אבו מאזן וחמאס מתקרבים. למה זה קורה עכשיו?
אפקט עמוד ענן מצד אחד, ההצלחה באו"ם מצד שני - לפתח מהגדה ולארגון הטרור מעזה יש כמה אינטרסים לממש את הפיוס שעלול להרחיב את הקרע עם ישראל. אבל פשוט זה לא יהיה
מדינת חמאס עלתה כאפשרות מכיוון שהפיוס הפנים פלסטיני, בדומה לתהליך המדיני, הלך והתרחק. העובדה שאף אחד מהצדדים הפלסטינים לא פעל כדי ליישם את ההסכמים שנחתמו בפועל; ההכרזה של חאלד משעל, שנחשב לראש המחנה הפיוס בחמאס, כי אינו מתכוון להתמודד פעם נוספת על ראשות הלשכה המדינית של התנועה; ועקיצות שהלכו והחריפו בין בכירים בפתח ובחמאס - כל אלה הצליחו לקבור את הסוגיה עמוק מאוד.
התפנית הגיעה עם תחילת "עמוד ענן": שיחות טלפון שלא נרשמו במשך חודשים בין אבו מאזן לחאלד משעל ואיסמעיל הנייה, בואו של בכיר פתח נביל שעת' לרצועה מיד עם סיום המבצע והפגנות משותפות לפתח וחמאס ברמאללה ובעזה. נראה כי כל צד יצא מגדרו כדי להשמיע לצד האחר את מה שרצה לשמוע. מאחורי הפגנת הקרבה עומדים אינטרסים שקשורים לתהליכים שהציבו את שני הפלגים בנקודה נוחה לדבר שוב על התנעת הפיוס.
הרשות נראתה עלובה
המכה הצבאית של "עמוד ענן" הייתה אולי קשה, אבל ההישג המדיני החמאסי גדול מאוד. הוא רק העצים את התקדים בדמות הביקור הרשמי ברצועה של אמיר קטאר, חמד בן חליפה א-ת'אני. זו הייתה סטירת לחי לאבו מאזן, שנחשב במדינות ערב למנהיג הפלסטיני הלגיטימי ובעבר נזהרו בכבודו. בהמשך באו ביקור ראש הממשלה המצרי וגם השיחות בקהיר להפסקת אש בהשתתפות מצרים, קטאר, טורקיה, ישראל וחמאס, שהעלו את קרנה של ממשלת הנייה בעזה.
בד בבד, פגע ההסכם בהנהגה הפלסטינית ברמאללה שהפכה בלתי רלוונטית. הרשות הפלסטינית לא השתתפה בשיחות בקהיר ודוקטרינת המאבק הלא אלים שלה נראתה לפתע בקרב הציבור הפלסטיני כעלובה, לעומת הרקטות של חמאס שהגיעו עד תל אביב. אבו מאזן הבין שהוא חייב לקרב את חמאס אליו כדי להביא לפגיעה מינימלית ככל האפשר בפופולריות של פתח.
שבוע אחרי הפסקת האש, כשהתמיכה בחמאס בשיאה, פנתה הרשות הפלסטינית לעצרת הכללית של האו"ם וזכתה ברוב עצום לשדרוג מעמדה למדינה משקיפה. ההישג הדיפלומטי החזיר מעט את הצבע ללחייו של אבו מאזן. בשונה מהפעם הקודמת, היוזמה באו"ם זכתה לתמיכת חמאס ולתמיכה שקטה של הג'יהאד האיסלאמי. בחמאס הבינו שכדאי להם לחבק את אבו מאזן בחזרה, לאור הצלחתו וקריאתו לעריכת בחירות בהקדם האפשרי.
מה למכור לעולם
בחמאס מודעים לפופולריות שצברו גם בגדה המערבית בעקבות המבצע, לכן לצד התמיכה באבו מאזן הדגישה ההנהגה כי יש צורך לפתח "אסטרטגיה לאומית חדשה" שההתנגדות המזוינת היא חלק ממנה. בחמאס סבורים שהם יכולים לתרגם את הפופולריות להצלחה בקלפי, אולי אפילו בתנאים מסוימים לניצחון בבחירות. יישום הפיוס והליכה מהירה לבחירות יכולים לתת לתנועה רוח גבית חשובה.
גם לאבו מאזן חשוב להשיג פיוס, ולפחות מראית עין של שליטה מחדש ברצועת עזה. ההנהגה הפלסטינית פועלת לפי תוכנית שהיעד שלה הוא לזכות במעמד של חברה מלאה באו"ם. לנשיא מרמאללה ברור שיהיה קל יותר לשכנע את העולם לתמוך בכך אם יוכיח שהוא יכול לשלוט שוב במה שקורה ברצועה.
בחמאס יודעים כי פיוס פנים פלסטיני יסייע להם בניסיונות להוציא את התנועה מרשימת ארגוני הטרור. הנייה בעצמו התבטא בעניין זה השבוע במהלך פגישה עם משלחת אירופית שבאה לרצועה. ראש הממשלה מחמאס מנסה למכור לעולם שהוא מוביל "תנועת שחרור" ולא ארגון טרור.
סלע המחלוקת העיקרי שעיכב את ההחלטה על יישום הפיוס היה הקמת ממשלת אחדות זמנית שתהיה מורכבת מנציגים עצמאיים שאינם מזוהים עם אף אחד מהפלגים. תפקיד הממשלה, על פי ההסכם, יהיה להכין את השטח לקראת בחירות לנשיאות, למועצה המחוקקת ולמועצה הלאומית הפלסטינית.
ישראל כידוע הזהירה את אבו מאזן מחיבור לחמאס, וייתכן שבמקרה כזה יעמיק הקרע בין ירושלים לרמאללה. הראיס הפלסטיני ענה לביקו בעבר וטען שהצעד רק ישפר את הסיכוי לנהל איתו משא ומתן, שכן חמאס ייאלץ לקבל את המסגרת של אש"ף ואת כל ההסכמים שעליהם חתום ארגון הגג.
מי הראש?
בעבר נראה שחמאס ופתח מוכנות להתפשר על הרכב השרים, אולם זהות ראש הממשלה הייתה סלע המחלוקת. בפתח לחצו שזה יהיה סלאם פיאד, בחמאס הטילו וטו. פיאד אמנם לא מזוהה עם אף אחד מהפלגים, אך נתפס כאחראי לרידיפה ומעצרים של אנשי חמאס בגדה וגם כדמות אהודה -
אהודה מדי - במערב. לכן גם אבו מאזן התעקש על פיאד, למרות יחסים לא פשוטים ביניהם. פיאד עצמו הצהיר שהוא תומך בפיוס ויהיה מוכן אף להתפטר.
על אף כל האינטרסים שהוזכרו, לא ברור אם הפעם ההתקרבות בין רמאללה לעזה תוביל לפיוס אמיתי. בקרוב אמורים נציגי הפלגים לקבוע מועד לפגישה בקהיר. בעבר נראה היה כמה פעמים שאו-טו-טו זה קורה, וכדי שהפעם התוצאה תהיה שונה יצטרך כל צד לוותר ולשנות את דפוס ההתנהגות שלו בשטח לאורך זמן. הניסיון מלמד שזה עשוי שוב להתמסמס, ומדינת עזה תחזור להיות יעד ריאלי יותר.
לפנייה לכתב/ת 
