לא מגלחת: מי קבע ששיער גוף זה לא נשי?
הציפייה הגוברת מנשים להסיר שיער בכל חלקי גופן, הצמיחה תופעה חדשה - נשים שמאפשרות לשערות גופן לגדול, ואינן מתביישות לחשוף אותן לעיני כל
דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם נמצאים במקום ציבורי. זה יכול להיות ברחוב, באוטובוס או בשפת ים. עוברת מולכם בחורה בשנות ה-20 או ה-30 לחייה, היא נראית מטופחת ולובשת שמלה. לפתע היא מרימה את ידה כדי לנפנף לשלום, וחושפת בית שחי שעיר.
עוד בנושא:
זה הכול בראש: להפוך דימוי גוף שלילי לחיובי
דימוי גוף נשי: מלכוד 22 שלא נגמר לעולם
אני פמיניסטית וזה לא אומר שאסור לי להיות נשית
מה יעבור בראשכם באותו הרגע? האם תישארו שווי נפש? אם לשפוט מתגובות הציבור הישראלי לנוכח מרימת המשקולות, סין לי, שחשפה באולימפיאדה האחרונה לצד יכולות ספורטיביות מרשימות, גם בתי שחי שעירים - שווי נפש כנראה שלא תישארו. מראה בתי השחי שלה חולל שערה בכוס תה בקרב הציבור, שהעניק ציונים לספורטאית על סמך קריטריונים אסתטיים, כאילו מדובר בתחרות יופי ולא בתחרות ספורט.
ערה? שעירה
הציווי החברתי על נשים להיות חלקות הלך והתרחב בעשור האחרון, וכולל כיום את כל חלקי גוף האשה, הגלויים והמוצנעים כאחד.
פרשת חשיפת ערוותה של עדי נוימן במהלך "האח הגדול VIP" לפני שלוש שנים, זיכתה את נוימן בביקורת נוקבת - לא בשל חשיפת ערוותה, אלא בשל העובדה שהיא אינה מסירה את שערות המפשעה.
סאגה תקשורתית זו מלמדת אותנו על הציפייה החברתית מנשים להיות חלקות למשעי, גם באזורים המוסתרים לרוב מתחת לבגדים.
טבען של תופעות חברתיות הוא שהן מולידות תגובת נגד. על כן, בד בבד עם הציפייה הגוברת מנשים להסיר שיער בכל חלקי גופן, החלה לצמוח תופעה חדשה - נשים שמאפשרות לשערות גופן לצמוח, ואינן מתביישות לחשוף אותן לעיני כל. ידועניות הוליוודיות כמו ג'וליה רוברטס וביונסה חשפו בתי שחי שעירים מול המצלמות, ואימר אוטול, עיתונאית אירית אלמונית, הפכה לידועה בעקבות חשיפת שיער גופה לעולם כולו.
הסערה שמחוללת חשיפת השיער הפומבית מעלה את התהייה מדוע משהו שנתפש כנורמאלי לחלוטין על הגוף הגברי, מעורר בנו שאט נפש על גבי הגוף הנשי. ראיינתי מספר נשים שהחליטו להשאיר את שיער גופן בצורתו הטבעית וביקשתי לדעת כיצד הדבר נתפש על ידי הסביבה בכלל, ועל ידי בני המין השני בפרט.
נשים גילו פחות סובלנות כלפי
כשפוגשים את אסנת איטה סקובלינסקי, לא ניתן להישאר שווי נפש. היא מסוג הבחורות שכולם שמים לב אליהן כשהן נכנסות לתוך החדר, בזכות הופעתה המרשימה וחדות מחשבתה. על החלטתה להפסיק להסיר שיער לפני כשנתיים, היא מספרת: "הלכתי לביקורת שגרתית אצל רופא עור. הוא גילה נקודת חן בבית השחי ואמר שצריך להורידה כי מסוכן לגלח באזור. פחדתי לעשות ניתוח פולשני רק כדי שאוכל להמשיך לגלח שיער, אז החלטתי לחכות עם זה עד הקיץ".
"בזמן שעבר ראיתי שהשיער לא מכוער. היה לי בן זוג שלא נרתע מזה, אז החלטתי להשאיר. כשהגיע הקיץ והתחלתי להיות פומבית עם השיער, קיבלתי תגובות מנשים כמו: 'איכס, יא מגעילה' ו'זה לא סקסי'. למה כמה שערות בבית השחי כ"כ מפריעות לאנשים? אני לא נגד הסרת שיער אבל אני נגד הקביעה שאת מגעילה אם את לא מסירה שיער. ועל כן, בד לבד עם התגובות, השיער הפך עבורי לאקט פוליטי-חתרני".
כחלק מהאקט הפוליטי פתחה אסנת קבוצת פייסבוק בשם "שיער מיותר? אני אבחר", והיא מרבה לכתוב ולדבר בגאווה על החלטתה להשאיר את שיער גופה.
גם עבור איילה, ישראלית המתגוררת בהולנד, גידול שיער הגוף משמש כאקט חתרני. "בחרתי להפסיק להסיר בקביעות מאז שילדי נולדו, לא בגלל עצלנות או שכחה, אלא מתוך בחירה מודעת בגלל הפן החינוכי".
"אני בוחרת להשאירן בשביל שהילדים שלי ילמדו שעל גוף של אשה גדל שיער. יש בחורים צעירים שבאמת לא יודעים שגם לנשים יש שיערות גוף, מרוב שזה נדיר מבחינה תרבותית, ויש לי שני בנים. אז זה בפירוש חלק מהחינוך הפמיניסטי שאני מקנה לילדי".
מה יגידו השכנים?
יעל (שם בדוי), מספרת ששיער גופה מעולם לא הפריע לה. "אף פעם לא באמת שמתי לב לזה, עד שיום אחד ילד בשכבה שלי הסתכל על הרגליים שלי ואמר לי שאני שעירה. התחלתי להוריד רק בגלל שהרגשתי לחץ חברתי לעשות את זה. קיבלתי פידבקים מהסביבה שזה מגעיל, ולא רציתי שיגידו עלי שאני מגעילה. אז עשיתי, אבל לא הבנתי את ההיגיון בזה".
"אני יכולה להיות נאמנה לעצמי ולשלם מחיר חברתי, או ללכת עם הזרם ולהיות כמו כולם. כשהייתי בתיכון הלכתי עם הזרם. היום אני הולכת יותר לפי מה שבא לי וכבר לא איכפת לי שרואים. אני מרגישה שיש מעיין הסכם שבשתיקה כזה, שכל הנשים מורידות שיערות וכולנו מעמידות פנים שאנחנו חלקות, וזה שקר. לא בא לי להמשיך לשתף פעולה עם זה".
כשתהיתי על בקשתה להתראיין בשם בדוי, היא הסבירה: "לא מפריע לי שאנשים יראו שיש לי שיערות, אבל אני עדיין לא מרגישה בנוח להצהיר על זה בפומבי. אני רוצה להימנע מהתגובות השליליות שזה מייצר, ואולי עדיין יש לי בראש את החברות מהתיכון שאומרות שזה מגעיל. אני לא רוצה שיגידו עלי שאני מגעילה".
לא הצלחתי לנצח את המערכת
ענבר נעמן מתארת חוויה דומה מתקופת התיכון. "כשרק התחיל לגדול לי שיער הייתי מורידה אותו, אבל זה אמלל אותי ממש וגם כאב בטירוף. לא הבנתי למה אני צריכה לעשות את זה והבנים לא".
"בתיכון הפסקתי לגמרי להוריד שערות והלכתי עם בגדים שהסתירו את זה. פעם אחת, בטיול השנתי, היינו בבריכה, ונכנסתי עם בגד ים למים. כשחזרנו ללימודים החברה הכי טובה שלי פשוט הפסיקה לדבר איתי. ביום השלישי לחרם היא שלחה חברה משותפת שתגיד לי שהיא לא מדברת איתי כי היא ראתה שיש לי שיער בבית השחי ובמפשעות".
"בצבא הפסיק להיות לי איכפת והפסקתי להסתיר את זה. החלטתי לא להתרגש מההערות. היו כאלו שהעירו לי שהרגליים שלי נראות כמו רגליים של גבר. בסוף, אחרי הרבה שנים שלא הייתי שלמה עם עצמי, נשברתי ועשיתי טיפולי לייזר. מצד אחד, אני רוצה לסיים את סדרת הטיפולים כדי להיפטר מזה, אבל זאת גם תחושה של תבוסה, שלא הצלחתי לנצח את המערכת, שנכנעתי".
תגובות גבריות לעומת נשיות
לפני שראיינתי את הנשים לכתבה, שיערתי שנשים שאינן מסירות את שיער גופן נתקלות בקשיים עם בני המין השני, אשר נרתעים משיער גופן או מוצאים אותן כלא מושכות. להפתעתי התבדיתי. כל אחת מהנשים שרואינו ציינה כי מעולם לא נתקלה ברתיעה מצד גברים.
יעל מספרת: "לרוב הגברים שיצאתי איתם ממש לא היה איכפת. תמיד ברגע הראשון קצת חששתי איך הוא יגיב כשהוא יגלה, אבל אז שמתי לב שזה לא מפריע להם. עוד לא פגשתי בחור שהדבר הזה הבריח אותו, והיו גם כמה שזה אפילו הלהיב אותם".
אסנת מחדדת את הנקודה: "אף גבר לא אמר לי 'איכס זה מגעיל', כשהוא ראה אותי. רק נשים אמרו לי את זה. נשים מגיבות בצורה חריפה יותר מגברים, בעוצמה נרגשת של זעזוע, וגם אם הן לא מזועזעות - זה נראה להן מאד מוזר".
מדוע נשים מגיבות בחריפות רבה יותר מגברים? ובכן, נשים נולדות לתוך מציאות קיימת שבה מצופה מהן להוריד שערות, ורובן עושות זאת מבלי להרהר על כך פעמיים. על כן, יש לשער שכאשר הן רואות אשה המתנהלת בצורה שונה מהמוסכמות החברתיות, הדבר מערער את תפיסת המציאות שלהן. הן רואות שאשה מסתובבת עם שיער גוף "גברי" ולמרות זאת היא עדיין נשית, והדבר יוצר שבר בתבנית "נשית = חלקה", ומעורר בהן שאלות ותהיות לגבי עצמן.
התגובה האנושית לכל תופעה המהווה סטייה מהסדר החברתי הקיים, היא ניסיון להחזיר את הסוטה ממנו לתלם. האפשרות השניה העומדת בפנינו, להודות שהסדר עליו התחנכנו ועל פיו אנו פועלים הוא שגוי - היא פשוט מפחידה מידי.
ללא שיער אני מרגישה יותר יפה
ומה לגבי נשים שהחליטו לא להסיר שיער? הרי גם הן התחנכו על ברכי התפישה שאשה נשית היא אשה חלקה. האם הן מרגישות שהשיער שלהן הופך אותן ליותר או לפחות נשיות? איילה אומרת: "אני לא יכולה לומר שאני אוהבת את שערותיי וחלק מהן אני ממש לא אוהבת, אבל אולי זה בגלל שחונכתי לא לאהוב אותן. אני אמביוולנטית לגביהן".
"שיער הרגליים לפעמים גורם לי להרגיש פחות נשית, ולפעמים להפך, כי העוצמה של לבחור בעצמי מה לעשות עם השיער שלי זו עוצמה מאד נשית". יעל שותפה לאותה התחושה: "כשאני ללא שיער אני מרגישה יותר יפה או סקסית, כי בכל זאת עברתי את אותה שטיפת מח כמו שכולם עוברים, אבל כשאני עם שיערות אני מרגישה יותר שלמה עם עצמי".
"לפעמים דווקא לצאת החוצה עם חצאית קצרה ורגליים שעירות מתוך תחושה של 'אני עושה מה שאני רוצה ולא מעניין אותי מה חושבים עלי', מעניק לי הרבה כוח, ולפעמים להוריד שיערות ולצאת עם חצאית קצרה ולהרגיש יפה נותן לי כוח".
האמביוולנטיות הזאת מסבירה למעשה מדוע נשים בוגרות מסירות את שיער גופן. אנחנו חוששות מהדרך בה ניתפש ע"י הסביבה או ע"י בני המין השני, אבל בעיקר אנו חוששות מהאופן בו ניתפש בעיני עצמנו.
אידיאל היופי הנשי, לפיו אשה יפה היא אשה חלקה, הוטבע בנו בצורה כה חזקה עד שהפך לחלק מהקול הפנימי שלנו, כך שאין לצפות שטרנד השיער העכשווי יהפוך למגמה רווחת בדור הנוכחי.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
