כ"ט בנובמבר: "רגל אחת רוקעת והשנייה רוקדת"
מי שזוכר את ההצבעה ב-47' על תוכנית החלוקה באו"ם, מתקשה לנתקה מזו הצפויה שם הערב. גאולה כהן: "לא מגיעה להם ההחלטה הזו". רות דיין: "שמחתי אז, שמחה גם היום". מוחמד מיעארי: לא מקנא בפלסטינים, "זו שמחת עניים"
מי שחזו בתהפוכות ההיסטוריות שאירעו בין כ"ט בנובמבר של 1947 לכ"ט בנובמבר 2012 המצוין היום (ה') עם קבלתה של הרשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה לאו"ם, זוכרים היטב את תחושותיהם מלפני 65 שנה. גאולה כהן סיפרה ל-ynet: "הרגשתי שברגל אחת אני רוקדת וברגל השנייה אני רוקעת, כי קיבלנו חתיכה מיניאטורית מהארץ שלנו. יחד עם זאת קיבלנו מדינה והבריטים גורשו מהארץ. אך עדיין - הערבים קיבלו את רוב חלקי הארץ, וכמו אז - גם היום אני חושבת שזו טעות".
כ"ט בנובמבר - דיווחים נוספים ב-ynet:
בישראל השלימו: הפלסטינים יקבלו הכרה באו"ם
נתניהו: שדרוג מעמד פלסטין לא ישנה דבר בשטח
"פלסטין תהיה רשומה לעד על שם נתניהו וליברמן"
עבור כהן, כלת פרס ישראל שייסדה את מפלגת התחייה וכיהנה כחברת כנסת, היום מביא עמו תחושות כעס ואכזבה. בשלהי נובמבר 1947 היא שימשה כקריינית של הלח"י וככתבת בעיתון "המעש". באותו יום מבחינתה "האו"ם הכריז מצד אחד על מדינה שעליה לחמנו וחלמנו. מצד שני ראינו בהכרזת החלוקה של ארץ ישראל פשע כלפי האמת ההיסטורית והגיאוגרפית של הארץ".
כהן כינתה את הגבולות של אז כ"קריקטורה של המפה", ונזכרה ברגעים שבהם עמדה יחד עם שאר חבריה על הגג של קולנוע מוגרבי, בשמחה מהולה בעצב. "חיכינו כולנו למשדר מהאו"ם ולאחר ההכרזה פתחו במעגלים של ריקודי עם ברחובות".
על הצעד הפלסטיני שיזכה הערב לתמיכה באו"ם אמרה: "לא מגיע להם האישור הזה שהם הולכים לקבל היום. אין לי ספק שזו טעות". כהן סבורה כי גם היום הפלסטינים יותר מפסידים מאשר מרוויחים: "כל יום שעובר ללא הסכמה מצדם על מו"מ איתנו הוא הפסד עבורם. לכן אני בטוחה שהם צריכים לבכות ולא לשמוח היום".
בהשוואה בין כ"ט בנובמבר של 1947 לזה הנוכחי, שבו ככל הנראה רק ארבע מדינות צפויות להצביע נגד הצעת הרשות הפלסטינית, כהן מבקרת את מדינות העולם המערבי ואומרת: "עכשיו העולם רואה שאנחנו לא מנהלים מו"מ איתם אז הוא הפך להיות בעדם. אך בפועל המצב הוא בדיוק הפוך. אני מרגישה כעס כלפי אותן מדינות כמו בריטניה וצרפת, כי מי שצריך לבוא אליו בטענות זה הפלסטינים על דחייתם לגשת למו"מ ועל התנגדותם לכל הצעה שלנו".
להבדיל מכהן, הפלסטינים זוכים לברכות מצדה של רות דיין, פעילה חברתית ומי שהייתה נשואה לרמטכ"ל הרביעי משה דיין. היא סיפרה ל-ynet על ההתרגשות הגדולה שחוותה בכ"ט בנובמבר לפני 65 שנה: "הייתי בנהלל במשק. זה היה לילה שלם של חגיגה. לקחנו את הילדים הגדולים לבית העם לשמוע את ההכרזה של האו"ם אבל למחרת כבר נגמרה השמחה כשכולם הלכו לצבא".
היום אמרה דיין כי היא שמחה מאוד בשביל העם הפלסטיני. "ניתן לומר שזו הייתה שמחה גדולה בשבילי אז וכך גם היום". כחלק מפועלה דרשה דיין מאז ומתמיד שלפלסטינים תהיה מדינה. לדבריה, "אני יודעת שיש חוקים לקבלת מדינה, אבל הפלסטינים חיים תחת כיבוש. אנחנו כולאים למעשה עם שלם וחייבים להיפטר כמה שיותר מהר מהסטיגמה הזו של הכובשים כי אנו הולכים מדחי לדחי".
שמחת עניים
היום שעבור הישראלים צוין בפרצי שמחה, היה ליום עצוב בקרב תושביה הערבים של ישראל אי אז ב-1947. "מנקודת מבט פלסטינית אני לא זוכר את היום הזה לטובה, להיפך. זה היה יום עצוב, לא יום חג", סיפר מוחמד מיעארי שכיהן כחבר כנסת ברשימה המתקדמת לשלום בשנות ה-80.
מיעארי היה אמנם רק בן שבע כאשר האו"ם הכריז על תוכנית החלוקה, אך השלכותיה של ההחלטה חקוקות בקורות חייו. "את התוצאה המיידית של אותו יום הרגשתי על גופי ובשרי כמה חודשים לאחר מכן, כאשר גורשנו מהכפר שלנו אל-בירווה, ויותר מכך כשהוא נכבש ב-11 ביוני 1948. מאז ועד היום אני חושב שההחלטה והתוצאות שלה השפיעו מאוד על המחשבה שלי ועל המצב הכללי כמו גם במישור האישי".
מיעארי הסביר כי ההרגשה באותם ימים הייתה מבולבלת, "כאילו מישהו בא לקחת לנו את הבית, ולא יכולנו להתנגד לזה. ההרגשה לא הייתה לגמרי ברורה בהתחלה, אבל בדיעבד הבנו שמלכתחילה התנועה הציונית הסכימה להחלטת האו"ם בכוונה להתרחב ולהתפשט על חשבון אדמתם של הפלסטינים".
הצעד הפלסטיני באו"ם הפך את היום הזה לטענת מיעארי ליום עצוב. "אני מרגיש שכל העסק הזה לא רציני. כל זמן שמדינת ישראל והיהודים לא מכירים בזכות הקיום של העם הפלסטיני ולא רוצים לחיות איתו בתנאים רגילים ללא כיבוש, אין על מה לשמוח. אם זה ישתנה, יהיה אולי אפשר לחשוב על פתרון זמני או אחר". לפיכך ההצבעה באו"ם היא אקט סמלי בלבד. "זה אפילו מזכיר קצת את ההכרזה של 1947 במובן זה שהולכים להכריז על דבר מופשט, על מדינה שלא ידועים גבולותיה. רק שאז המצב אפילו היה קצת יותר טוב כי לפסטינים היו 44 אחוזים מאדמת פלסטין לעומת היום - מתוך 22 האחוזים שהם דורשים, הם יקבלו רק כ-15 וזה מדבר בעד עצמו".
ביחס לחגיגות בעזה אמר מיעארי כי עבור אנשים שחיים תחת כיבוש יותר מ-40 שנה, ו"כמהים ליום כזה, יום של הרגשה טובה לכאורה. אני לא מקנא בהם כי זו שמחת עניים".
לפנייה לכתב/ת 
