למרות האישום, מערך הכוחות הפוליטי לא ישתנה

ספק אם מבחינה פוליטית יש סיבה אמיתית להתרגש מכתב האישום שיוגש נגד אביגדור ליברמן. ראשית, משום שלא מדובר בכתב אישום בעבירות המוגדרות כ"כבדות". שנית, משום שהשנים הרבות שעברו מאז שנפתחו החקירות נגד ליברמן מציבים אותו בעמדת הקורבן. לבסוף, כתב האישום מחזק אותו בקרב הבוחרים העיקריים שלו, יוצאי ברית המועצות לשעבר. הם רואים בכתב האישום הזה רדיפה, ניסיון לחסל את מנהיגם, ולא עשיית צדק.

כתב אישום נגד ליברמן - דיווחים נוספים ב-ynet

התיק הגדול נסגר: "יקרא הציבור וישפוט"

פרקליטי ליברמן: "אין סיבה להעבירו מתפקידו"

נתניהו בירך את ליברמן: "מאחל שיוכיח חפותו"

11 שנים, עדים שמתו והחלטה אחת. תיק ליברמן

ליברמן: אני לא חייב להתפטר, אך יש עניין ציבורי

וכשזו התמונה, מעטים המנדטים שינועו להם מהליכוד-ביתנו לעבר מפלגות אחרות. נכון שכתב אישום נגד מספר שתיים ברשימה המאוחדת עשוי להבריח כמה בוחרים המוגדרים "ימין רך", או ככאלה שנטשו את קדימה ושבו לליכוד - אך לא מדובר בשובר שוויון. אין בכתב האישום הזה כדי לשנות את התמונה הכללית. בימין הישראלי כתבי אישום לא משנים דפוסי הצבעה, וזו עובדה. חקירות אינספור נפתחו נגד אריק שרון - והוא רק עלה והתחזק. שנים שהמשטרה חוקרת את ליברמן - וזה לא הפריע לו להפוך לאחד הפוליטיקאים המשפיעים בישראל ולמפלגה השלישית. הפיינשמעקרים מצויים בשמאל, לא בימין.

אך פרישה אפשרית של שר החוץ והיעדרותו מן הממשלה הבאה כן מעוררת את הזירה הפוליטית, בעיקר את הליכוד. ההערכה היא כי אם ליברמן בכל זאת ייאלץ להתפטר מסיבה כזו או אחרת, נתניהו יותיר את תיק החוץ בידיו. חודש וקצת לפני הבחירות הכלליות, ראש הממשלה לא ירצה לעורר מהומות במפלגתו.

מאידך, זו עת מדינית סוערת. ישראל של נתניהו וליברמן מאבדת נקודות בכל יום שעובר, ובאירופה הפכה ישראל למוקצית מחמת מיאוס מנהיגיה. מינוי שר חוץ קל רגליים שיסתובב כדי לנסות ולהרגיע את הרוחות הוא צו השעה. ראש ממשלה אינו יכול לשמש בעת בחירות גם כשר חוץ.

סילבן שלום וגדעון סער רואים עצמם כמועמדים מובילים לתיק החוץ. לשלום ניסיון בתחום, ואילו סער חולם על התפקיד כבר שנים ארוכות כחלק מן המסלול שהוא צריך לעבור בדרך לכיבוש עתידי של הליכוד.

שניהם ממתינים להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, שניהם סולדים מן החיבור עם ישראל ביתנו, שניהם בטוחים שהם מסוגלים לתקן את הנזקים המדיניים שנוצרו בשנים האחרונות. אך הם לא יאמרו כלום, ולא ינהלו קמפיין רועש. ב-23 בינואר הקלפים יסתדרו מחדש על השולחן, ואף אחד לא רוצה להרגיז את נתניהו בעת הזו.

בכירים בליכוד מעריכים כי אם ליברמן לא יוכל לכהן כשר בממשלה הבאה, תיק החוץ יישמר לאחת השותפות הקואליציוניות מן המרכז-שמאל. שלי יחימוביץ' לא תעשה את הטעות של עמיר פרץ (שלקח את תיק הביטחון) ולא תתפתה לתיק היוקרתי, אולם ציפי לבני נושאת אליו את עיניה.

קמפיין הבחירות שלה מכוון כולו אל התיק הזה, אל הנושאים המדיניים. ונתניהו, מצדו, מבין היטב כי במצב המדיני הנוכחי של ישראל, הוא יזדקק למלבין דוגמת אהוד ברק בקדנציה האחרונה. ההקצנה המדינית של השבועות האחרונים היא פועל יוצא של הבחירות, ונתניהו נגרר אל הימין כדי לרצות את

המצביעים ששוקלים להצביע עבור הבית היהודי, וכדי להוכיח למתנחלים כי הוא לא חושש מן האירופים המשוקצים.

אובמה ממתין לתוצאות הבחירות 

אבל ביום שאחרי, ראש ממשלה אחראי והגיוני אינו יכול להמשיך עם הטירוף המדיני שהשתלט על ישראל. האירופים רוקעים ברגליים, סולדים מן המחשבה כי יצטרכו לעבור עוד ארבע שנים עם נתניהו. האיומים להטיל סנקציות על ישראל אינם איומי סרק. הם עשויים לצאת אל הפועל אם נתניהו לא ישנה את הנרטיב.

בינתיים, ארצות הברית שותקת. הנשיא אובמה והבית הלבן שומרים מרחק מן הבחירות בישראל, אך השקט הזה הוא בגדר שקט שלפני הסערה הגדולה. במערכת המדינית מעריכים כי אובמה ממתין לתוצאות הבחירות ולממשלה הבאה, ואז יפעל.