"מכבי חיפה הצילה לי את החיים"
סיפורו המדהים של האוהד שגיא פרוימוביץ ששקל 180 ק״ג עד שפגישה מקרית במהלך חצי גמר הגביע בין הירוקים למכבי נתניה לפני שנתיים, שינתה את חייו מקצה לקצה
עוד ב-ynet ספורט:
עבור שגיא פרוימוביץ, אוהד מכבי חיפה, זה לא היה משהו פשוט בכלל, בטח כשהוא סחב על גופו משקל של 180 קילוגרם. שנתיים עברו ופרוימוביץ כבר נראה אחרת. וכן, הכל בגלל הירוקים. הסיפור המופלא לפניכם.
שגיא (26), זוכר את עצמו מאז ומתמיד כבן אדם שמן, עוד מימיו כילד קטן ולא רק הוא, אלה גם כל בני משפחתו. "אימא שלי ואחותי גם כן מלאים.
אולי זה תורשתי, אבל כנראה שאנחנו אוהבים לאכול ולא יודעים לשלוט בעצמנו", הוא מעיד.
באהבתו לכדורגל בכלל ולירוקים מחיפה בפרט, ניתן להבחין בקלות. האוטו שלו מעוטר כולו בדגלים ובמדבקות הקבוצה, בחדרו הקירות בירוק בוהק, עם פוסטרים של שחקנים וגם מצעי המיטה בצבעי המועדון.
מה זו בעצם מכבי חיפה בשבילך?
"זו אהבה הראשונה והאמיתית שלי. לא משהו שאפשר להחליף במשהו אחר".
אתה מגיע גם לאימונים?
"אני מגיע בעיקר בפתיחת עונה, כי אין זמן להגיע באמצע השבוע. הייתי במינכן עם מכבי חיפה בליגת האלופות, ואם היה את הכסף והיכולת - הייתי טס לכל
המשחקים בחו"ל. בבית, כמובן, אני לא מפספס אף משחק ובחוץ מגיע לרובם, אם זה בשבת. באמצע השבוע זה הרבה יותר קשה, בגלל העבודה".
עד לפני שנתיים אי אפשר היה להתעלם מבעית עודף המשקל ממנה סבל שגיא שנים רבות. "אני ביציע ג' והיה קשה לעמוד ולעודד על הכיסאות במשך 90 דקות, בקיץ הייתי עייף אפילו יותר", מספר שגיא. "אם הייתי חונה רחוק, היה לי קשה להגיע למגרש. בכלל, שמחתי שהרסו את המכתש בגבעתיים, כי כל פעם הייתה לי בעיה לעלות ברחוב בורכוב".
ואיך האוהדים היו מתייחסים אליך ביציעים?
"האוהדים לא היו אומרים כלום, אולי כי הם כבר הכירו אותי במשך השנים. אנשים באים למשחק ומתרכזים בדבר מסוים ולכן לא בי. לכן, תמיד הייתי מגיע לאצטדיון ראשון, יחד עם המאבטחים. זה גם מההתרגשות לקראת המשחק וגם כי לא היה נעים לי להידחף עם יתר האוהדים".
"אבל, כולם ראו את הקשיים שלי. אני בטוח בזה. הייתי רואה את המבטים. היה לי קשה לדבר מבושה עם אוהדים אחרים. ולא רק זה, הייתי צריך להביא חולצות ירוקות במיוחד מחו"ל, כי כאן לא היו כאלה במידות שלי".
במשחק אחד פתאום הכול השתנה
ה-11 במאי 2011 (ושגיא לא סתם זוכר את התאריך במדויק) היה אולי היום המשמעותי בחייו. זה היה באצטדיון הלאומי ברמת גן, במסגרת
חצי גמר גביע המדינה, לשם הגיע לראות את קבוצתו במשחק נגד מכבי נתניה.
"אוהד אחד ניגש לחבר שלי ושאל אם הוא יכול לדבר. לאחר מכן התיישב לידי ואז אמר: 'אני מרגיש את הכאב שלך ורואה איך כל שבוע אתה סובל. אני הייתי באותו הסרט'. "הוא המשיך לספר לי שהוא בעל לשלושה ילדים והרופא אמר לו שאם הוא לא ישתנה במהרה, הוא לא יזכה לראות את ילדיו הולכים לצבא ומגיעים לחופה".
זה הפחיד אותך?
"ברור שזה הפחיד. למרות שאני לא מכיר את הבן אדם הזה, הוא הציל לי את החיים. המליץ לי על התהליך של קיצור קיבה. הוא השאיר אותי
בהלם כמה דקות. חשבתי לעומק לאן החיים שלי הולכים והדליק לי נורה אדומה. הוא היה יותר מבוגר ממני, אבל זה נכנס לי ללב".
שגיא ניגש מיד לעבור את הבדיקות הנדרשות ועבר לפני שנה וחצי את הניתוח. למרות שכבר הגיע ל-180 ק"ג, ליום הניתוח הוא עלה על המשקל וראה את המספר 167 ק"ג, אולי בפעם האחרונה. מאז אותם ימים, הוא הספיק לרדת כבר 60 ק"ג. וזו רק ההתחלה, כך לפחות הוא מקווה.
אתה בעצם יכול להגיד שמכבי חיפה הצילה את החיים שלך?
"במובן מסוים, אכן מכבי חיפה היא זו שהצילה את החיים שלי. אם לא הייתי הולך לראות אותם במשחק חצי הגמר הגביע, זה אולי לא היה קורה לי אי פעם. במקום אחר אי אפשר לדעת אם האדם הזה היה בכלל פונה אלי".
מה אתה אומר על המצב של מכבי חיפה השנה?
"אני יכול לסכם את זה במשפט שאנחנו תמיד שרים ביציע – 'אלך איתך בטוב וברע'. יש גם עונות כאלה. פתחנו לא טוב, אבל תמיד ידעתי שנתגבר על זה. אבל, גם אם ייגזר עלינו לרדת חס וחלילה לליגה הלאומית, אגיע גם לשם".
לסיום אז מה בעצם החלום שלך?
"אני יכול לחלק את זה לשניים. החלום האישי שלי עכשיו זה להתחתן ולהקים משפחה, כל הביטחון העצמי שלי שהיה ברצפה עלה פלאים בגלל הירידה ועכשיו יש לי גם חברה. עם מכבי חיפה, זה אולי לעלות שלב בליגת האלופות או משהו סנסציוני שלא ישבר הרבה זמן".
לפנייה לכתב/ת 
