לבן בשטח: איך שורד עורבני לבקן מעין החורש?

עורבנים שחורי כיפה נחשבים לציפורים נפוצות בצפון ומרכז הארץ. הם בולטים בשטח תודות לכיפה השחורה על ראשם, כתם בגוון תכלת נוצץ בשולי הכנפיים ובעיקר תודות לקריאות הקולניות שלהם בשטח.

בקיבוץ עין החורש ישנם  עורבנים רבים, אך בשנת 2004 הבחין אלישע פורת, תושב המקום, בעורבני מיוחד במינו שהופיע בשטח הקיבוץ - עורבני לבקן, שמצליח לשרוד כבר שמונה שנים בטבע.

העורבני הנדיר בולט בשטח תודות למראהו הלבן והבוהק. לכיפה השחורה המאפיינת את שמו ואת חבריו למשפחה, כמעט אין זכר, אך בדומה להם, הוא גם בעל חיבה גדולה לאגוזי הפקאן שמושכים אותו אל הקיבוץ. 

עורבני לבקן בעין החורש (צילום: רותי רם) 

מצאו את ההבדלים. כך נראה עורבני שחור כיפה(צילום: ארז אביב)

הפגם הגנטי מקשה על ציפור לבקנית לשרוד

"הצבע הלבן שלו הסגיר אותו בקלות, אך באותה תקופה לא הצלחנו לזהותו בוודאות, מאחר שהוא היה נרדף על ידי בני מינו ועל ידי אחרים", סיפר אז פורת ל-ynet בראיון ראשון לאחר המפגש הראשון עם עם העורבני הנדיר.

"באביב  הבחנו שהוא חזר ונראה פעמים רבות בשכונת המגורים שלנו, בה גדלים עצי פקאן רבים. ניסינו לתעד אותו, אך ללא הצלחה".

סיכויי ההישרדות של ציפור לבקנית אינם גבוהים מאחר שהפגם הגנטי עלול לפגוע ביכולת ההסוואה והציד שלה. המראה הבהיר עלול לפגוע גם ביכולות הרבייה שלה מאחר שהיא נחשבת לפרט חריג בקרב בני מינה.

(צילומים: רותי רם)

יהואש הרכבי, צפר חובב ותושב המקום ניהל מעקב אחרי דפוסי ההתנהגות של העורבנים בשטח הקיבוץ כדי לנסות ולאתר את מיקומו של העורבני הלבקן. לדבריו, העורבנים מגיעים אל עצי הפרי והמטעים בשטחי הקיבוץ כדי לאכול מזון בכל חודשי השנה.

צלמת הטבע רותי רם, שהוזעקה למקום כדי לתעד את הפרט הלבקן, הצליחה לתעד אותו לראשונה בשנת 2007 ומאז אבדו עקבותיו. "חששנו שהוא מת, מאחר שבכל פעם שהיה מגיע לאסוף פקאנים, עורבנים אחרים ועורבים היו יורדים לחייו ומציקים לו. צפינו בו לפרקי זמן מאוד קצרים ואז הוא נעלם", אומרים רם ופורת.

באוקטובר 2010 שב העורבני אל עצי הפקאן בקיבוץ ורם הוזעקה שוב כדי לנסות ולתעד אותו. "בכל פעם שהוא נעדר תקופות ארוכות, חששנו שהוא מת, אבל כשהחלה עונת הפקאן, הוא היה מתייצב כמו שעון בשטח כדי לאסוף את האגוזים שנשרו לאדמה", מגלה פורת.

(צילומים: רותי רם)

מזדקן ועדיין שורד בטבע

השנה הוא הגיע בתזמון עם עונת הפקאן ולדברי פורת, ניתן לראות שהעורבני מזדקן במרץ. "בעבר הוא היה חששן, אך כיום אפשר לראותו אותו מדי יום, עומד על הדשא, מסתובב ליד עצי הפקאנים וגם לא חושש מילדים או אנשים. יש ימים שהוא נותן לנו לצפות בו במשך חצי שעה והדבר שהכי מפתיע אותנו - הוא זוכה להגנה מקרב בני משפחתו וחבריו ללהקה".

לחבורת הצפרים עדיין לא ידוע היכן העורבני מקנן אם בכלל ומרבית התצפיות שלו הן בעיקר בימי החורף. לדבריהם, על פי התמונות שתועדו עד כה והועברו לצפרים מקצועיים, מדובר באותו עורבני. לדבריהם, ההבדלים בתמונות מעידים על כך שהוא מחליף את נוצותיו, אך ישנם סימנים קבועים שאינם משתנים ואיפשרו את זיהויו.

(צילום: רותי רם)

לדברי רם ופורת, העורבני הלבקן זוכה לליווי צמוד מעורבני אחד או שניים לפחות.

"בני משפחתו הקרובים, עורבנים צבעוניים לכל דבר, נמצאים תמיד בסביבתו ומגינים עליו. תופעה זו, על פי מיטב ידיעתנו, עדיין לא נצפתה בארץ", הם אומרים. "היו מקרים שהם ממש נלחמו עבורו נגד מציקים, עורבים אפורים ועורבנים אחרים ואפילו חתולים שהגיעו לאכול אגוזים, כך שהלבקן המזדקן חייב לבני משפחתו את חייו".