ויצא: השקרים של לבן הארמי, והשקר הלבן שלי

>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת ויצא
  

"וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק", היה צריך לומר אלוהי אברהם סבך ואלוהי יצחק אביך, אך נמנע מלומר "אביך" על יצחק כי זה עתה פגע יעקב באביו, פגיעה שאין עליה מחילה. הוא עשה את מעשה המִרמה הזה כדי לקבל את ברכתו של אביו, וכדי לזכות בנכסים שיבססו אותו בהמשך חייו.

הקבלן הצעיר

ואמתיק זאת בסיפור בן ימינו, על בחור צעיר שבא עם חברתו להכיר את הוריה. התיישב האב לשוחח עם הבחור כדי לעמוד על טיבו. שאל אותו: במה אתה עוסק? אמר הבחור: אני קבלן. שאל האב: קבלן של מה? אמר לו: אני קבלן בנייה. שאל האב: ומה אתה בונה? ענה הבחור: אני בונה עליך.

גם יעקב בנה על אבא, ולכן הוא שרוי בפחד מזעמו של אביו, אך שרוי בפחד לא פחות גדול מנקמתו של אחיו. ועל מי נשאר לו להשליך יהבו אם לא על אביו שבשמיים?

ארבעה תנאים לאלוהים

אך גם כאן חשדנותו עדיין חזקה מאמונתו, וכשהוא מתעורר מהחלום, שבו אכן נגלה אליו הקב"ה - הדבר הראשון שהוא אומר: אכן יש אלוהים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. "ואנוכי לא ידעתי"? הייתכן שיעקב לא ידע שה׳ מצוי בכל מקום וכבודו מלא עולם? שאין נסתר מחמתו?

הייתכן שיעקב טרם הגיע להבשלתה של האמונה השלמה? ספק זה מתחזק למקרא הפסוק המופיע בהמשך: "ויִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹהִים".

לא פחות מארבעה תנאים מציב יעקב כדי להאמין באלהים: שישמור עלי בדרך, שיתן לי לחם לאכול, שיספק לי בגד ללבוש, ושיחזיר אותי הביתה בשלום - רק אז הוא יהיה אלוהים שלי.

לו היה יעקב באמת בעל אמונה איתנה, כמו שאכן היה בהמשך הדרך, לא היה מציג את כל התנאים האלה בפני הקב"ה. הוא היה פשוט פונה אליו לפני צאתו לדרך, ושוטח לפניו את תחינתו:

"יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם. וְתִסְמְכֵנוּ לְשָלוֹם. וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָלוֹם. וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִמְחָה וּלְשָלוֹם וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַדֶּרֶךְ". והרי זו תפילת הדרך שכל יהודי יודע על פה.

על חשיבותה של תפילת הדרך, ובמיוחד על חיוניותו של המשפט "חיות רעות בדרך", יעיד הסיפור הבא.

היהודי והאריה

מעשה ביהודי שהלך לבדו ביער, והנה ניצב אל מול פניו אריה דורס משחר לטרף. היהודי אינו מאבד את עשתונותיו. הוא מוציא מכליו ספר תהילים, ומתחיל להתפלל. והנה הוא רואה שגם האריה מוציא ספר ומתפלל. שואל אותו היהודי: למי אתה מתפלל? אומר האריה: אני אינני מתפלל. אני מברך על האוכל!

ואמנם תפילתו של יעקב נושאת פרי, והוא מגיע למחוז חפצו, מעונו של לבן הארמי, בריא ושלם. מכאן מכסה הפרשה עשרים שנה שבהן בילה יעקב בביתו של לבן הארמי, רעה את צאנו ונשא לנשים את שתי בנותיו - קודם את לאה ואחר כך את רחל.

לאה, אותה קיבל מלבן בלי שביקש, היתה שנואה עליו, ורחל אהובה. ונאמר: "וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל, עֲקָרָה". ואכן, לאה יולדת בן אחרי בן, בתקווה שהבנים יטו אליה את ליבו של יעקב, ויעוררו את אהבתו. ולכל בן חדש היא מעניקה שם שנועד להתמודד עם השנאה הזו.

על שמעון היא אומרת למשל: "שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן". ואיך יולדת אישה כל כך שנואה על בעלה, שישה בנים בזה אחר זה?

כל שנה ילד

הנה אמתיק זאת בסיפור על רב אחד שאשתו הייתה שנואה עליו, ולמרות זאת מדי שנה הביאה לו עוד בן. שאלו אותו מכריו: הכיצד? אמר להם: אני מקיים את הנאמר בפרקי אבות: אהב את המלאכה ושנא את הרבנית.

אך השנאה הזאת היא קטנה, לעומת השנאה שהותירה דמותו של לבן הארמי בתודעת העם היהודי. שנאה זו מתגלה בשיאה בהגדה של פסח, שם נאמר כי לבן היה גרוע מפרעה! מדוע? כי "פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכל".

הדמות השחורה של לבן

מעשה שהיה כך היה: יעקב ובניו ירדו מצריימה משום שיוסף היה במצרים. יוסף היה במצרים משום שאחיו מכרו אותו למצרים. למה הם מכרו אותו? כי הם שנאו אותו. הם שנאו אותו כי אביו העדיף אותו על פניהם. למה הוא העדיף אותו? כי יוסף היה בן זקונים. מדוע היה בן זקונים? כי נולד מאוחר מאחיו. מדוע נולד מאוחר? כי לבן נתן ליעקב במרמה את לאה לפני רחל.

ומאין קיבלתי את כל החומר על הפרשה? מפגישה שהיתה לי בימי בחרותי עם אחד מאותם מלאכים שליוו את יעקב בדרך, שבא לבקרני במפתיע.

לעולם לא אשכח איך בבוקר על דשא ביתי הרטוב, ירד משמים, בלובן כנפיים, מלאך מסולם יעקב. שאלתי: מאין תבואה ואנה תצעד? מארץ הנגב אל ארץ גלעד. את מי שם תראה מלאכנו הטוב? את אוהל עשיו ואת בית יעקב. ומכל מעשי המרמה בפרשת וייצא - שלי הקטן מכולם.

• טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.
  

שבת שלום, יורם טהרלב