המפלצת שבתוכם
במשך שנים התעלמו בפוטבול האמריקאי מאלימות של שחקנים מחוץ למגרש. אבל כששחקן שקט ומצליח רוצח את חברתו ואז מתאבד לעיני מאמנו, ב־NFL כבר לא יכולים להתחמק מחשבון נפש
שון טיילור, כוכב אוניברסיטת מיאמי, היה שחקן הגנה כל כך מאיים, שכאשר הגיע לוושינגטון רדסקינס כבחירה החמישית בדראפט ה־NFL ב־2004, שחקני פוטבול מקצוענים ותיקים בהרבה כינו אותו "חצי אדם־חצי חיה". טיילור היה טיפוס מוזר ואף אחד לא רצה להיתקל בו. הוא התבודד, כמעט לא התראיין, הסתבך עם המשטרה והיה חשדן על סף הפראנוי. פעם החמיץ יום אימונים בגלל שהזמין שרברב הביתה ולא היה מוכן להשאיר אותו לבד מחשש שלא יעשה עבודה טובה.
עוד כותרות ב-ynet ספורט:
- צפו: האם גיא פניני אמר "אתה נאצי" לשולדבראנד
- בנאדו מושלם. חיפה ירוקה אחרי 0:3 בדרבי למכבי
- דרבי כדורסל בת"א. גם כאן הוא של מכבי
בדיוק לפני חמש שנים, כשהוא רק בן 24 ואב טרי, מצא טיילור את מותו. השמועות כולן הסכימו כי כיוון שהיה פושטק שהסתבך עם האנשים הלא נכונים, זו הייתה רק שאלה של זמן עד שיקרה לו משהו רע. רק אחר כך התברר שטיילור מת לא כי הוא היה פושע, אלא סתם בגלל שהיה פרנואיד.
טיילור לא חיבר את האזעקה בבית, וישן עם גרזן ליד המיטה כיוון שהחליט שרק הוא יכול להגן על עצמו. כשלילה אחד אכן הגיע פורץ שחשב כי טיילור לא בבית,
ה־NFL מתמודדת עם יותר מקרי אלימות של שחקני פוטבול מחוץ למגרש מאשר כל ליגה מקצוענית אחרת באמריקה. אחרי כל מקרה כזה, עולות אותן ספקולציות: 1. השחקנים חוטפים יותר מדי מכות בראש. 2. אין פלא שאדם שעושה קריירה ומיליוני דולרים מאלימות על המגרש, לוקח את זה איתו גם כשהוא הולך הביתה.
אולי הגורמים האלה באמת משפיעים ואולי זה סתם תירוצי בולשיט, אבל אלה שאלות שכן צריך להתמודד איתן. כשמדובר בשחקן עם עבר בעייתי כמו טיילור, לליגה קל יותר לחיות עם עצמה ולהתחמק מכל סוג של חשבון נפש, אבל כשזה קורה לשחקן שמתאים קצת פחות לפרופיל, זו כבר בעיה. וכשזה נגמר במקרה של רצח־התאבדות, משהו שאפילו ב־NFL לא קרה אף פעם, זה לגמרי מטלטל, גם אם לא עד כדי כך שיוחלט ממש לדחות משחק. בכל זאת, אין פיקוח נפש שדוחה הכנסות של מיליוני דולרים.
"בועטת" - המדור שיודע הכל":
פצצה מתקתקת
ימים ספורים לפני חג ההודיה התפרסם באתר הרשמי של קנזס סיטי צ'יפס ראיון עם ג'ובאן בלצ'ר, הליינבקר בן ה־25 של הקבוצה. בתשובה לשאלה המתבקשת "למי אתה מודה", אמר בלצ'ר: "קודם כל לאלוהים. למשפחה ולחברים ששומרים אותי מפוקס, למאמנים שנתנו לי הזדמנות, אני אסיר תודה לכולם". 11 ימים לאחר מכן התברר כי השחקן השקט ורך הדיבור היה פצצה מתקתקת.
ב־7.50 בבוקר יום שבת ירה בלצ'ר למוות בקסנדרה מישל פרקינס בת ה־22, חברתו ואם בתו בת השלושה חודשים. כל זה לעיני אמו שבאה לבקר את הנכדה
והסיבה בגללה תינוקת בת שלושה חודשים תגדל בלי להכיר את ההורים שלה: קסנדרה חזרה ביום שישי באחת בלילה מהופעה של טריי סונגז, כוכב שחור צעיר ולוהט, ובלצ'ר היה מאוד לא מרוצה. לדברי חברה של פרקינס, במשך שלוש שנות יחסיהם היו בין בני הזוג ויכוחים רבים, אבל אף אחד מעולם לא ראה עימותים פיזיים, כולל השכנים ההמומים בשדרות קרייזלר בקנזס סיטי.
ג'ובאן היה בעונה הרביעית שלו עם הצ'יפס. שחקן שקט, בחור נחמד, מספרים כולם, שלא נראה הרבה בציבור. בתיכון שיחק בכמה עמדות שונות, אבל את ההצלחה הגדולה שלו השיג בכלל כמתאבק. שם צפו לו עתיד מזהיר באמת, רק שהוא רצה לשחק פוטבול. הוא לא נבחר בדראפט, עבד קשה, עשה לבד את כל הדרך מאלמוניות למקום קבוע בהרכב הפותח של הצ'יפס.
באותו ראיון אחרון שהעניק לאתר של הקבוצה – קליפ שהוסר מהאוויר בשבת אחר הצהריים – סיפר בלצ'ר על הרעב הקבוע שמתדלק אותו: "זה כמו שלא אתן לאף אחד לקחת את הצלחת שלי בחג ההודיה". הוא היה שחקן מצליח מעבר לציפיות, אדם שאף אחד לא ציפה שיתפוצץ כך, מה שכמובן הוביל בחזרה לספקולציות המתבקשות על תרבות הפוטבול האלימה והנזק המוחי המתמשך שנגרם לשחקנים.
החברים ביקשו לשחק
רצח־התאבדות הוא מיתוס אמריקאי חולני במיוחד, שנולד מהכלאה של שתי נורמות כמעט מקודשות: לכל אחד מותר לשאת נשק, וכל אחד צריך לקחת אחריות למעשיו. לאמריקאים יש נטייה לרומנטיזציה של מקרים כאלה, בוודאי כשמדובר באדם ידוע. התגובות הראשונות בטוויטר עסקו בעיקר בתדהמה על הטרגדיה של בלצ'ר, וקצת פחות בעובדה שרצח את חברה שלו. טים טיבו מיהר לצייץ כי הוא מקדיש את תפילותיו – להן, כידוע, יש עוצמה מיוחדת – לקנזס סיטי צ'יפס, והליגה כולה מיהרה להשתתף בצערו של המועדון.
מי שיצטרכו ללמוד לחיות לנצח עם הטרגדיה הזו הם המאמן קרנל והג'נרל מנג'ר פיולי. השחקן הצעיר שהם נתנו לו הזדמנות להפוך לכוכב עשיר הרג את עצמו מול העיניים שלהם. ואם זה לא הספיק, הם היו צריכים להחליט האם לקיים אתמול את המשחק המתוכנן נגד קרוליינה פנת'רס. קרנל ניהל שיחת ועידה עם השחקנים ואלה ביקשו לשחק. נדיר מאוד שה־NFL דוחה משחק. זה גם עניין של כסף וגם, כמובן, שמירה על המיתוס לפיו הליגה והספורט גדולים יותר מכל דבר.
אז הצ'יפס – שגם ככה עוברת עליהם עונה איומה של ניצחון אחד ועשרה הפסדים (לפני המשחק כמובן) – עלו אתמול לשחק מטרים ספורים ממגרש החנייה שבו התאבד חבר שלהם לעיני המאמן שלהם, ו............ ההצגה, תרתי משמע, חייבת להימשך.
מאו.ג'יי סימפסון עד מייקל ויק
מייקל ויק, הקוורטרבק של פילדלפיה, עושה בשלוש השנים האחרונות קאמבק מרשים למדי, אבל כתם ניהול ומימון קרבות כלבים אכזריים הוא מאלה שלא יורדים בשום כביסה, גם אחרי 23 חודשי מאסר וסיבובי הרצאות ברחבי ארה"ב.
או־ג'יי סימפסון הוא כמובן האיש שפחות או יותר כולם יודעים כי רצח את אשתו לשעבר ואת המאהב שלה. קומבינציה של שוטר לבן גזען שהשתיל ראיות מצד אחד, וחבר מושבעים שחור ברובו ואוהד, הוציאו אותו לחופש, לפחות עד שהורשע ב־2008 בשוד מזוין בלאס־וגאס ועכשיו הוא מרצה עונש מאסר של תשע שנים. מסתבר שכל פורד ברונקו בא יומה.
החברה של ראה קראות', הרסיבר של קרוליינה פנת'רס, נורתה ארבע פעמים במגרש חנייה בשארלוט ב־1999. היא הייתה אז בחודש השמיני להריונה עם הילד של קראות'. לפני שמתה הספיקה להתקשר למשטרה ולספר כי קראות' חסם את המכונית שלה כדי שלא תוכל לצאת מהחנייה, ואז הגיע רכב אחר שממנו נורתה. בבית החולים הצליחו הרופאים להציל את התינוק, אבל האם מתה. קראות' נשלח לכלא ל־18־24 שנים ואמור להשתחרר ב־2018.
פלקסיקו בורס, היום הרסיבר של פיטסבורג סטילרס, פצע את עצמו ברגל כשכדור נפלט מהאקדח שנשא במועדון לילה בניו־יורק ב־2008.
בחיפוש שנערך מאוחר יותר בביתו בניו־ג'רזי התגלה מחסן נשק קטן, ובורס בילה את שלוש השנים הבאות בבתי המשפט ובבתי הכלא.
נגד בן רות'ליסברגר, הקוורטרבק של הסטילרס, הוגשו פעמיים תלונות על תקיפה מינית, אבל בשני המקרים הן לא הגיעו לכתבי אישום. הוא הושעה מארבעה משחקים על ידי הליגה ואיבד כמה ספונסרים. האמת עדיין נמצאת שם בחוץ.
לפנייה לכתב/ת 
