לא מעשה קונדס: איך להתמודד עם בריונות רשת?

"גם אני שונא את נדב המאונן!"; "מי רוצה לאנוס את דנה?"; "האגודה לרציחת נמרוד"; "גם אני חושב שנוגה שרה ונראית כאילו תשעה כושים גמרו לה על הפנים"

מזועזעים? זהו רק חלק מזערי מקבוצות השנאה שגלעד האן, מרצה וחוקר עבירות מחשב, מטפל בהן. קבלו דוגמה נוספת:  

באחד הימים פנתה להאן אימה של ימית בת ה-13, שטענה שהילדה לא מפסיקה לבכות. הסיבה: שלל סטטוסי שנאה שנכתבו על בתה שפירסמה בת כיתתה בעקבות ריב. אחד מהם, בו נכתב "ימית המוצצת - מי רוצה שתיתן לו מציצה" בצירוף תמונה, כתובת המייל ואפילו מספר הנייד של הילדה הביא בעקבותיו שלל טלפונים מגברים, שפנו במטרה שתספק להם את שירותי המין המוצעים במודעה.

כתבות נוספות של ד"ר אורלי כץ בערוץ הורים :

האם ילדי כאפות "מזמינים" את ההתעללות?

כיצד תורם הרוב הדומם לבעיית האלימות בביה"ס?

תנו לו להיכשל: איך לגדל ילדים עם ביטחון עצמי

רוצים שהוא יעמוד על שלו? תנו לו לנצח בוויכוח לפעמים

סטטוסים מסוג זה, רק נדגיש, הם לא דבר נדיר. הם נכתבים, ברמות כאלו ואחרות של רוע ושנאה, כמעט בקרב כל קבוצת ילדים. וזה יכול להיגמר רע מאוד, בדיוק כמו במקרה הנער בן ה-16 שהתאבד בעקבות השפלות נוראיות שעבר בפייסבוק. אמו עוברת מאז מבית ספר לבית ספר ומספרת את סיפורו בתקווה לגרום לשינוי.

וכאן חשוב שנשאל את השאלה הגדולה: כיצד כל כך הרבה ילדים, רובם טובים, נסחפים לכזו בריונות ברשת, הכוללת קללות, העלבות, איומים, השפלות, גידופים והוצאת לשון הרע? 

אני קוראת לתופעה "ילדים מצחינ"ים", ראשי תיבות של ילדים מפיצי חרמות בנט (ברשת), והשאלה המשמעותית יותר שצריכה להישאל במקרה הזה היא כיצד קורה שכל כך הרבה הורים יודעים ולא מתערבים.

הממדים של תופעת ההצקות באמצעות הרשתות החברתיות מתעצמים וגדלים. הסיבות, לדברי האן,

נובעות מכך שאין נוכחות הורית, אין בקרה וסמכות הורית - הכל פרוץ והכל מותר. העובדה שהתופעה נפוצה כל כך ברשתות החברתיות נובעת מכך שהתוקפים יכולים להתחבא מאחורי מסך, זהותם אנונימית. כך הם מרשים לעצמם לבצע את זממם, בעוד שפנים מול פנים לא היה להם האומץ לבצע זאת.

המספרים, אגב, מפחידים. מחקרים שנעשו בנושא בארצות ברית מצאו כי 25% מהתלמידים השתמשו בזהות מזוייפת באינטרנט כדי לפגוע בילדים אחרים. 37% מהתלמידים השתמשו באתרים נוספים כדי לצחוק על ילדים אחרים.

ואכן, ילדים ובני נוער רבים מוצאים את עצמם במצבים בלתי נסבלים שיוצרים תחושות קשות של תסכול, נידוי, כעס, עלבון, עצב וחוסר אונים. ומתחושות אלו ועד לתוצאות הרסניות הדרך קצרה מאוד.

כיצד ניתן למנוע את תופעת הילדים המצ"חינים? כדאי תחילה לנסות ולהבין את המניעים של הבריונים התוקפים. מחקרים מצאו ארבעה סוגי בריונות ברשת:

1. המלאך רודף הצדק

ילדים אלו לא רואים את עצמם כבריונים ברשת, אלא כ"מלאכים רודפי צדק". בעיניהם הם מתקני עוולות, מגינים על עצמם או על אחרים מפני הרעים.

במידה והילד שלכם הותקף:

היו שם בשביל הילד שלכם, הרגיעו עד כמה שאפשר, הסבירו שאתם שם בשבילו ושתעשו הכל כדי

למחוק את ההשמצות במהירות האפשרית. פאסיביות והמתנה שזה יעבור מעצמו לא תעזור במקרה זה. יש לפעול באופן מיידי כדי לכבות את האש כשרק התחילה.

נסו לברר מה גרם לאירוע הקשה, מה בדיוק קרה קודם. היות ומדובר בתוקף שאינו אנונימי, יש ליזום שיחה עם הילד התוקף והוריו (אתם יחד עם ילדכם) ולהבהיר חד משמעית שיש להוריד מיד את כל ההשמצות והאיומים מהרשת. לאחר מכן הגיעו להידברות בנוגע למניע. במידה וזה לא עוזר ערבו את הגורמים הרלוונטיים בבית הספר. אם גם זה לא עוזר - אל תהססו ופנו למשטרה.

במידה ואתם חושדים/יודעים שהילד שלכם הוא התוקף:

הבהירו לו באופן חד משמעי שאין לפתור אלימות באלימות. עליכם להראות לו את הצד השני של המטבע: מה הילד השני מרגיש כעת. הסבירו שאף אחד לא יכול לקחת את הצדק לידיים שלו ודרבנו אותו ליזום שיחה עם הילד שפגע בו מלכתחילה, להגיד את אשר על ליבו ולנסות ליישר את ההדורים לפני שהם יוצאים מכלל שליטה, לכיוון בריונות ויראלית ברשת.

הסבירו שבאמצעות הידברות אפשר לפתור הרבה דברים ושהדרך שבה נקט לא תוביל לשום פתרון, אלא רק תגרום להחמרת המצב. הבהירו שעליו להוריד מיד את אשר כתב, וודאו שאכן עשה זאת. הדגישו שבמידה והוא לא יוריד מיד את מה שכתב זה עלול להגיע למשטרה ולעונשים חמורים ביותר - וכי מדובר בכתם לכל החיים.

2. הבנות הרעות

קבוצת בנות שפועלת ביחד במטרה להשפיל את היריב/ה או לשפר את המעמד החברתי שלהן ולצבור עוד "מעריצים ומעריצות". בריונות זאת נעשית לשם בידור ומתבצעת בשלל מקומות, החל מהספרייה בבית הספר, ועד מסיבת פיג'מות או הבית הפרטי של אחת מהן. הן רוצות שאחרים ידעו מיהן ועד כמה הן חזקות ומשפיעות.

הבנות הרעות יפסיקו את פעילותן כשאין להן מספיק מעריצים, כשהרוב הדומם יפסיק לשתוק - וידווח עליהן או פשוט כשהנושא מפסיק לבדר אותן.

במידה והילד שלכם הותקף:

תוקפות מסוג זה מושפעות מלחץ חברתי ומ"מה יגידו". הן עושות את דבריה של המנהיגה והן יפסיקו את פעולתן כשאין להן מספיק מעריצים או כשהנושא פשוט מפסיק לבדר אותן. לכן מומלץ לברר מיהן הבנות השייכות לקבוצה ומי המנהיגה שלהן. עבודה מול המנהיגה תשנה את התנהגות כל הקבוצה ולכן יש ליזום שיחה מיידית איתה ועם הוריה. פאסיביות והמתנה רק תרע את המצב.

הבהירו לה חד משמעית שיש להוריד מיד את כל ההשמצות והאיומים מהרשת. הבהירו לה שעליה להעביר זאת באופן חד משמעי גם לשאר הבנות בקבוצה. במידה וזה לא עוזר, הסבירו שתערבו את הגורמים הרלוונטיים בבית הספר. גם במקרה זה, אם זה לא עוזר, אל תהססו לפנות למשטרה. לבנות אלו חשובה מאוד ה"תדמית", מעמדן החברתי והאופן בו הן נתפסות על ידי השאר, ולכן מומלץ להבהיר להן שזה יפגע אנושות בתדמיתן.

במידה ואתם חושדים/יודעים שהילדה שלכם היא תוקפת:

הבהירו לה באופן חד משמעי שהמעשה שעשתה יחד עם חברותיה הוא חמור ביותר. הדגישו כי מה שעשתה פוגע בסופו של דבר גם בה ובשאר הבנות בקבוצה. ילדים מתרחקים מילדים שחזקים על חלשים, מרכלים ומפיצים שמועות וחרמות. הבהירו שהמעשה שעשתה ביחד עם חברותיה רק מראה כמה היא חלשה וזקוקה לתשומת לב, ושהיא יכולה לחזק את מעמדה בדרכים אחרות, חיוביות.

עודדו אותה למצוא קבוצת חברות אחרות, הבהירו לה שהבנות שהיא מסתובבת בקרבתן אינן עושות לה טוב. הסבירו שהיום היא נמצאת בצד אחד, הצד הפוגע, אך מה יקרה מחר, אם יפגעו בה? כיצד היא תרגיש? כיצד הייתה רוצה שהדמות שלה תוצג באינטרנט?

הבהירו שעליה להוריד מיד את אשר כתבה, וודאו שאכן עשתה זאת. הדגישו שבמידה והיא לא תוריד מיד את מה שכתבה, זה יכול להגיע למשטרה ולעונשים חמורים ביותר בחוק וכי מדובר בכתם לכל החיים.

נסו לעורר בה מעט חמלה על הילד הנפגע. לפעמים זה כל מה שהבנות הללו זקוקות לו כדי למחוק את הכתוב.

3. כי אני יכול

בריונים אלו מציקים ומחרימים רק בגלל שהם יכולים. הם לא תוקפים בכוונה, הם פשוט משועממים ולא חושבים על מעשיהם לפני לחיצה על כפתור ה-Send. הם יכולים לשלוח מסר פוגע רק בשביל הצחוקים, כבדיחה, ובדרך כלל מופתעים כשמאשימים אותם בבריונות.

במידה והילד שלכם הותקף:

יש ליזום שיחה עם הילד התוקף והוריו (אתם ביחד עם ילדכם) ולהבהיר להם חד משמעית שמה שעשה לא מצחיק לחלוטין. הבהירו לו שמאחורי המעשה נמצא ילד שנפגע, ילד מושמץ. היות והתוקף עשה זאת לשם הבידור ולא התכוון להרע, יש סיכוי רב שהוא יקשיב ואף יצטער על מעשיו.

הבהירו לו שמה שעשה הוא חמור ביותר. הפגיעה ברשת יכולה להיות ויראלית ולהגיע לעיניהם של המוני ילדים, בניגוד לפגיעה פנים מול פנים בכיתה מול מספר ילדים. בנוסף, המלים הכתובות נשמרות ותמיד יהיו שם. דרשו שיוריד מיד את כל ההשמצות/איומים מהרשת. במידה וזה לא עוזר, הבהירו שתערבו את הגורמים הרלוונטיים בבית הספר וכי אם גם זה לא יעזור אתם תפנו למשטרה.

במידה ואתם חושדים/יודעים שהילד שלכם הוא תוקף:

נסו להגיע לעומק הסוגיה. משהו מבחינה מוסרית-ערכית בעייתי מהשורש. הילד אינו מבין בכלל שהוא פוגע, ועושה זאת לשם הבידור. באותה מידה זה יכול להידרדר גם לפריצה לבתים או מעשים פליליים אחרים. הסבירו לו את ההבדלים בין דברים שנעשים לשם שעשוע בלי נזק לצידם, לבין דברים אחרים, מסוכנים/אלימים/אסורים שאינם שעשוע כלל וכלל. במידה והילד משועמם, עזרו לו למצוא אפיקים חדשים וחיוביים להפגת השיעמום.

הדגישו בפניו שהעובדה שהוא יכול לעשות את אשר עשה לא סותרת את הנזק הנוראי שנגרם. הבהירו שעליו להוריד מיד את אשר כתב, וודאו שאכן עשה זאת. הדגישו שבמידה והוא לא יוריד מיד את מה שכתב זה עלול להגיע למשטרה ולעונשים חמורים ביותר וכי מדובר בכתם לכל החיים.

4. החנון הנוקם

אלו הם החנונים השקטים, הילדים הלא פופולריים, הנחבאים אל הכלים בכיתה ובכל תקשורת פנים מול פנים. למרות שהם אינם קשוחים בחיים האמיתיים, הם שואבים כוח ושררה און-ליין. הם מאוד מתוחכמים, בעלי יכולות טכניות גבוהות ביותר, פועלים לבד ושומרים על פעילותם וזהותם בסוד. חשוב להדגיש כי זוהי הקבוצה המסוכנת ביותר. הם גם בקיאים מאוד ברזי הרשת וגם אנונימיים.

במידה והילד שלכם הותקף:

לרוב אינכם יכולים לדעת את זהות התוקף ואינכם יכולים לגשת ישירות אליו או להוריו. לכן, כשדבר מסוג

זה קורה גשו ישירות לבית הספר, למשטרה ולמומחים בתחום. הם יכולים לספק סיוע טכני, כמו הסרת המידע הפוגע, איתור זהות הפוגע, איתור גניבת זהויות או תמונות אינטימיות בעירום והפצתן ועוד.

במידה והילד שלכם הוא התוקף:

לצערי, אתם בדרך כלל לא תוכלו לדעת זאת. לכן חשוב להבהיר לילדים מראש כי הצקות ברשת הן "קעקוע אינטרנטי" וכי כל מידע ניתן לאיתור בסופו של דבר, גם כזה שנמחק. הדגישו כי שימוש ברשת לרעה הינו עברה מסוג הפצת לשון הרע ופגיעה בפרטיות והיא עבירה פלילית לכל דבר. הבהירו שגם איומים הם עבירה פלילית שהעונש עליה הינו שלוש שנות מאסר.

החובה שלכם כהורים בעידן האינטרנטי

גלו מעורבות הורית. דעו אם הילד שלכם עבר פגיעה או שותף לפגיעה.

היו חברים של הילד בפייסבוק.

שאלו שאלות, התעניינו והקשיבו לילד.

אל תזלזלו ותאמרו שכל מה שקורה ברשת זו השתובבות או "מעשה קונדס". מדובר במעשה בעל השלכות חמורות, לילד הנפגע ולפוגע.

ד"ר אורלי כץ היא מייסדת מרכז "פשוט אני" למנהיגות וקידום ביטחון עצמי לילדים, ומחברת סדרת ספרי "פשוט אני" לשיפור דימוי עצמי לילדים ונוער. ליצירת קשר עם גלעד האן לחצו כאן