מה זאת משפחה?

"ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" היא ניסיון ראוי בן זמננו, לכתיבת קוד מוסרי ואתי, הנוגע לכל אדם. ראוי, אך מכמיר לב ומתסכל במידה רבה. עיקר העבודה, הירידה לפרטים המעשיים, התורה שבעל-פה, אמורה להימשך ממנו והלאה. טקסט מסוג זה, כמו גאדג'ט, נידון להיות מיושן, לא מעודכן, מרגע שראה אור. המציאות משתנה כל הזמן ומהר יותר מכפי שכל תורה שבכתב, שהיא תוכל לנסח את עצמה בהתאמה. והנה, גם הכרזה ראויה ביותר, נדרשת ממש, הופכת לתלויה במתווכיה. בכל מקום ובכל זמן.

למשל, סעיף טז, הנוגע בזכות לנישואין ובמשמעות המשפחה. הניסוח גבוה וכללי ביותר, לכל אורכו:

1. כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם.
2. נישואין ייערכו רק מתוך הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים.
3. המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנה של החברה והמדינה. ומכאן, מכלליותו, חוזקתו וחולשתו.
   

אני נמשכת אל הסעיף האחרון. משפחה, בעיניי, היא יסוד היסודות של כל אדם. תשתית לכל מה שהוא. ויותר מזה, "משפחה" היא אתגר הדור הזה והבאים אחריו. הגדרתה, עיצובה, שכלולה, חיזוקה. וכמובן, עדכון החוק והמשפט הנוגעים בה. האם ההתייחסות, כפי שהיא מנוסחת בהכרזה, רלוונטית ואקטואלית?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תנו לאחי הזדמנות / דנה אידיסיס

לעבוד עד מוות / גליה וולוך

נישואין בהכרזה או בחיים עצמם?

למשל, כפי שהוא מנוסח בהכרזת זכויות האדם, מניח סעיף טז לפתחנו את הנחות המוצא על חשיבות המשפחה בחייו של כל אדם ובנייתה של כל חברה, ומחבר בין משפחה ל"נישואין". חיבור שעל פניו כבר לא מהודק, והולך ונפרם עוד יותר עם הזמן. לכאורה, מיושן ולא רלוונטי, אלא שהוא לא קושר אותם בהכרח, רק מתנסח מצד אלה שכן רוצים להינשא. והנה, יותר רלוונטי מזה? היום, ככל שמתפרקים נישואים מצד אחד, עומדים מן הצד השני מנועי-נישואין ודורשים לאפשר להם לממש את זכותם.

תת סעיף 1 קובע רף גבוה של שוויון זכויות "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם". הכי פתוח, רחב, מאפשר. בלי גבולות. שרטוט הגבולות הוא משימת כל חברה ומדינה. ולא משימה קלה. אמנם, קובעת ההכרזה, לכל אדם בוגר יש זכות להינשא, אבל לא כתוב כלום על הזכות לבחור בכל בן זוג לנישואים. האם משתמע מכך שחברה/מדינה יכולה וצריכה להגדיר גבולות? להתערב, למשל, בנישואי אחים? ביגמיה? אפשרויות אחרות? וגם, מהם בכלל נישואים? מהם מנגנוני הכניסה והיציאה מהם? גם זה נשאר פתוח, לעיצוב חברתי פוליטי מקומי.

מה המדינה עושה בשביל המשפחה?

גם תתי סעיף 2 ו-3 מעוררים שאלות רבות: מה זה אומר שהמשפחה זכאית להגנה של המדינה והחברה? האם זה אומר שיש ערך לשמור על המשפחה כיחידה? שפירוק שלה צריך להיות מוגבל למקרים מיוחדים? אם כן - איזה מקרים? מתי נרצה לאפשר גירושים ופירוק של היחידה המשפחתית? כל פעם שאחד הצדדים מעוניין בכך? האם לצד השני - שאולי מתנגד - יש השפעה בעניין? אולי אנחנו רוצים לקבוע מנגנונים שמקשים על פירוק התא המשפחתי מהיום למחר - למשל לשלוח את הצדדים לחצי שנה ניסיון לשלום בית? לטיפול זוגי?

האם זה שהמשפחה זכאית להגנה של המדינה והחברה אומר שצריך להעניש את מי שמאיים על התא המשפחתי? נואפים ונואפות? המאהבים והמאהבות? צריך לחייב אותם בפיצויים? להעניש באופן פלילי?

היום - כשחירות הפרט נחשבת לערך כל כך משמעותי ועליון - ההגנה על המשפחה כיחידה, ולא על הפרטים בתוכה בנפרד, נשמעת כרעיון לא ליברלי ולא הוגן. מאוד לא ברור איך פורטים את ההתחייבות הזו למדיניות קונקרטית.

גם ההתחייבות לזכויות שוות של בני הזוג במעשה הנישואין, בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם פותחת שאלות. הרי הנישואין הם קשר כל כך ארוך הכולל גם ניהול משותף של משק הבית, חינוך ילדים, רגשות רומנטיים, יחסי אישות, מגורים משותפים, ועוד - האם בכל אחד מהרכיבים של קשר הנישואין צריך לדאוג לשוויון? איך עושים את זה? האם המשמעות היא רק לזכויות כלכליות?

ברור שמבחינה משפטית הסעיף לא מציע שום מדיניות קונקרטית. מדובר בהצהרה ערכית, נוגעת ללב בכנותה ובכוונתה הטובה. בבחינת, לא עליהם המלאכה לגמור, אך אין הם בני חורין להיבטל ממנה. הכול עלינו.

כאן ועכשיו, ישראל על סף 2013, אני אופטימית לגבי זה.