אלאניס מוריסט בישראל: גלולה קטנה ונעימה

מי שהגיעה (כן, הגיעה - הקהל הורכב ברובו מנשים) הערב (ב') להיכל נוקיה בתל אביב עשתה זאת בעיקר לשם הנוסטלגיה - וקיבלה את מבוקשה. הרי למרות שבעה פרסי גראמי, שמונה אלבומים ואפילו התנסות טלוויזיונית ("העשב של השכן"), אלאניס מוריסט נכנסה לזיכרון המוזיקלי שלנו בעיקר הודות לאלבומה השלישי, "Jagged Little Pill" (גלולה קטנה ומשוננת) שנולד באמצע שנות התשעים ונמכר בכ-33 מיליון עותקים.

• תמונות נוספות מהמופע - בעמוד הפייסבוק שלנו
  

ביקורה הנוכחי של מוריסט בארץ הכותל המערבי חותם למעשה את סיבוב ההופעות "Guardian Angel Tour 2012", שזכה לשמו מהסינגל "Guardian", מאלבומה האחרון "Havoc & Bright Lights" (הרס ואורות בוהקים). עם זאת, אפשר בהחלט, ובאופן לא רשמי, לקרוא להופעה הזו "גלולה קטנה ואורות בוהקים" - שכן רוב השירים שביצעה הרוקיסטית הקנדית הם אלו שהביאו לה את תהילתה בניינטיז.

אלאניס מוריסט על הבמה בהיכל נוקיה. התגעגעתם? (צילומים: ירון ברנר)

ללא שמץ של גינוני דיווה, מוריסט עלתה לבמה לראשונה כשבעלה, הראפר Souleye (מריו טרידווי), העניק את הופעת החימום הלא-כל-כך-קשורה שלו (פרט לקשר המשפחתי, קשר מוזיקלי לא היה שם).

בתום הדואט המפתיע, מוריסט זרקה "אני אוהבת אתכם, נתראה עוד מעט", ועזבה את הבמה עד השעה 22:10 - זאת למרות שההופעה היתה אמורה להתחיל בתשע. את האיחור המשמעותי הסבירה אחת מבאות ההופעה: "יכול להיות שהיא לא עולה לשיר כי היא עדיין מנחמת את בעלה על ההופעה העלובה שלו".

את הופעתה שלה פתחה מוריסט עם "I Remain", שיר הנושא מהסרט "הנסיך הפרסי: חולות הזמן", אך במהרה עזבה אותו והמשיכה ל-"Woman Down" מתוך אלבומה האחרון. למרות שהחלה את הערב עם החומרים החדשים, הקהל פירגנה (כן, פרגנה. ר' מעלה) במחיאות כפיים סוערות וקיבלה במתנה שני שירים מתוך Jagged Little Pill הפופולרי: "All I Really Want" ו-"You Learn".

בחזרה לשירים מהעשור ההוא

לאחר ביצוע של השיר "Guardian" המשיכה ל-"Mary Jane", וכאן באמת נפתחה ההופעה. האולם היה מלא עד אפס מקום, וכשמוריסט החלה לשיר את מרי ג'יין, קולה מילא את כל מה שלא היה מאויש - האוויר והמרווחים שבין המושבים והאנשים. נדמה היה לרגע שעם העוצמה הווקאלית המכשפת שלה, היא יכולה להסתדר אפילו בלי המיקרופון.

למרות שמדובר בשירים בני יותר מ-15 שנה, מוריסט ביצעה אותם בכל הכוח, כאילו רגשות הזעם ההם של שנות העשרים עדיין מפעמים בה. כמעט לאורך כל השירים היא נעה מצידה האחד של הבמה לצד השני, ואפילו ניקתה אותה בסיבובי שיער שהגיעו לשיאם בביצוע של "Uninvited", בין השירים הרוקיסטיים ביותר בהופעה.

עדכונים קלים במילים, לא בעיבודים

השירים הישנים עצמם לא עברו כל עיבוד, והדבר היחיד ששונה בהם - בהומור רב - היו מושגים שונים שהוחלפו במושגים יותר רלוונטיים. כך למשל, במקום לשיר על דיסקים (בשיר "Your House") מוריסט הזכירה את האייפד, ובמקום לשיר "you from new york" היא שרה "you from tel aviv". אבל אל לנו להרגיש מיוחדים: היא עשתה זאת בכל הופעה בסיבוב הזה.

על אף העובדה שכולם כבר יודעים היום שהדבר היחיד שאירוני בשיר "Ironic" הוא העובדה שלא מתוארת בו אף סיטואציה שעונה על ההגדרה של אירוניה מהי, מוריסט כמובן לא יכלה לוותר על ביצוע השיר. היא הושיטה את המיקרופון לקהל, שהגיב בשמחה ובשירה מדוייקת, הרי בינינו - על זה בדיוק שילמנו. במהלך השיר היא גם החליפה את המילה "אשתו" ב"בעלו" ("it's meeting the man of your dreams and then meet his beautiful husband"). השינוי אמנם לא הפך את השיר ליותר מדויק, אבל סחף אחריו את הקהל.

נתנה בראש. עכשיו שתיתן בראש להיכל נוקיה

מעבר לאנרגיות הרוקיסטיות והנוכחות הנשית החזקה, מוריסט שמרה גם על ההגיה הלא בדיוק ברורה שלה, תוך שהיא שרה חלק מהשירים בלסתות נעולות. זו בעיה די רצינית בשירה של הזמרת המתוחכמת, שבחרה לאורך השנים לכתוב שירים שרק מעריצי מילון אוקסופרד יכולים להבין את משמעותם והקשרם. תוסיפו לזה את העבודה שהסאונד באזור היציעים היה מחפיר, ויש לכם בלגן מוזיקלי מאוד לא נעים באוזן.

וזה משהו שחשוב להתעכב עליו, שכן מדוברת במחלה ישראלית קשה - "סאונודס לא טובוס". לאורך כל ההופעה אלאניס מוריסט נתנה בראש, אבל אחרי הערב הזה, מי שהופקד על הסאונד בהיכל צריך לקבל בראש. השירים הרוקיסטיים יותר פשוט לא נשמעו טוב,

ומה שכן נשמע היה בעיקר רעש תהודה מהבמה. השיר המצוין "Things I Want In A Lover 21", למשל, נשמע כמו עיסה של בסים שלא ניתן ליהנות ממנה - לא מממילות השיר, ולא מהמוזיקה עצמה. למזלנו, מוריסט ביצעה גם בלדות, בהן קולה הוא הדומיננטי ולא הגיטרות - כך שלפחות לא כל ההופעה הלכה לעזאזל.

אחד מרגעי השיא של ההופעה הגיעו בהדרן השני, כשהיא ביצעה את שיר האקפלה "Your House", שהיה במקור שיר בונוס נחבא ב"גלולה קטנה ומרירה" - והרי אין יותר ניינטיז מזה. בקול מרשים, צלול ומהפנט, מורסיט הצליחה ליצור תחושת אינטימיות נדירה באולם גדול למדי. את הופעתה אמנם סיימה עם "Thank You", שיר די רוחני בבסיס שלו, אך לכותבת שורות אלו אין ספק שמי שהגיע לנוקיה הערב לקח איתו בעיקר את רגעי האקפלה.