"שטיל": סיפור מאת אבידן רייך

בקובץ הסיפורים "עץ נופל ביער", הדמויות עוברות מנעורים לבגרות, מאהבה ראשונה לאהבות בוגרות - וגם לפרידות. הסיפורים ממוקמים בסיטואציות מגוונות: סירת מפרש בים הפתוח, בחולות הרחק מבית הספר, בלבנון, רגע לפני היתקלות, בחנות אופניים או בערב החתונה.

זהו ספרו הראשון של אבידן רייך, בן 39, ובעל תואר שני במדעי המחשב. בוגר החוג לכתיבה באוניברסיטת תל אביב. זוכה פרס תחרות הסיפור הקצר של "עיתון 77" ושל "תחרות שירת המדע".

"עץ נופל ביער". ספר הביכורים של אבידן רייך

שְׁטִיל

רוח מערבית חזקה מילאה את המפרש, והסירה צלחה את המים ביהירות. מתחתי את חבל המפרש עד שהנפנופים הקלים בחלקו העליון של המפרש נעלמו. עצמתי את עינַי והרגשתי שסערה מתקרבת. המדריך הורה להגאי להפנות את חרטום הסירה בכיוון ארובות חברת החשמל, כנראה לא שם לב שהרוח מתגברת. התרגשות הציפה אותי. לרגע חשבתי להזהיר מפני הסערה, אבל העדפתי להיות בים כשהיא תגיע, ולא אמרתי דבר.

שעה ארוכה המשכנו להתקדם במהירות לעומק המפרץ, משאירים מאחורינו את מבני הפנימייה הקטֵנים במרחק. המפרש התקשח ושרירי ידי האוחזת בחבל כאבו, ושלפוחית בצבצה בכף ידי. חרטום הסירה הצליף במים והתיז רסיסים למרחק, וגם בחזי סער הכול. מכת רוח חזקה הכתה במפרש, ושחררתי במיומנות את החבל שלו כדי שהסירה לא תתהפך.

חזרנו בקול על פקודתו. ההגאי, שלא הצטיין באחיזת ההגה, הסיט אותו ביד לא מיומנת, והחרטום פנה בתנועה חדה מדי ימינה. המפרש הענקי חלף בתנועה אטית מעל לראשינו הכפופים. כשהחל להתנפח הזדרזנו להתיישב על שפת הסירה מול צדו הקעור. הסירה צברה מהירות ומבני הפנימייה גדלו לנגד עינינו. הים המשיך לעלות. גלים גבוהים טלטלו את הסירה והיא החלה לנטות על צדה, והמים סביבנו לועגים ליהירות תנועתנו.

אנשי הצוות היטיבו את אחיזת רגליהם בחבלי ההצלה והטו את גבם אל מחוץ לסירה כדי לאזן אותה, מפקירים את ארבע עשרה שנותיהם לצליפות המים. פתאום נעמד המדריך במקומו. חשבתי שבסערה כזאת יהיה הוא האחראי למפרש הראשי, אבל במקום זאת הצטרף לחניכים שבדופן והטה גם הוא לאחור אתם יחד את גבו הרחב. המשכתי לְתַפְעֵל במיומנות את חבל המפרש והבאתי אותנו להֲחָפָה בטוחה בחוף.

במאמץ רב העלינו את הסירה מהמים ורצנו להאנגר בעקבות המדריך. נדחקנו בין שתי סירות ונעמדנו בטור לפניו. רגלינו הדקיקות השתרבבו מחליפות הצלה כתומות גדולות ממידותינו, אפּינו מנוזלים ומחצית פנינו קפואה מהרוח המערבית שהצליפה בנו כל השעה האחרונה. שקשוק זיקוקי חירום נשמע מכיוון אחד הנערים, שרעד מקור ולמרות הבושה לא הצליח להפסיק. "חבר'ה, עיניים לכאן," אמר המדריך וניגב את אפו בשרוול חולצתו. בדרך כלל לא הִרבה לדבר, ולמשמע קולו נדרכנו כולנו.

היא החליקה באצבעותיה על כף ידי ויצאה בריצה מההאנגר.

זיקוקים ניצתו בחזי.

את דעתה עלי אמרה לאמא באותו יום הורים בכיתה ד' שכונה בפי נשות המשפחה "השיחה עם שולי". בנוכחותי הקריאה אז את ציונַי בכל מקצועות הלימוד, ואחר כך ביקשה שאצא מהכיתה ואתן לה לקשקש עם אמא. בדרכי החוצה נעצרתי לחזק את הקשר בשרוך הנעל. אחר כך הרמתי באטיות את אחד הכיסאות והנחתי אותו במהופך על השולחן.

אמא והמורה לא פצו פה וחיכו לרגע שאצא מהכיתה. פתחתי את הדלת ונתקלתי בשלומי, שהתפרץ פנימה. "קולומבוס," הוא קרא בפליאה, "אמא שלך לא יוצאת?" הרגשתי מחנק בגרוני ושתקתי. השתחלתי דרך המרווח הצר שפינו לי האמהות המחכות לתורן ויצאתי למסדרון, שהיה גדוש גם הוא באמהות מפטפטות. לבי הלם בחוזקה. כל הציונים שלי עשיריות ותשיעיות חוץ מחיבור, הזכרתי לעצמי, ובמבחן השכבתי בחשבון קיבלתי תשעים ושלוש, אז על מה כבר יש להן לדבר.

אבא כבר סיים לאכול וצפה במבט לחדשות. "הציונים שלו טובים?" הוא שאל מהסלון וגבר בקולו על קריין החדשות. "כן," ענתה אמא. התיישבתי במקום של אבא ואכלתי בחוסר תיאבון. עקבתי בעיני אחרי אמא, שכמעט לא אכלה כלום ומיד מיהרה למטבח לרחוץ את הכלים בזרם חזק. כעבור שעה קלה הצטרפה אליה סבתא ועזרה בניגוב.

התנדבתי להוריד את הכלים מהשולחן, ובינתיים הקשבתי לשיחה הקולחת בין אמא לסבתא. ביידיש, שלא כמו בעברית, לא היו צריכות להיזהר כלל שמא יחרגו מן הדברים שילד בגילי יכול לשמוע. שיחותיהן קלחו מאליהן, ונדמה היה שיש להן חיים משל עצמן, כמו מרק האפונה של סבתא בזמן בישולו: עולה, יורד, מתגעש ונרגע.

בערב שבו ניצלנו מהסערה החבאתי את הזיקוקים מתחת לכרית ורצתי לחדר האוכל. נדיה ישבה כהרגלה אל השולחן הרחוק ביותר מהמדריכים. היא סימנה לי לבוא והתיישבתי לצדה בשולחן של החבר'ה. אף אחד מהם לא התרגז שאני יושב אתם, ואחד שמעולם לא פנה אלי קודם לכן הזמין אותי להצטרף אליהם אחרי הארוחה כשיתגנבו החוצה לקיוסק לקנות גרעינים. הכאב הנהדר בכתף התעורר ואחז בי עד סוף הארוחה.

מתוך הסיפור "שטיל" מהקובץ "עץ נופל ביער", מאת אבידן רייך. הוצאת עם עובד. 165 עמ'.