"סקס מוכר - השאלה היא איך בוחרים להציג אותו"
קאריס ואן הויטן, המוכרת בעיקר כמליסנדרה הפתיינית מ"משחקי הכס", ממלאת את המסך בסרט "ג'קי" גם בלי להתפשט. בראיון ל-ynet היא מבקרת את השובניזם האמריקני: "בהוליווד תפקידי הנשים מאד שטחיים, והגברים עושים את הדברים המעניינים"
השחקנית ההולנדית קאריס ואן הויטן היא שחקנית דרמטית מוערכת, אולם סביר להניח שאתם מכירים אותה בעיקר כמכשפה הפתיינית מליסנדרה בסדרה "משחקי הכס", שם היא מרבה להיחשף במערומיה. אתם לא צריכים להרגיש רע עם זה, ואן הויטן בת ה-36 היא מתפשטת סדרתית, וניתן לחזות בה במערומיה בשלל סרטים - מ"Intruders" של חואן קרלוס פרסנדיו (2012), "ספר שחור" השערורייתי של פול ורהובן (2006) וסרטים רבים אחרים בארצה הולנד.
"סקס מוכר, זה ברור, השאלה היא איך מציגים את הסקס, ואת העירום בסרטים. אפשר לקחת את זה לכיוון האמנותי, ואז יש משמעות לכל מבט, נגיעה, ולכל הצצה לעירום שרואים. יש, כמובן, את הצד השני של הסקס לשם סקס, וניסיון לזעזע" - כך מסבירה ואן הויטן, בלי יותר מדי תירוצים, את החשפויותיה החוזרות ונשנות על המסך הגדול והקטן.
ואן הויטן יודעת שנשים וסקס הפכו להיות חלק בלתי נפרד מסרטים וסדרות, ובמקרים רבים נועדו להעלות את הרייטינג. אבל מבחינתה, הכל תלוי במשמעות שניתנת וכמובן שהכל גם תלוי תרבות. בהולנד למשל, שם היא חיה ועובדת כיום, הסקס לא נועד לזעזע או למשוך צופים, הוא שם כמו כל דבר אחר בחיים.
ואן הויטן כמליסנדרה הפתיינית מתוך "משחקי הכס"
"דמויות הנשים בקולנוע האמריקני מתחלקות בין כמה תפקידים - לרוב מדובר בתפקידים שטחיים הממלאים סטריאוטיפים קבועים שכולם מכירים: האישה האחרת, זו מלאת התשוקה והרגש שבשלב מסויים מאבדת את הראש - נפשית ובסוף גם פיזית; האישה הטובה שתמיד נדפקת, אבל בסוף יוצאת כשידה על העליונה; האישה הגרושה הממורמרת וכן הלאה", אומרת ואן הויטן שמבקשת להדגיש את השוני בקולנוע האירופי: "שם נשים הופכות לדמויות בעלת עומק, המקבלות את ההזדמנות לצמוח ולהשתנות".
שתי אחיות יצאו לדרך
"ג'קי", סרטה של הבמאית ההולנדית אנטואנט בוימר - בו מככבת ואן הויטן, לצד אחותה הצעירה ילקה, הוא בדיוק סרט כזה. הוא מאפשר לנשים שבו לצאת למסע, במלוא מובן המילה, ולגלות שהן לא חד-ממדיות, מקובעות לתוך סטריאוטיפים, אלא בעלות יכולת להשתנות, בעיקר כשאין גברים בסביבה.
בסרט מגלמת קאריס ואן הויטן את סופי, אחותה של דאן (בגילומה של ילקה ואן הויטן). השתיים נולדו לאם פונדקאית אמריקנית בשם ג'קי (הולי האנטר), שהרתה להוריהם, זוג הומואים חביבים, וחזרה לארצות הברית להמשיך בחייה. עתה, כשהן בוגרות, בשלהי שנות ה-20 לחייהן, חייהן המאורגנים, לפחות למראית עין, מקבלים תפנית כשהן מקבלות שיחת טלפון מבית חולים בארצות הברית: הן מתבשרות כי האם שלא הכירו מעולם נפגעה בתאונה, ומתבקשות לפנותה למוסד שיקומי.
השתיים יוצאות למסע במדבריות ארצות הברית, בקרוואן של ג'קי, כשהן עוברות חוויות ולומדות כל אחת על עצמה, כמובן שגם על השנייה. ואן הויטן מספרת שכבר בקריאה ראשונה של התסריט התרגשה לגלות סיפור נפלא שכאילו נכתב עבורה ועבור אחותה. "כאילו לקחו שתי נשים אמיתיות ופרשו את חייהם על הדף", היא מספרת. "היה נפלא לגלות סיפור שנכתב באהבה, כל כך קרוב למציאות, שהיה קל מאד להתחבר אליו".
צילומי המסע ארכו כ-25 ימים, וכללו תנאי שטח לא קלים, וקור מקפיא. "השהות בתוך קרוואן סגור, כאילו אנחנו נעולות גם פיזית וגם נפשית בתוך דמויות חסרות הישע הוא רעיון שמאד אהבתי", אומרת ואן הויטן. החוויה היתה בוודאי קלה יותר בהתחשב בכך שאת המרחב הקלאוסטרופובי חלקה עם אחותה ילקה.
"היו בקרים שקמתי בלי חשק לדבר עם אף אחד, אז לא דיברתי איתה, אבל מכיוון שמדובר באדם שמכיר אותי כל כך טוב, היא הבינה את זה", היא מספרת. "היא (ילקה) ידעה שאין שום צורך לנסות להיות נחמדה או לדובב אותי, אלא פשוט לתת להיות כמו שאני וזהו. זו המהות של משפחה: מקבלים אותך תמיד, בלי קשר למצב רוח שלך". יתרון נוסף היה שהשתיים בילו זמן איכות יחד, "ליילקה יש תינוקת והיא מאד עסוקה, כך שלא יוצא לנו לבלות הרבה יחד. הצילומים היו הזדמנות מצוינת להיות יחד".
זהו הסרט השני של ואן הויטן יחד עם הבמאית בוימר. השתיים עבדו יחד בסרט "The Happy Housewife" מ-2010, המתאר את חייה של אשת קריירה שנכנעת לבקשות בעלה ומסכימה להביא ילד לעולם. לידתו של הילד טורפת את הקלפים, והופכת את החיים האידיאליים של השניים לגיהנום, שכן האם הטרייה סובלת מדיכאון לאחר לידה.
ואן הויטן בטריילר "The Happy Housewife". עירום עם משמעות
"העבודה עם אנטואנט מהנה ביותר", הוא מספרת, "בעיניה, אין מנצחים ואין מפסידים. כל הדמויות צודקות, אין רע ואין טוב. יש הבדלים ואמונות, והיא תקבל כל דמות כמו שהיא, מתוך הבנה שהכל אפור, וצריך לדעת לתת את הבמה לכל אחת. כך אפשר גם לראות את השינוי שעוברת כל דמות תוך כדי הסרט וכמובן להזדהות איתה".
הנערה ההולנדית
ואן הויטן היא שחקנית עסוקה שעוברת בין סטים שונים, אבל נשארת נאמנה למקום הולדתה, הולנד. אחת הסיבות לכך היא התפקידים המוצעים לה. "בהוליווד אנחנו מוצאים את תפקידי הנשים מאד שטחיים, בעוד הגברים הם אלה שעושים את כל הדברים המעניינים והדמויות שלהם מתפתחות במובן מסוים.
"בקולנוע האירופאי, המצב שונה", היא מבהירה. "כאן בהולנד אני יכולה להיות בטוחה שהתפקידים שיציעו לי הם תפקידים של דמויות עגולות, כאלה שעוברות תהליך כלשהו ומשתנות במהלכו, נשים לומדות על עצמן ומלמדות את האחרים, בין היתר גם את הצופים".
"במובן האישי לומדים דברים חדשים. כל דמות מלמדת אותך משהו, ולפעמים מגלים את זה רק מאוחר יותר בחיים. זה הניסיון שאתה רוכש כשאתה משחק דמות מסוימת, ואתה יכול למצוא את עצמך משתמש בניסיון הזה - במה למדת בכל שלב בחיים, אפילו שנים אחרי ששיחקת את הדמות".
ב"ג'קי" - הפקה הולנדית-אמריקנית, ואן הויטן נמנעת מלהתפשט. מי שעושה זאת במקומה היא האנטר בת ה-53, המוכרת לנו מ"הפסנתר" (עליו זכתה באוסקר ב-1993). "העבודה מולה מדהימה", אומרת ואן הויטן, "מעולם לא פגשתי מישהי שהיא כל כך נוכחת, ונמצאת בתוך הדמות. היא גם בן אדם שמעניק לאחרים, מאד משתפת ועוזרת לשחקנים שלצדה, מלמדת אותם, והכל מתוך רצון לעזור".
