נפגעי חרדה: להרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי
על פי החוק הקיים היום, כל עוד נפגע החרדה לא היה נוכח באירוע הפיגוע החבלני עצמו, הוא לא יהיה זכאי לסיוע. ההנחה היא כי במציאות הישראלית כולנו נפגעי חרדה, ולא ניתן לפצות את כולם. אך נשאלת השאלה האם לא הגיע הזמן להרחיב בכל זאת את המעגל?
הדי השיגורים פסקו וקולות הנפץ נדמו. הלחימה אומנם תמה, אולם עבור רבים שחוו מצוקה נפשית בעקבותיה, ופתחו תסמיני חרדה, וקשיי תפקוד, המציאות הכואבת והמטרידה עודה כאן.
ישנם מוקדים טלפונים ומרכזי סיוע לנפגעי חרדה אשר הוקמו על ידי הרשויות המקומיות בסיוע של ביטוח לאומי, כולם רוצים לעזור לנפגעים עם המון אורך רוח והקשבה. מאידך, מעגל נפגעי החרדה אותו מוכנה המדינה לפצות על פי חוק התגמולים, מצומצם מאוד. הנחת העבודה היא כי במציאות בה תושבי ישראל חיים במזרח התיכון, כולנו נפגעי חרדה, ולא ניתן לפצות את כולם.
אופייה של הלחימה האחרונה הרחיבה באופן משמעותי את מעגל האנשים שחוו תחושות חרדה בעקבות אירוע איבה או הסלמת המצב הבטחוני ונחיתת אין ספור רקטות בישובם. העורף הפך לחזית, ערים חדשות נחשפו לאיום הטילים, ואלפי אנשים מצאו את עצמם במציאות חדשה של ריצה לממ"דים.
אלא שלשון החוק ופרשנותו בפסיקה, יצרה מצב בו תושבי ישראל הסובלים מחרדות כתוצאה מחשיפה לאין ספור אזעקות, קולות פיצוץ ומראה של עשן ברחבי העיר ובבתי ספר, לא יוכרו כנפגעי פעולת איבה, אלא אם יוכלו להצביע על הימצאותם בזירת האירוע עצמה.
מעגל הזכאים צומצם
ומה הדין במקרה בו נפגע פיתח חרדות עקב נפילת רקטה ברחוב המקביל, או נפגע חרדה בעקבות שיחת טלפון במהלכה נתבשר כי קרוב משפחתו נפצע כתוצאה מפעולת איבה? בהתאם לפסיקה שהתפתחה בעקבות חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (התש"ל-1970), החוק יחול רק על אלה שהיו נוכחים בזמן הפיגוע החבלני והיו מעורבים בו, היינו, אלה שהיו עדים לפיצוץ הרקטה, או אלה שנאלצו לראות את הפצועים שרועים מסביבם.
להבדיל, במשפט הנזיקי, כאשר לדוגמא מדובר בתאונת דרכים, הכיר בית המשפט העליון באדם שסבל נזק נפשי משני כתוצאה מנזק גופני אשר נגרם לקרוב משפחתו מדרגה ראשונה, וקבע כי הוא זכאי לפיצוי מחברות הביטוח (הלכת אלסוחה). הלכה זו עברה מספר גלגולים לאורך השנים, כאשר המגמה היתה מגמת התגמשות, והכרה באחריות לפגיעה של מעגלים רחבים יותר, מאלה שנקבעו לראשונה בפסק הדין.
המצב שונה כאשר המדינה היא הגורם המשלם. הגמלאות הניתנות למי שהוכר כנפגע פעולת איבה, משולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין המדינה באמצעות משרד האוצר. מדובר בגמלה אשר אינה קשורה לתשלום דמי ביטוח לאומי, אלא ממומנת מתקציב נפרד שהעמידה המדינה לצורך העניין.
מנגנון הפיצוי כולל תשלום גמלה, מימון טיפול רפואי לגוף ולנפש, מימון אשפוז, מימון אביזרים רפואיים הקשורים לפגיעה וכן מימון הוצאות שונות הקשורות לקבלת הטיפול הרפואי לנפגע ולעתים אף לבני המשפחה.
בנסיבות אלה ובכדי להדוף את אלפי הנפגעים הפוטנציאלים כבר בשלב המקדמי, צומצם מעגל הזכאים למעורבים הישירים באירוע בלבד. במציאות הנכפית על תושבי ישראל, מן הראוי כי המדינה תשקול להרחיב את מעגל הזכאים לגמלאות והטבות על פי החוק, באופן שיכלול גם נפגעי חרדה אשר תפקודם נפגע לצמיתות, אף אם לא היו בזירת האירוע עצמה, אך יש להם זיקה חזקה אליו.
הכותבת היא מומחית לתביעות מול המוסד לביטוח לאומי, לשעבר יועצת משפטית במועצה לביטחון לאומי
לפנייה לכתב/ת 
