התיק הגדול נסגר: "יקרא הציבור וישפוט"
ליברמן אמנם לא הואשם בפרשת חברות הקש, אבל היועמ"ש הבהיר כי יש עדיין סימני שאלה כבדים: "נקט מסכת תחבולות כדי להסתיר מעשיו". וינשטיין לא קרא להתפטרות שר החוץ והעביר את הכדור למגרש הציבורי. לדור חשב אחרת
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אמנם החליט לסגור את תיק החקירה המרכזי נגד יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, אבל בהחלטה שפורסמה היום (ה') הוא קובע כי סימני השאלה הרבים נותרו על כנם. "יקרא הציבור וישפוט", כתב בסיומה של החלטתו, ואינו קורא להתפטרות שר החוץ.
ההודעה הרשמית: כתב אישום נגד ליברמן
"בחינה דקדקנית של חומר הראיות מעלה שלא נשלל החשד שעלה, לפיו ליברמן נקט מסכת מורכבת של תחבולות השלובות זו בזו, ופעל על מנת להסתיר את מעשיו, והכול כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים וליהנות מפירותיהם, גם במהלך כהונתו הציבורית", כתב וינשטיין על פרשת חברות הקש, שבה יו"ר ישראל ביתנו נחשד במרמה, בהפרת אמונים, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בהלבנת הון ובהטרדת עד. ליברמן הואשם בסופו של דבר בפרשת השגריר בבלרוס - במרמה ובהפרת אמונים.
עוד עדכונים על תיקי ליברמן:
מדינת ישראל נגד ליברמן: קידם את המדליף
11 שנים, עדים שמתו והחלטה אחת. תיק ליברמן
עם זאת, וינשטיין קבע כי לא ניתן לשלול פרשנות אחרת לראיות. לפי אותה פרשנות, כותב היועץ המשפטי כי היעדרם המוחלט כמעט של עדים נגד ליברמן, לצד הסברים חלופיים שקיבל לרוב הראיות המחשידות ולצד קיומן של ראיות של ממש התומכות בגרסת יו"ר ישראל ביתנו - כל אלו הביאו להחלשה משמעותית של ראיות התביעה, "עד כי לא נותר בעיניי עוד סיכוי סביר להרשעה".
ליברמן טען לאורך חקירותיו במשטרה כי מתחילת כהונתו הראשונה כשר ב-2001, חדל מלהחזיק בזכויות כלשהן בחברות "נתיב ישראל" ו"נתיב קפריסין" ולגבי החברות MV ו"מייפלאוור" טען שכלל לא שמע עליהן. היועץ המשפטי לממשלה קובע בהחלטתו ש"נותרו ראיות שאינן מתיישבות עם הסבר זה". היועץ קובע כי נמצאו "טביעות אצבע" של ליברמן בחברות "נתיב ישראל" ו"נתיב קפריסין" שנמכרו לכאורה ליוסף שולדינגר (שמת לפני שנחקר). עובדה זו יכולה להצביע, לפי וינשטיין, על זיקה כלשהי של ליברמן לחברות.
מאידך, קבע וינשטיין שלראיות רבות ניתן הסבר סביר על-ידי ליברמן או הסבר שלא ניתן להפריכו. בסיכומו של דבר כתב וינשטיין כי לא ניתן להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי ששר החוץ שלט בניהול העסקי של החברות, שהבעלים החדשים שנכנסו בנעליו היו אנשי קש או שליברמן נהנה מרווחי החברות בתקופה שבה כיהן כעובד ציבור.
"בסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת לכך שטביעות אצבעותיו של ליברמן בחברות, לאחר תחילת כהונתו כשר, יהיה בהן כדי להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי כי לליברמן נותרה זיקה אסורה לחברות". וינשטיין קבע כי התשתית הראייתית, שנפרשה בפניו, אינה רציפה ואינה ברורה דיה, על מנת להגיש כתב אישום בעבירות של מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד בפרשה זו.
"סגירת התיק לא מוחקת את התמיהות שעלו"
היועץ המשפטי, כאמור, מותיר סימן שאלה גדול על התנהלותו של יו"ר ישראל ביתנו, שהוצב במקום השני ברשימה המשותפת עם הליכוד בבחירות 2013. "נותרו שאלות ותמיהות לא מבוטלות. למותר להדגיש כי סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות מספיקות אינה מהווה 'תעודת הכשר' ציבורית ואין בה כדי למחוק כליל רישומן של תמיהות אלו".
לדברי וינשטיין, הוא נאלץ להעביר את מסכת האירועים והראיות במבחן המשפטי של האפשרות הסבירה להרשעה: "זוהי אפוא ההחלטה בתחום הפלילי, הנתון לסמכותי. ביחס לתחומים אחרים - יקרא הציבור וישפוט". בזמן ששקל את מבחן הסיכוי הסביר להרשעה, כתב היועץ כי העיקרון היחיד שהנחה אותו הוא "דין אחד לאיש ציבור, בכיר ככל שיהיה, ולאחד האדם".
השימוע שערך לליברמן, כתב וינשטיין, התפרש על פני שלוש ישיבות במהלך השנה האחרונה ונערך על ידיו, "כמקובל וכנדרש, בנפש חפצה ובלב פתוח". הוא ציין כי חלק מהטענות שהועלו בשימוע כבר הושמעו בדיונים שקיים בעבר, אבל פרקליטיו של ליברמן חידדו טענות הגנה אפשריות, נתנו פרשנות שונה והסברים חלופיים והעלו קשיים ראייתיים.
12 שנה של חקירה: "מצר על כך"
פרט לשימועים שנערכו בכתב ובעל פה בפברואר ובמאי השנה, מציין היועץ המשפטי לממשלה כי לאחר שניתן פסק הדין בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט - ביולי 2012 - הוכנה חוות דין נוספת שהתייחסה להשפעת אותו פסק הדין להכרעה בתיק ליברמן. לאחר מכן, קיים עוד סדרת דיונים עם הפרקליטות.
היועץ המשפטי לממשלה מתאר את השתלשלות הפרשה, מאז החלה המשטרה לחקור את ליברמן במרס 2001. באפריל 2006 הורה היועץ דאז לפתוח בחקירה בגין החשדות הנוספים, ומאז נוספו עשרות חשודים ועדים, הוצאו עשרות צווי חיפוש והתבצעו 14 חיקורי דין בתשע מדינות שונות, בהן קפריסין, בלרוס ורוסיה.
בנוגע לפרק הזמן של הטיפול בפרשה - כמעט 12 שנים לאחר תחילת החקירה הראשונית נגד ליברמן - אומר וינשטיין כי "התוצאה הכוללת היא שהטיפול הכולל בתיק ארך זמן ניכר. על כך אני מצר". הוא הדגיש את צערו, אך הוסיף כי משך הזמן כשלעצמו לא היווה שיקול בהחלטה אם להגיש כתב אישום. "לא יכולתי שלא להתייחס לנושא זה, ולו רק נוכח טענות רבות שנשמעו בציבור".
וינשטיין מביע חשש כי ההחלטה לא להגיש כתב אישום בעניין זה "עלולה להעביר מסר מוטעה לציבור, לפיו התביעה אינה חדורת רוח קרב במלחמתה בשחיתות. חשש זה מדיר שינה מעיניי".
לדור תמך באישום, וינשטיין התנגד
וינשטיין מציין גם את חילוקי הדעות עם פרקליט המדינה, משה לדור, שסבר שיש מקום להגיש כתב אישום גם בפרשה זו. בעמדתו של לדור תמכו מנהלת המחלקה הכלכלית, אביה אלף, ושני המשנים של וינשטיין, רז נזרי ויהודה שפר. לעומתם, המשנה של לדור, שוקי למברגר, סבר שאין מקום להאשים את ליברמן בתיק זה. כך סברו גם כל חמשת חברי צוות הפרקליטים שטיפלו בתיק.
היועץ המשפטי ציין כי אף על פי שלדור סבר שיש אפשרות סבירה להרשעה בפרשת חברות הקש, הרי שבמסמך פנימי שהעביר לדור ליועץ, הוא טען כי החלטה לסגור את התיק בשל היעדר ראיות מספיקות היא "עמדה סבירה". בין 95 עמודי החלטת וינשטיין, מפורטת על פני ארבעה עמודים תמצית עמדת לדור שהביע חשש "שדווקא שיטוט פרטני בספקות הנקודתיים שהועלו, במקום להתרכז בבחינת המקרו, עלול להוביל למסקנות שגויות". לדור טען שתיק ליברמן אכן מורכב ביותר וקשה להובלה בבית משפט, "אך התמונה הכוללת העולה מן הראיות בדבר פעילותו ומחדליו 'מפרי האיסורים הפליליים' של השר ליברמן - אינה גבולית, ועל כן ראוי היה להאשימו בעבירה של מירמה והפרת אמונים".
לדעת לדור, גם בנושאים שבהם "סיפורים חילופיים" כלשהם הותירו ספקות, הם לא גרעו מהסיכוי לבסס את התזה של התביעה. לדעתו, השאלה המרכזית שנותרה היא האם ליברמן נותר בעל עניין בעסקים ובתקבולים הכספיים וכן האם ייתכן שהסיפור של ליברמן לפיו נפרד לחלוטין מעסקיו בתחילת 2001 מתיישב עם הראיות הנקודתיות לפיהן נותר מעורב בהם. לדעת לדור, ליברמן לא נתן הסבר שניתן לקבלו, וגם אם התשתית הראייתית אינה שלמה ומלאה הרי שליברמן "נותר בעל השליטה (המלאה או החלקית) והנהנה בתאגידים השונים שיוחסו לו על פי החשדות".
ליברמן, כך קבע לדור, המשיך לכוון פעילות החברות באמצעות אחרים וקיבל "כספים עלומים בסכומים עגולים וגבוהים, שהוזרמו מידי בעלי הון המשתייכים לחוג מכריו, שחלקם בעלי אינטרסים בישראל וזאת, בגין תועלת שהביא או שירותים עלומים שהעניק לאותם מקורבים". עוד קובע לדור כי ליברמן הסתיר את פעולותיו אלו באמצעות מבנה עסקים מורכב המבוסס על חברות שבראשן הוצבו אנשי קש בהובלת עורך דינו יואב מני.
פרקליט המדינה מצא משמעות מחמירה בעובדה שבמסמכים שנאספו ובעדויות שנגבו לא נמצא אפילו "סיפור תמים אחד" שניתן להאמין לו. לטענתו, כל התאגידים שבהם מדובר "אינם אלא חלק מקבוצה אחת, מארג אחד, מגובש באופן מלא או חלקי". לדור סבור כי מאחורי הרישומים עמד ליברמן.
וינשטיין כתב כי לאחר ששמע את מכלול הדעות, ולפני שקיבל החלטה סופית, קיים לפני חודש "ראיון עד" עם עדת התביעה המרכזית, דניאלה מורצי, רואת חשבון מקפריסין שריכזה את הטיפול בשלוש מתוך חמש החברות המרכזיות שאליהן נקשר שמו של ליברמן. מורצי טענה כי אינה זוכרת את פרטי האירועים: "בפועל לא ניתן לפרש את התנהגותה אלא כסירוב לשתף פעולה עם התביעה בישראל, וקשה לקבל את טענתה לחוסר זיכרון גורף, משום שבעדותה לפני שנתיים וחצי מסרה פרטים רבים". היועץ המשפטי קבע כי לראיון עם העדה מקפריסין היה "משקל של ממש" בגיבוש עמדתו הסופית בנושא - אי הגשת כתב אישום בפרשה זו.
"אבני הפסיפס בסיפור המעשה"
לדור חשב בעניין הזה הפוך לחלוטין ואמר כי "העוינות שגילתה אינה גורעת, אלא אולי אף מחזקת את המשקל שיש לתת לגירסתה הראשונה". לדבריו, עדת המפתח הזו "מסדרת את אבני הפסיפס בהצגת סיפור המעשה". לטענת לדור, "בעשייתה השוטפת שייכה העדה את ליברמן לתוך קבוצת התאגידים במשך שנים רבות".
אותה עדה חשפה בפגישה שנערכה בספטמבר 2004 ש"הלקוח האנונימי" הוא ליברמן והוא בעל השליטה בהכוונת התאגידים. לפני שקיבל החלטה סופית, שלח וינשטיין חוקרים לקיים לפני כחודש "ראיון עד" עם העדה, רואת חשבון מקפריסין שריכזה את הטיפול בשלוש מתוך חמש החברות המרכזיות שאליהן נקשר שמו של ליברמן. בראיון הזה טענה כאמור שאינה זוכרת את פרטי האירועים.
לדור ציין שקיימת תשתית עובדתית מספקת להוכחת החשדות וקיים סיכוי סביר להרשעה. על פי הראיות שנאספו ומכלול הנסיבות שנחשפו היו לליברמן "טביעות אצבע" בפעילות התאגידים, זאת למרות שתמונת חלקו של ליברמן בעסקים אינה שלמה. הוא הזכיר שהערכה מקצועית של חומר ראיות מורכב "אינה בבחינת מדע מדויק", והוסיף שגם ההחלטה לסגור את התיק בשל העדר ראיות מספיקות - סבירה.
המסקנה שהסיק וינשטיין מהקשיים הראייתיים של לדור הייתה שונה בתכלית ממסקנת לדור, "כמובן מקובלת עליי עמדתו שהתביעה הכללית מחוייבת לעיתים לנהל גם תיקים קשים. אלא שבתיק זה, הצטברות הקשיים שפורטו בפרק זה ובפרקים האחרים, מובילה לדעתי למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה בתיק שכזה, לא ניתן להגיש על פי פסיקת בית המשפט העליון", סיכם וינשטיין.
לפנייה לכתב/ת 
