הארגונים מאשימים, ולך תוכיח שאין לך אחות
כשארגוני זכויות אדם מזהירים שמהלך צבאי הוא פשע מלחמה, יהיה מי שיבחר לאמץ זאת כעובדה. בקרן החדשה קבעו תנאים חדשים לתרומה "בעד ישראל", אבל עדיין יש מי שפועל דווקא נגדנו
הביקורת שלהם היא חלק מהשיח החוקי במדינה דמוקרטית, מצד שני היא חייבת לעורר סמני שאלה לגבי טוהר הכוונות. קחו לדוגמה את ארגון "עדאלה" שפרסם קריאה לעצור את המתקפה של צה"ל וטען שכישלון הקהילה הבינלאומית בעצירת המבצע מעודד את צה"ל לבצע פשעי מלחמה. או את "הוועד הציבורי נגד עינויים" שבמהלך המבצע הצבאי פנה - יחד עם ארגונים פלסטינים - בקריאה למועצת זכויות האדם של האו"ם כדי שתדון באופן מיוחד בראיות לפשעי המלחמה שנעשים ברצועה.
דאגה לזכויות אדם? ספק רב. המועצה היא כזכור תיאטרון אנטי ישראלי שמצטיין בהפקת דו"חות וגינויים כלפי ישראל באופן כמעט מוחלט. חברות בו מדינות שבהן אין ולו קמצוץ לזכויות אדם. ובכל זאת הביקורת שם מופנית כמעט באופן בלעדי לדמוקרטיה הישראלית.
כדי להגביר את האבסורד, באותה שעה שבה נשמעה הקריאה לחקור את פשעי המלחמה הפיקטיביים נטבחו עשרות אזרחים בסוריה, בדיוק כפי שאירע בשבוע שעבר במחנה הפלסטיני באל-ירמוכ. בשני המקרים המועצה וארגוני זכויות האדם באזור נאלמו דום.
תעשייה נגד הקרן החדשה
הטענות של ארגוני זכויות האדם נגד מבצע צבאי לגיטימיות לחלוטין. מותר במדינה דמוקרטית להתנגד למהלכים צבאיים. מותר ורצוי להזכיר את המחיר בחיי אדם, את המשקל המוסרי. הבעיה מתחילה כאשר הטרמינולוגיה הופכת קיצונית, צעקנית ומגמתית ולא משנה מאיזה צד היא באה.
אם מהרגע הראשון מזהירים ארגוני זכויות אדם מכך שהמהלך הצבאי הוא פשע מלחמה, פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע למרות שאין לכך ראיות, בסוף המבצע יהיה מי שיבחר לאמץ את האזהרה כעובדה גמורה. אחרי זה לך תוכיח שאין לך אחות. שמבצע עמוד ענן התנהל מתוך מחשבה על הימנעות מפגיעה באזרחים. החלטה שעולה למדינת ישראל הרבה כסף ומאמץ, אגב.
מאחורי הקלעים מתנהל היום מאבק בין "הקרן החדשה לישראל", אחד ממקורות המימון של ארגוני זכויות האדם בישראל, לבין מי שנלחם בפעילות הארגונים האלה. אחרי מאבק ארוך של תנועת "אם תרצו" וקמפיין ציבורי קיצוני אבל מוצלח, הקרן החדשה קבעה מספר כללים לתרומה. אחד מהם הוא שמי שקורא לחרמות נגד מדינת ישראל לא יקבל מימון.
לפני כחודשיים פגשתי במלון ירושלמי את נשיא הקרן בריאן לורי ואת המנכ"לית בארץ, רחל ליאל. הם ביקשו להיפגש בעקבות מאמר ביקורת שכתבתי. למרות הפערים, הייתה שיחה נעימה. הם הסבירו שהם תורמים לארגונים בעד ישראל ולא נגד. יש מה לדון בכך - בגבול שבין ביקורת שחיונית למדינה דמוקרטית לבין פעילות שמזיקה לישראל.
אחרי שנים שבהן התפתתה פה "תעשיית שלום" - כנסים, מלונות, משרות ותקציבים אדירים שמזינים עצמם -
מתפתחת עכשיו בישראל תעשייה שלמה נגד הקרן החדשה לישראל. לפעמים כדי לספק את הסחורה מגזימים. את שתי התעשיות צריך לבחון בספקנות. שתיהן מבוססות על תוצרים, ואם אין אז מוצאים בכוח.
ובכל זאת, כאשר בוחנים את פעילות הארגונים לזכויות אדם שהוזכרו כאן אי אפשר להתבלבל. קריאה למועצת זכויות האדם של האו"ם - דווקא לשם - לחקור פשעי מלחמה שלא היו מעולם, לא נועדה כדי לשפר או לתרום למדינת ישראל. לתשומת לב ראשי הקרן, אלה לא קריאות בעד אלא נגד.
לפנייה לכתב/ת 
