 10 מזאת שלה יכלו לצפות בארץ הולדתם.

שנות האלפיים הן השלב הבא, שלב המרוץ קדימה. אלה הימים של ההיפתחות המסיבית למערב ולסחר הבינלאומי המגדירה פעמים רבות את וייטנאם כ"סין החדשה". הממשל הווייטנאמי, בדרכו הריכוזית והמתוכננת, מציב את נושא העבודה מעבר לים כיעד לאומי המיועד לתרום הכנסה וידע, ולסייע לפתור את מצוקת התעסוקה. נערכת חקיקה המסדירה את התחום ונחתמים הסכמי שיתוף פעולה בינלאומי.

מיליון עובדים מחוץ למדינה

בימים אלה מוקמים גופים המפקחים על שילוח העובדים ועל התעסוקה וההתנהלות שלהם מעבר לים, על מניעת ניצול שלהם ועל הכשרת עובדים ומנהלים כדי להעלות את רמת כוח האדם הנשלח. אם בשנת 2003 כשליש מהם עוברים הכשרה לפני יציאה לעבודה בחו"ל, הרי שבסוף העשור הראשון של שנות האלפיים עוברים זאת יותר ממחציתם, מה שמחייב הקמת רשת של מרכזי הכשרה ברחבי המדינה.

הסדרת התחום נוגעת גם לסוכנויות הווייטנאמיות המטפלות בכך. החוק נכון להיום מחייב קבלת רישיון מיוחד לתחום זה, הכרוך בהיערכות מראש ובפיקוח מתמיד, ומעל 150 חברות כאלה זכו לרישוי עד כה. להשקעה הזאת יש פירות, יותר מחצי מיליון עובדים וייטנאמיים נשלחו לחו"ל בין השנים 2000-2008, והם מביאים למדינתם הכנסה של קרוב ל-2 מיליארד דולר, מה שתורם לצמיחה הכלכלית המואצת של כלכלת וייטנאם.

אלה המטפלים בכך ברחבי העולם הם בעיקר הנספחים, וכך גם בישראל. מר נגויאן ויאט האי, הנספח המסחרי של וייטנאם בישראל, איתו אני משוחח על נושא זה בלשכתו שבתל אביב, מזיז הצידה את כוס התה (הירוק, הוייטנאמי) ומתאר לי חזון שעל פיו, העובד הווייטנאמי הזול יחסית, החרוץ והממושמע, יתפוס את מקומם של העובדים ממדינות יקרות יותר.

לראייתו ייתכן ולא רחוק היום שבו נשמע באתרי הבניה ובמטעים בישראל את צלילי השפה הוייטנאמית על פני התאילנדית והסינית של היום. הוא מכיר היטב את התחום, הוא מכיר היטב את הנתונים הכלכליים לצד התלונות על ניצול לרעה של פועלים זרים בישראל, והוא ערוך להתמודד עם כל אלה.

כנציג רשמי הוא שם על השולחן את אחריותה של המדינה השולחת אותו, על מנת לוודא שברגע שהחברות בישראל ירצו להרים את הכפפה יהיה מי שייתן לכך מענה. לא הכל יהיה פשוט, מי שירצה להתחיל לייבא פועלים מווייטנאם לישראל מומלץ לו שייעזר באדם המכיר את הדרך הווייטנאמית לעשות עסקים ואת הדרך להתנהל במסדרונות הממשל. זאת ארץ יחודית עם תרבות יחודית כי גם בוייטנאם, כמו במרבית מדינות מזרח אסיה, הדרך אל ההבטחה הכלכלית עוברת דרך ההבנה הבין-תרבותית.

טל רשף מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, יועץ ומרצה עסקי לעסקים בוייטנאם , מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין". מרצה לעסקים ותרבויות בחברות ובחוגי בית