משוגעים לנשק בארה"ב: "זה מהנה ומרגיע"
אובמה מבקש להביא לקונגרס כבר בינואר חוקים שיגבילו את הגישה לנשק, אבל בדרכו יעמוד לא רק הלובי החזק של ה-NRA אלא גם עשרות מיליוני אמריקנים מן היישוב שפשוט אוהבים את הרובים שלהם
אמו של אדם לנזה נמנתה עם עשרות מיליונים "משוגעים לנשק" בארה"ב. עד שהנשק הזה הופנה נגדה ושימש לרצוח אותה ואחר כך עוד 20 ילדים ושישה מבוגרים בטבח בבית הספר היסודי בניוטאון, קונטיקט. לאחר הטבח ולנוכח הקריאות להגבלת הגישה לנשק בארה"ב, הוצג הוויכוח על הזכות לשאת נשק כמאבק שבצדו האחד רק לובי חזק ומאיים ואוהדים נלעגים. אבל זו תמונה פשטנית במדינה שבה יותר תושבים חמושים מאשר בכל מדינה אחרת בעולם, עם תימן במקום השני והמרוחק.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
בלייק סמית למשל, מהנדס מכונות שחי ליד יוסטון, מחזיק ברובה מסוג AR-15 שבו הוא משתמש בתחרויות קליעה. מושל טקסס ריק פרי, שבעצמו מתגאה בכך שירה בזאב ערבות באקדח ששלף ממכנסיו הקצרים בזמן ריצת בוקר, חתם על תעודות שמהללות את סמית ומאשרות כי הוא אחד הקלעים הטובים במדינה. "אבל לא הייתי קורא לעצמי פנאט", אמר סמית, בן 54, שאביו נתן לו להחזיק אקדח לראשונה בגיל שש.
"אני יושב כל היום במשרד", מסביר סמית, "וכשאני במטווח, אני כל כך מרוכז בהחזקה ובכיוון, בלחיצה, בעמידה שלי. אני לא דואג לגבי כלום. אני לא חושב על כלום. זו הקלה, זה תרפויטי. כל אחד צריך את הזן שלו".
מאז הטבח בניוטאון ביקש הנשיא ברק אובמה לגבש הצעות לשינוי חוקי הנשק, שיובאו בפני הקונגרס כבר בינואר. הוא קרא לאיגוד הרובים הלאומי, ה-NRA, להצטרף למאמץ. הארגון הגיב כששבר שתיקה שבוע לאחר הטבח וקרא להציב שומרים חמושים בבתי הספר.
אבל התומכים בהידוק החוקים לא עומדים רק בפני ה-NRA, אלא גם מול גוש גדול למדי של אמריקנים מן היישוב שכלי נשק הם חלק מחייהם, בשל סיבות של ביטחון אישי, פטריוטיזם או פשוט כתחביב.
דייב בורדט, בעלים של חנות לציוד מחנאות והרפתקנות בטקסס, מסביר שחיבתו לרובים נטועה בהיסטוריה. "זה לא קשור לציד. כולם אומרים 'טוב, אני יכול להבין מישהו שיש לו רובה ספורט, אבל לא AR-15'. אבל רגע, הרעיון של התיקון השני לחוקה הוא להגן על זכויות האזרחים שמחזיקים ברובים האלה".
"צריך לזכור שבמלחמת העצמאות האמריקנית נלחמו חיילים-אזרחים. עד היום יש לנו צבא בהתנדבות", אומר בורדט. על דלת משרדו תלויה כרזה של ה-NRA שעליה מתנוסס סמל הנשר. הוא התחיל את דרכו כעורך דין ועסק בעניינים שונים, מבעלות על אדמות ועד לניסיון לבלום גירוש מהגרים לא חוקיים, ואז הגיע לעסקי הנשק.
כשבתו סיימה לימודי מנהל עסקים באוניברסיטה, הוא חשב שתעבור לדלאס הגדולה. במקום זה, היא הצטרפה לצוות החנות, בנתה רובה AR-15 משלה מחלקי חילוף והצטרפה למה שאביה מכנה "מועדון הבואו-נלך-לצוד-חזירים-הלילה".
"חוץ מזה, לירות זה כיף", מסכם בורדט.
ורבים מסכימים איתו. סמית המהנדס סיפר שבתחרויות ירי לאומיות הוא נתקל בחבורה של נערות בנות 13 או 14 שמכנות את עצמן "הגברות בוורוד". הוא גם פגש אוסטרלים שמגיעים לארה"ב כדי לירות כי הדבר אסור בארצם.
יש מי שחושב שיש לאפשר גישה לנשק מסיבות של ביטחון אישי. "לי זה ברור, ככל שיש ליותר אנשים גישה לרובים, הדבר מרתיע פושעים", אמר ביל מוס, מפחלץ שמחזיק ביותר מ-30 רובים. בכל בוקר ניתן לראות אותו מסייר בחווה שלו בחברת כלביו, בעודו נושא רובה על כתפיו.
הוא סיפר כי עמד בתור בסניף הדואר כששמע על מבוקש שמסתובב חופשי.
הוא מיד חשב על האישה שמעבר לדלפק. "חשבתי – האם יש לה נשק, למקרה שמישהו יבוא לשדוד אותה? המחשבה הראשונה היא איך אתה הולך להגן על עצמך"."אני מניח שזה פשוט משהו שמתרגלים אליו", אומר מוס על הרובים בחייו, "משהו שגדלים איתו מסביב, ונהנים ממנו ומקבלים את העובדה שמותר להחזיק בו. זו פריבילגיה. זו צורת חיים אחרת. אני מניח שאני לא זקוק גם לשלושה טנדרים ולקורבט, אבל יש לי אותם".
לפנייה לכתב/ת 
