סגנון ספרדי בקצב ישראלי / טור
גרסיה רוצה שמכבי ת"א תשחק בסגנון אותו הוא מכיר, אבל היא אולי ברמה של ברצלונה ב'. עטר אחד הספיק לתיקו מול בית"ר, שהוכיחה כי הנעליים גדולות עליה כשהיא פוגשת את קבוצות הצמרת. אבינעם פורת מסכם את ה-1:1 באצטדיון רמת גן
נכון, מכבי תל אביב של הצוות הספרדי היא קבוצה חזקה בקנה המידה הישראלי. נכון, היא ביטלה הערב (ב') בקלות את החלק ההתקפי של בית"ר ירושלים, אחד המרעננים באחרונה בליגת העל. רק מה, תוציאו את אלירן עטר מההרכב, ותקבלו מבנה אחר של צמרת הטבלה.
שימו לב לסטטיסטיקה הלא יבשה כלל: 13 השערים של עטר הם כמעט מחצית השערים שהבקיעה מכבי ת"א. אנחנו בסוף הסיבוב הראשון בחודש דצמבר, ועטר מרוחק רק 7 שערים ממלך השערים אשתקד (אחמד סבע עם 20 שערים). גם מול בית"ר, עטר היה האחד שייצר את השער היחיד למכבי במבצע אישי מבריק, והיה חתום על לא מעט מצבים מסוכנים.
לא סתם השחקנים המובקשים ביותר, וגם היקרים בקבוצת כדורגל, הם חלוצי הרחבה. מי שאין לו לפחות אחד כזה, יכול לשלוט בקצב המשחק ב-70 דקות מתוך ה-90 ולא לראות את התוצאות הנחוצות. בואו נגיד כך: אלירן עטר עושה את ההבדל.
הפעם עטר הספיק רק לתיקו שהחזיר את מכבי לראשות הטבלה, אבל בלעדיו היא הייתה עלולה לרדת מנוצחת. שליטה מוחלטת במגרש? לוח התוצאות לא מכיר בה. הוא רוצה שערים, וזה עטר.
היה זה יום חג לכדורגל הישראלי, לא מבחינת הרמה, אלא בכל הקשור ליציעים. אוהדי הכדורגל התעוררו ו-30 אלף הצופים שיוו מראה אירופי לאצטדיון רמת גן.
הרמה לא הייתה אירופה, חוץ מהממטרים, אבל זה מה שיש. הקהל היה המנצח הגדול במשחק התיקו.
ציפינו הרבה יותר מבית"ר, אבל מתברר שהנעליים גדולות עליה כשהיא מתייצבת מול יריבה אמיתית ומתוקתקת, לפחות בכל הקשור להכנה וסדר. התקפת בית"ר, כלומר עמית בן שושן וחן עזריאל, הלכה לאיבוד, אבי ריקן, מהשחקנים המדוברים של התקופה האחרונה, לא נראה בשטח והועלם כתוצאה מלחץ צמוד של מכבי. אלא שבכדורגל, כמה פעמים נחזור על הקלישאה הזו, ניצול של מצב אחד מתוך חצי הזדמנות, מבטל את מאזן השליטה במגרש.
בית"ר, מכיוון שמכבי לא איפשרה לה לנשום, הסתגרה בחצי המגרש שלה. ההגנה עבדה קשה וניצלה את חוסר התחכום והיצירתיות של מכבי (לא כולל עטר). קובי מויאל, הפייטר של בית"ר, שיחרר במקצת השלשלאות מהרגליים בחצי השעה האחרונה בזכות שערו בסיום מצב נייח. בקיצור, יחד עם התוצאה המכובדת, בית"ר עשתה צעד אחורה בהשוואה לתקופה האחרונה.
עוד ב-ynet ספורט על ליגת העל:
מכבי משחק כדורגל בסגנון ספרדי, אבל בקצב ישראלי. ההבדל במהירות בין צמרת הליגה שממנה הגיעו הגארסיות לקצב כאן, הוא כמו ההבדל בין אצן המגיע לגמר אולימפי לבין אחד המתאמץ שלא לנשור בסיבוב המוקדמות הראשון. אוסקר בא מברצלונה, אבל מכבי שלו, לא באשמתו, היא ברמה של ברצלונה ב' ואולי גם זה מחמיא לה. אגב, הוא לא יכול להביא בזכות קשריו שחקן מקבוצות המשנה של ברצלונה?
אוסקר העלה שוב, ובצדק, את רוברטו קולאוטי בחוד לצד אלירן עטר. נכון שקולאוטי לא הציג משחק טוב, אבל מדובר בחלוץ המרכז תשומת לב ומפנה שטחים לעטר.
לעומת זאת, שלושה קשרים אחוריים (גם אם מהרן ראדי יוצא לעתים קדימה), הם יותר מדי ועדיף קשר יצירתי נוסף שיפריח את השממה והשעמום. גונסלו גארסיה לא שיחק אתמול, וגם אם פה ושם נראה בלתי איכפתי, אין למכבי מגיש אסיסטים טוב ממנו.
הבשורה מבחינת מכבי הנוכחית, היא שהצליחה לייצר יתרון הרתעה. בית"ר ירושלים איבדה מולה את שמחת המשחק הידועה שלה, והמנורה כבתה. מצד שני, היא רחוקה מלהיות חדה כדי לייצר הכרעות ברורות במשחקים בהם היא שולטת.
במכבי חיפה, לא הייתה זו העונה של עטר (ראובן). במכבי ת"א זו העונה של עטר (אלירן). הבעיה של מכבי היא שאלירן עטר אחד, הסקורר מספר 1 בליגה ובהפרשים, לא מבטיח ריצת יחידים לאליפות. יש סיכוי, וגם זו התקדמות בהשוואה לשנים השדופות האחרונות, אבל יהיה קשה לזכות מול הקו הקדמי המהיר והחד של היריבה האדומה.
לפנייה לכתב/ת 
