בלתי מספיק: על קשרי ישראל ודרום קוריאה
היקף סחר של 2.5 מיליארד דולר לשנה, יצוא של מערכות נשק וטכנולוגיות מירושלים לסיאול, ובמקביל ייבוא סמארטפונים, מכוניות ומוצרי חשמל לישראל. איך אפשר להרחיב את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, שקווי הדמיון ביניהן כה מפתיעים?
היקף הסחר של ישראל עם דרום קוריאה נע בסביבות ה-2.5 מיליארד דולר לשנה. זה הרבה? זה מעט? תלוי ברמת הציפיות כמובן.
לקריאת טורים נוספים של טל רשף
זה מעט אם אנו לוקחים בחשבון את הגודל של שתי הכלכלות שמעורבות בכך, ובמיוחד את העובדה שדרום קוריאה מתקרבת להיות אחת מ-10 המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם. מצד שני זה די הרבה אם אנו משווים זאת לסחר של ישראל עם יפן למשל, העומד על כ-3 מיליארד דולר, גבוה מכך רק במעט, כאשר יפן היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, בעלת תפוקה גדולה כמעט פי 4 מזאת של אחותה שממערב לה.
ועידת קוריאה לעסקים, שנערכה לאחרונה בארגונם של חברת יונקו ומכון היצוא, מיקדה את תשומת הלב בכמה דברים שמתקיימים או עומדים להתקיים על הקו שבין סיאול לקריית עתידים: חברת ישקר ליצור להבים למנועים רכשה את החברה הקוריאנית Taegutec, חברת טבע נערכת לרכוש חברה קוריאנית בתחום הפרמצבטיקה, ואיציק יונה, מנכ"ל חברת יונקו, ששותפה בחיבורים העסקיים הללו וגם באחרים, פועל להביא חיבורים נוספים.
מהצד השני פועלים בישראל שני מרכזי פיתוח של חברות קוריאניות מובילות, LG וסמסונג, כאשר האחרונה החלה את הפעילות שלה על ידי רכישת חברת טכנולוגיה ישראלית, ולמעשה בתוך מכשירי הגלאקסי שהיא שולחת לישראל ולשאר העולם, כבר משולבים רכיבים שפותחו כחול לבן.
ישראל מייצאת לדרום קוריאה מערכות נשק וכן טכנולוגיות בתחומים שונים, בעוד שדרום קוריאה שולחת בחזרה בעיקר סמארטפונים, מכוניות ומוצרי חשמל ביתיים.
השילוב בין שתי המדינות מתבקש
זה הרבה אבל כנראה שזה לא מספיק, לפחות לדעתו של קים אילסו, שגריר דרום קוריאה בישראל. בלשכתו שבהרצליה הוא משרטט בפניי את מצב העניינים שבין שתי המדינות היום, את החזון שלו לאן עוד ניתן להגיע.
לתפישתו ישראל היא מדינה מובילה בתחום החדשנות הטכנולוגית, בעוד שדרום קוריאה מובילה ביצור ובשיווק כלל עולמי, והשילוב ביניהן הוא שילוב מתבקש. הוא רואה ביניהן דמיון בכך ששתיהן דלות במשאבים טבעיים ועשירות באיכות אנושית, מבוססות יצוא, ממוקדות טכנולוגיה, חברות ב-OECD ונתונות לאיומים בטחוניים. אנחנו שנינו חיים בשכונות לא סימפטיות של העולם, הוא אומר בהומור, ושתי המדינות מוקפות בשכנים בעייתיים משהו.
השגריר גם רואה חיבור טבעי בין דרום קוריאה וישראל בזכות האוכלוסיה הנוצרית הרבה שיש בדרום קוריאה, יותר מרבע מתושבי המדינה, שברובה לומדת מהתנ"ך, מגלה אהדה רבה לישראל ומרבה לבוא ולבקר כאן. דרום קוריאה שולחת לישראל עשרות אלפי תיירים בשנה, הרבה יותר תיירים מאשר מה שישראל שולחת אליה.
הוא מסכם ואומר בחיוך: דרום קוריאה כבר גילתה את ישראל, אך ישראל עדיין לא גילתה את דרום קוריאה. מרבית הישראלים לא שמעו על המנזרים הבודהיסטים, מרכזי אמנויות הלחימה, הנופים ההרריים הירוקים והמטבח הייחודי של מדינה זאת. האם מספר הכניסות הגדול מישראל לריקוד הגנגנם סטייל ביוטיוב עומד לשנות בכך משהו?
בקרוב: מו"מ להסכם סחר חופשי
ברקע כבר מסתמנת אבן דרך שתוכל לתרום להגברת החיבור בין המדינות. בימים אלה השלימו משרדי הסחר שלהם את עבודות ההכנה והלימוד לקראת הסכם הסחר החופשי ביניהם (FTA), ובתחילת 2013 הן צפויות לגשת לשולחן המשא ומתן להתחיל לגבש אותו. הסכם זה יאפשר ליצוא הישראלי כניסה אל מרחב הסחר האסיאתי כאשר יוקם גוש ה-RCEP.
ההשלמה הטבעית שבין הכלכלות גורמת לכך שכמעט ולא יהיו תחומי התנגשות ביניהן שיחייבו דיונים ארוכים, וייתכן וכבר בתוך שנה נוכל לברך על המוגמר. השגריר הקוריאני צופה שתהיה בכך קודם כל הצהרת כוונות שתיתן רוח גבית לסחר בין המדינות.
לצד זה צפויה גם פתיחת אפשרויות בתחומים ספציפיים, כמו למשל הגברת יבוא היין הישראלי לדרום קוריאה. זה שוק שבינתיים נשלט על ידי היין הצ'יליאני מאז שנחתם הסכם סחר עם צ'ילה. ישראל לא מוכרת יין רב לארצות המזרח ובמדינה אוהבת תנ"ך ואוהבת ישראל יש פוטנציאל מכירות רב. ההסכם, הצפוי לכלול סעיפים בתחומים רבים, יוכל גם לעודד שיתופי פעולה טכנולוגיים והשקעות הדדיות.
תחום ההשקעות לא מחכה למועד חתימת ההסכם. טור זה כבר סקר בשעתו את הפעילות של הקרן הדו-לאומית Koril-RDF המטפחת פרוייקטים של שיתוף פעולה בין חברות משתי המדינות, וקים מחפש דרכים נוספות ליצור זאת.
בחודש נובמבר כבר התקיים בסיאול כנס בהשתתפות משקיעים פרטיים ונציגי קרנות הון סיכון ישראליות, לצד נציגי חברות קוריאניות ואנשי מימשל משתי המדינות. הכנס נועד להביא את הבשורה והמודל של ההשקעות הטכנולוגיות מישראל לדרום קוריאה.
קים מצביע על מרחבים נוספים בהם ניתן להרחיב זאת: בסיוע הממסדי לחברות בינוניות וקטנות משתי המדינות, בצירוף טכנולוגיות ירוקות ישראליות למיזמים הבינלאומיים GCF ו-GGGI שבהן פועלת דרום קוריאה למען סיוע למדינות מתפתחות ומלחמה בבעיות אקלים עולמיות. בקרנות שמאחורי מיזמים אלה מונחים למעלה מ-100 מיליארד דולר המחפשים אפיקי השקעה טכנולוגיים, ולחברות הישראליות בתחום הקלינטק יש הרבה מה להציע.
טל רשף מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, יועץ ומרצה עסקי לעסקים באסיה , מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין". מרצה לעסקים ותרבויות בחברות ובחוגי בית
לפנייה לכתב/ת 
