תוכנית השלום שלי
מרצועת עזה יש לנתק מגע תוך שנתיים, ובמקביל יש לחתור להקמת מדינה פלסטינית. ישראל תקלוט מספר קטן של פליטים ומתנחלים יוכלו לגור במדינת פלסטין. הסכסוך הזה פתיר
זה שנים שמחדירים למוחנו שאין פרטנר. אנחנו רוצים שלום, אבל עם מי? אבו מאזן כמו חמאס, טרוריסט דיפלומטי - לא שמעת את הנאום שלו באו"ם? שמעתי, באמת היה נאום רע. עוד הזדמנות פלסטינית שהוחמצה, כמו רבות לפניה. אבל מה כל כך רע לנו שהעולם הכיר במדינה פלסטינית? עכשיו ירדה סוגיה אחת חשובה משולחן המו"מ. לא צריכים להתווכח על הפתרון, הוא ידוע - שתי מדינות לשני עמים.
אחרי 20 שנה של משא ומתן, מחקר, אלפי שעות של דיונים, אנחנו יודעים גם את פרטי הפתרון - הגבולות, ירושלים, פליטים, ביטחון, מים, כלכלה, וצריך רק להחליט עליהם. לכל הסוגיות יש פתרון, והפתרונות הללו יהיו מקובלים על רוב בני שני העמים, אם מנהיגינו יסכימו עליהם ויציגו אותם לפנינו. הסכסוך הזה פתיר. לא צריכים להתנצח עם הפלסטינים ולנצחם, אלא לבנות יחד איתם שותפות מתוך הרצון של שני העמים לשקט ולשלום, ולנקוט צעדים שיביאו לדינמיקה חיובית לסיום הסכסוך. אני, שעובד בתחום הזה יותר מ-30 שנה, משוכנע שאפשר להגיע לשלום.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
לוחמים עם ידיים קשורות / יוסי, לוחם משוחרר
היום זאת זועבי, מחר ישתיקו אותך / סמי אל-עלי
ישראל קידמה את הקיצונים בעזה
סבב ירי הרקטות מעזה שקדם ל"עמוד ענן" היה בלתי נסבל כקודמיו. עם זאת, אני סבור שההחלטה של ישראל להתנקש באחמד ג'עברי הייתה טעות אסטרטגית. בלי המלחמה הייתה ישראל יכולה להשיג הסדר הפסקת אש בתנאים טובים מאלו שהושגו בסיומה. יתרה מזו, במקום לחזק את המגמות הפרגמטיות בחמאס, נתנה ישראל לגורמים הקיצוניים ביותר בו מקום בקדמת הבמה והכתירה אותם כמנהיגים הבלתי מעורערים ברצועה. הדבר הזה מסביר את השינוי בעמדתו של חאלד משעל שלפני שבועות אחדים דיבר ב-CNN על מעבר של חמאס להתנגדות לא-אלימה למען הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'. היום הוא חוזר לססמאות הקוראות להשמיד את ישראל ולכונן את מדינת פלסטין מהנהר ועד לים.
ג'עברי לא היה איש של שלום, אבל זמן לא רב לפני שחוסל הוא התגלה כאחד הגורמים הפרגמטיים העיקריים בחמאס, ובחוגים פנימיים ואף באוזני המצרים הביע רצון להגיע להפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל. בכמה מסבבי הירי האחרונים הוא פעל להפסקת אש ואף כפה אותה על כל הפלגים בעזה. עם חיסולו, חוסל גם הזרם הפרגמטי בחמאס, ועכשיו ישראל ניצבת לפני מערך חדש של אתגרים אסטרטגיים, ואזרחיה חשופים לסיכונים חדשים של אלימות פלסטינית מוגברת.
המלחמה בעזה חיזקה גם את הכוחות הקיצוניים בגדה המערבית, והלחץ על אבו מאזן להתפייס עם חמאס גדל. פיוס בין חמאס לפתח בשלב זה כמוהו כפתיחת דלת להשתלטות חמאס גם על הגדה. בלי הישג מדיני משמעותי לאבו מאזן בעתיד הקרוב, תחוסל ההנהגה המתונה בפתח במהירות מפתיעה. עליית כוחם של הקיצונים בגדה מסכנת את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין הפלסטינים, שהביא לשקט ארוך בה, והיא עלולה גם לגרום לסיום מוקדם של הסדר הפסקת האש שהושג בעזה בתום המלחמה.
ישראל - הרצועה
בפני ישראל וההנהגה הפלסטינית המתונה ניצבים כעת אתגרים אסטרטגיים, ויש כמה צעדים שאותם צריכים הצדדים לנקוט עכשיו. ישראל עזבה את הרצועה, ועליה להשלים את ההתנתקות מעזה ולנתק לחלוטין כל מגע עמה. היא צריכה להודיע לעזה שיש לה שנתיים מהיום לדאוג לעצמה - לחשמל, למים, למזון - ובעוד שנתיים לסגור הרמטית את הגבול בין ישראל לרצועה. עזתים, תעברו לסחור דרך מצרים ולא דרך ישראל, שהמנהיגים שלכם מבקשים להשמיד.
לישראל אין שום חובה למי שמחויב להשמדתה, והיא לא תמכור לעזתים דבר. חשמל? שנתיים הן זמן ארוך דיו כדי להקים תחנות כוח. מים? די בשנתיים כדי לבנות מתקני התפלה. מזון? תייבאו ממצרים, ולא מתנובה ומשטראוס. כסף? תקבלו מאיראן או מסעודיה, או מכל מי שאתם רוצים. תושבי עזה, שמנהיגיכם יחליטו אם הם רוצים לבזבז את כספם על נשק או על חשמל, מים ומזון, ואתם תשפטו אותם.
אבו מאזן - עזה
במקום פיוס בין חמאס לפתח, אבו מאזן צריך לוודא שהגדה תהפוך לבסיס למדינה פלסטינית בת קיימא אמיתית ומוצלחת. הוא צריך להפסיק לשלם את 70 אלף המשכורות של עזתים שרובם אפילו לא עובדים. רמאללה צריכה להפסיק לשלם גם עבור חשמל, מים, בריאות ורווחה בעזה. חמאס חייב עכשיו לקחת אחריות מלאה על עזה. האיחוד מחדש של הגדה המערבית והרצועה יוכל להתרחש רק בעתיד, אחרי הסכם שלום מלא בין ישראל לאבו מאזן וכאשר יהיה שינוי במשטר בעזה שהעם הפלסטיני יבצע במו ידיו.
המתווה לשלום
ישראל חייבת לחתור בלא דיחוי לשלום עם אבו מאזן והמדינה הפלסטינית לפני שיהיה מאוחר מדי. בהסכם השלום חובה להדגיש שרצועת עזה היא חלק מההסכם, אך הוא יוחל עליה וייושם בה רק כאשר השלטון שם יקבל את תנאיו. אם לא יקבלו, תישאר עזה שטח נפרד המנוהל בידי חמאס ומנותק הן מהגדה הן מישראל. אם נעשה שלום אמיתי והוגן עם אבו מאזן ונציע אותו גם לתושבי הרצועה, הם יצטרכו לעשות את הבחירה אם להיות חלק מהמדינה הפלסטינית החיה בשלום עם ישראל או להישאר בעזה המבודדת תחת משטר איסלאמי קיצוני. יש לקוות שיבחרו באומץ בדרך שבה בחרו אחיהם בתוניסיה, במצרים ובמדינות אחרות באזור.
ההסכם המפורט בינינו לבין הפלסטינים חייב לצמוח במשא ומתן במחשבה שהדבר החשוב ביותר הוא בניית יחסי שכנות טובים, על בסיס אמון ורצון לחיות בשלום, ומתוך כוונה לממשו במלואו. הצלחת המשא ומתן לא תימדד בהשגת יותר קלפים מהצד השני, אלא בהשגת הסכם טוב לשני הצדדים.
לפני שניגשים להשגת הסכם שלום דרוש ניקוי אווירה מיידי. נקמנות כלפי אבו מאזן לא תחזיר את הגלגל המדיני לאחור. ישראל צריכה להציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. נוכח המצב הרע, נקודת ההתחלה יכולה להיות ביוזמה חד-צדדית מתואמת עמו. לדוגמה, בשטחי "C" (שהם 62% מהגדה) יש חבלי ארץ שניסוג מהם בעתיד בכל הסכם אם יושג. נוכל כבר כעת להציע לפלסטינים להקים בהם כמה ערים חדשות, לקליטת פליטים פלסטינים מסוריה ומלבנון וממחנות הפליטים ברחבי הגדה. תהליך כזה בוודאי ייקח שנים אבל ההשפעה על שינוי האקלים המדיני תהיה מיידית. כמו כן, אפשר להקים קרן בינלאומית ובעזרתה לסלול מסילה שתחבר בין הגדה לבין עזה. המסילה תגיע עד לקילומטר אחד לפני עזה ותיעצר שם, עד שיהיה בעזה משטר שיקבל את הסכם השלום שייחתם בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית. כך נקרב אופק מדיני של ממש למיליון וחצי פלסטינים עזתים.
מתווה השלום ידוע לכול זה שנים, ועיקרו הקמת מדינה פלסטינית על 22% מהשטח שבין הים לבין הירדן, כולל עזה. ישראל תספח את גושי ההתנחלויות, כולל במזרח ירושלים (כ-4% מהשטח) ותעביר תמורתם למדינה הפלסטינית שטח מתוך הקו הירוק באותו ההיקף. בחלק קטן משטחים אלו היו כפרים פלסטיניים לפני 1948, ואפשר להציע לפליטים מאותם מקומות לשוב אליהם ולבנותם מחדש. שאר הפליטים יוכלו לבחור באחת מהאפשרויות האלה: שיבה למדינה הפלסטינית, הישארות במקומותיהם כיום, מעבר למדינות שונות שיציעו לקלוט פליטים פלסטינים. כמו כן יאושר למספר מוגבל ומוסכם של פליטים להתיישב במדינת ישראל - אנו נקרא לזה איחוד משפחות, והפלסטינים יקראו לזה מימוש זכות השיבה.
מתנחלים שחיים מחוץ לגושים שיסופחו (שהם כ-20% מכלל המתנחלים) יוכלו לבחור באחת מהאפשרויות האלה: לעבור לשטחים המסופחים לישראל ביהודה ושומרון, לשוב לשטחי ישראל שממערב לקו הירוק או להישאר ביישוביהם כאזרחים במדינת פלסטין ובה בעת לשמור גם על אזרחותם הישראלית. ביטחונם של אלו שיבחרו באפשרות השלישית יהיה באחריות כוחות הביטחון הפלסטיניים בסיוע של כוח רב-לאומי, שיפקח על עבודת הכוחות הללו במשך שנים.
הפתרון בירושלים
ירושלים תישאר עיר פתוחה בלי גבולות פנימיים פיזיים, אך הריבונות בה תהיה מחולקת על פי דמוגפיה - שכונות יהודיות בריבונות ישראלית, ושכונות פלסטיניות בריבונות פלסטינית. בעיר יופעל כוח ביטחון ושיטור משותף. בעיר העתיקה, ששטחה כ-900 מ"ר, יהיה הרובע היהודי בריבונות ישראלית, ושאר הרבעים בריבונית פלסטינית. לחלופין אפשר להציע בעיר העתיקה משטר מיוחד בריבונות משותפת ומערך ניהול טכני בינלאומי. מעמד המקומות הקדושים יישמר כמעמדם דה-פקטו כיום, היינו שליטה מוסלמית על הר הבית, ושליטה ישראלית על הכותל (עד שיבוא המשיח ואם ירצה השם ישנה את מעמדו של הר הבית). שני הצדדים יתחייבו לא לבצע חפירות או עבודות בנייה בלי הסכמה הדדית.
כוח רב-לאומי
שום תהליך כזה לא יכול להתקיים אם לא יהיה ביטחון מלא, לכן חשוב מכול לשמור על שיתוף הפעולה הביטחוני הקיים ולתגבר את הממד הביטחוני של ההסכם בכוח רב-לאומי בשיתוף נאט"ו או בכוח מיוחד שיוקם למטרה זו. עיקר תפקיד הכוח הוא לפקח על מימוש ההתחייבויות הביטחוניות של שני הצדדים, אך אם יהיה צורך בכך, הוא יפעל מיידית לסיכול פיגועים, הברחות וייצור לא חוקי של אמצעי לחימה.
ביצוע ההסכם צריך להיות הדרגתי על בסיס מימוש התחייבויות של שני הצדדים. "מפקח" בינלאומי מוסכם ינטר את הביצוע וישמש בורר בין הצדדים אם יתעוררו מחלוקות ביניהם. מעבר משלב לשלב ייעשה על פי החלטת המפקח ובאישורו.
ברור שראש הממשלה הנבחר לא יוכל לקדם מתווה כזה בפומבי עם הקואליציה שייאלץ להקים, אפילו לא בתמיכת חברי מפלגתו. הדרך היחידה לקדם מהלך חיובי כלשהו עם הפלסטינים היא באמצעות ערוצים חשאיים. אני ממליץ שלא רק נסתייע באמריקנים כמגשרים, אלא גם ננצל את הנכונות של מצרים ושל מורסי לתווך, כי יש להם יכולת להשפיע לטובה על הפלסטינים.
האינטרס של ישראל הוא להיות נדיבה והוגנת. לישראל צפויים רווחים גדולים מתהליך שלום יעיל ומהיר. הוא יעצים את המתונים, שהם חלשים מאוד עכשיו, והוא יהיה התשובה הטובה ביותר לחאלד משעל ולקנאי חמאס המבקשים להשמידנו.
ישראל טועה בכך שהיא מעצימה את הקיצונים פעם אחר פעם על חשבון הכוחות המתונים והפרגמטיים. מאז סיום המלחמה בעזה החלה גם הגדה לבעבע ופרצו בה כמה אירועי אלימות, והם חלילה סימן לבאות. האם מנהיגינו יהיו חכמים מספיק כדי למנוע את זה, או שיפגינו את נטיותיהם הקיצוניות המסוכנות שדומות מדי לאלו של שכנינו בעזה?
ד"ר גרשון בסקין ייסד את IPCRI, מרכז ישראל-פלסטין למחקר ומידע, וניהל אותו 24 שנים, וכיום הוא היו"ר המשותף שלו. הוא יזם והפעיל את הערוץ החשאי לשחרורו של גלעד שליט. בעל טור בג'רוזלם פוסט.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
