הנבחרים
גלעד הולך על לברון ג'יימס, אריק על אוסיין בולט, ושניהם בחרו את נועם גרשוני לישראלי המצטיין ב־2012
גלעד: במקום הראשון שלי נמצא לברון ג'יימס, ששידרג את היכולת שלו השנה והראה בגרות בזכייתו הראשונה באליפות. בנוסף, הוא היה שותף לדרים־טים שזכתה באולימפיאדת לונדון והציגה את אחת הנבחרות החזקות ביותר שנראו אי פעם.
מסיבת סיום שנה ב-ynet ספורט:
- השנה המשוגעת בספורט האמריקאי
- השנה המתוקה בטניס: מאנדי מארי עד אנדיוני
- מבאלוטלי ועד פמלה: ציטוטי השנה
במקום השני הטניסאי אנדי מארי, שעשה השנה שינוי אדיר לאחר שהפך מאחד הלוזרים הגדולים של עולם הטניס לאלוף אמיתי, כשזכה באולימפיאדת לונדון ובגראנד סלאם הראשון שלו בפלאשינג מדו.
במקום השלישי מייקל פלפס, שהפך במהלך אולימפיאדת לונדון לספורטאי האולימפי המעוטר ביותר עם 18 מדליות זהב ו־22 בסך הכל.
ים תקצירים ב-ynet ספורט:
- יונייטד עם עוד מהפך מהסרטים, השלושער של בייל / תקצירי הליגה האנגלית
- הפועל ת"א מאבדת את הראש, מכבי ת"א עולה לפסגה / תקצירי ליגת העל
- ובכדורסל: ההתפרעות של הקהל האדום / תקצירי ליגת ווינר
במקום הרביעי לאו מסי, ששבר השנה שיא מדהים, מספר השערים הגבוה ביותר בשנה אזרחית, אך לא זכה בשום תואר משמעותי במהלך השנה.
במקום החמישי אוסיין בולט, שגם בלונדון המשיך להדהים אותנו עם תוצאות פנומנליות ואף שבר את שיא העולם בשליחים ביחד עם נבחרת ג'מייקה.
אריק: הכדורגל והכדורסל הישראלי היו השבוע בשפל – אבל זה יצא טוב, כי לוח השנה דורש מאיתנו סיכום. לדעתי, חמשת הספורטאים הגדולים של 2012 בעולם נמצאים ברשימה הבאה.
אוסיין בולט – תופעה נדירה של איילה שבזה לכל חוקי הטבע, שוברת שיאים בסיטונות ויחד עם סממנים של קומיקאי גורם לנו להתרגשות נדירה.
לברון ג'יימס – אחרי שנים רבות שהיה מספר אחד ללא תואר, הוביל השנה במו ידיו את מיאמי לאליפות ה־NBA ואת נבחרת החלומות לזהב באולימפיאדה.
לאו מסי – הכדורגל שלו השנה היה מצוין. שיא השערים ששבר מהמם. יסלחו לי המוני מעריציו, אבל השנה הוא לא זכה בצ'מפיונס ואפילו לא באליפות ספרד.
הטור האחרון של שליט והניג
נובאק ג'וקוביץ' – אם אין לנו טניסאים גדולים, נסתפק באחד שדומה לנו בכל רמ"ח אבריו. הוא הותיר השנה מאחור את שני התותחים, פדרר ונדאל, וכל העתיד עוד לפניו.
מייקל פלפס – סופרמן קלאסי. ראוי גם למקום הראשון. מה אפשר להגיד עליו? שחה מאות קילומטרים בחייו, השיג מדליות בסיטונות, אין עליו.
מצטייני העונה בארץ
גלעד: זו הייתה שנה אולימפית, ולכן רוב הספורטאים שבחרתי מגיעים מהענפים האולימפיים. בענפי הכדור, זו הייתה אחת השנים המאכזבות בהיסטוריה.
ראשון אצלי נועם גרשוני, שריגש את כולנו כשזכה במדליית זהב במשחקים הפראלימפיים בלונדון. סיפורו המדהים יהיה חקוק אצלנו בזיכרון עוד הרבה זמן. אחריו אלכס שטילוב, שסיים במקום השישי והמכובד בתחרות הקרב־רב היוקרתית, ויעקב טומרקין, שסיים שביעי בגמר האולימפי ב־200 גב והפך לשחיין הישראלי המצליח ביותר במשחקים האולימפיים.
רביעית לי קורזיץ, שלמרות הכישלון הייתה בתמונת המדליות במשך כל התחרות. קורזיץ עדיין אלופת העולם ועם עוד טיפה מזל הייתה גם מדליסטית אולימפית. צריך גם לזכור שהיא מגיעה לכל ההישגים הללו למרות מחלתה. אני רוצה לציין גם את יוגב אוחיון, היחיד שאינו ספורטאי אולימפי. הוא הצליח במהלך השנה לפרוץ בגדול ולהפוך לרכז המוביל של מכבי ת"א.
אריק: נועם גרשוני זכה באולימפיאדת הנכים בזהב. בהוליווד אפשר לעשות ממנו סרט. טייס קרב שנפצע במלחמה ובמקום לשקוע בייאוש, התעשת ולא רק שחזר לחיים נורמליים, אלא הגיע לפסגה בלונדון. זו ההזדמנות להביע הערכה כלפי אריק זאבי, ספורטאי ענק ואיש יקר שסיים לאחרונה קריירה שקשה יהיה לשחזר. נקווה רק שמי שאחראי על הספורט יידע לנצל את התכונות הנדירות שלו כדי להקים פה ספורט אמיתי.
הופעתו של אלכס שטילוב בלונדון הייתה יפהפיה, והמדליה עוד תגיע. ואם במדליות עסקינן, אין ספק שאמא של יעקב טומרקין צריכה לקנות לו ארון גדול שיכיל את כל הפרסים (רק נקווה שבאולימפיאדה הבאה היא לא תצטרך "טרמפים" כדי לראות אותו). אם אפשר ללמוד משהו מהופעתו המדהימה באולימפיאדה, זה שאפשר להיות רגועים מהמשך הדרך של השחיין המצוין הזה. ונזכיר גם אישה אחת – לי קורזיץ. שבת הים הקטנה ממכמורת רק תהיה בריאה.
אנשי השבוע
גלעד: איש השבוע שלי הוא ישי עוליאל, ילד הפלא מרמלה שעלה לכותרות לאחר שזכה באליפות העולם לגילאי 12 – ובכך שיפר את הישגו של גלעד בלום, אחד מטניסאי העבר הגדולים של ישראל, שהיה סגן אלוף העולם באותו גיל. ישי נכנס לרשימה מכובדת של שחקני עבר שזכו בטורניר והפכו לסטארים, כמו אנדי מארי וג'ניפר קפריאטי, אם כי זוכים אחרים הפכו לשחקנים משניים בסבב, כך שאי אפשר לטפח ציפיות גדולות מדי מההישג הזה.
הילד צריך לעבור עוד כברת דרך ארוכה כדי להיות בצמרת העולמית, כמו שהוא שואף וכולם מנבאים לו. אני מקווה גם שהחשיפה הרבה של הזכייה תגרום לקידומו של השחקן ושל שחקנים צעירים אחרים, ולא תגרום ללחץ יתר עליו שעלול לפגוע בו בעתיד.
אריק: כנגד כל הסיכויים, אמיר וינטרוב שוב זכה באליפות המדינה בטניס. כל דרכו היא נגד כל הסיכויים. אין ספק שמדובר בספורטאי ענק. אני לא יודע איך הוא מתנהל עכשיו, אבל לא מזמן הוא סבל מחוסר באמצעים. הגיע הזמן שנדע לתגמל את אלה שמגיע להם. חבל שאנחנו לא יודעים לתת תמורה ראויה לספורטאים מוכשרים.
שופטים ודיינים
גלעד: טעויות שיפוט תמיד היו ותמיד יישארו. גם שופטי הקו והאמצעים הטכנולוגיים שמתכוונים להכניס לא ימנעו את כל הטעויות, אלא רק יפחיתו אותן. אנחנו נתקלים כל שבוע בטעויות שיפוט ובטענות קשות עליהן. קבוצות רבות סובלות מכך, אך גם מרוויחות מכך לעיתים. מכבי ת"א אולי הרוויחה השבוע משני נבדלים שלא נראו על ידי הקוון, אך במהלך העונה היו בוודאי מקרים רבים אחרים לרעתה.
בכדורסל ראינו השבוע עוד משחק עם התפרעויות מצד אוהדי הפועל ת"א. אין ספק שהקהל של הפועל הוא אחד הקהלים החמים והמעודדים ביותר בליגה, אבל לאהדה הזאת צריכים להיות גבולות ומי שלא יודע להתנהג צריך להיות מורחק מהמגרשים. הקהל במקרים רבים רק פוגע בהפועל, והראיה לכך הוא המאזן העדיף במשחקי החוץ. גם לשופטים יש חלק בבלגן שהיה על המגרש בכך שאיבדו שליטה על המשחק והתנהגו גם הם בצורה לא ראויה.
אריק: בכל שבוע אנחנו מקבלים תזכורת לכך ששופטי ודייני הכדורגל והכדורסל נחותים בהרבה מהשחקנים, וזה לא דבר של מה בכך. זה מתחיל במגרש, שם השופטים אינם מפגינים אחידות וזה ממשיך בשחצנות ולעיתים גם בקללות, כן – קללות, של שופטים כלפי שחקנים. הגיע הזמן שמישהו יקליט אותם ויטפל בזה.
מי שגרוע לא פחות הם הדיינים. חוסר השוויון כאן הוא מטורף. עלי חטיב קיבל עונש הרחקה של 12 משחקים, פניני המקלל קיבל בעסקת טיעון ארבעה משחקים. אותו בית דין שפסק על כך המליץ השבוע להעמיד לדיון מהיר את הפועל ת"א בכדורסל על כך שבמשחק הליגה האחרון האוהדים צרחו ונבחו, אבל לא נגעו באף אחד.
אגב, יש תופעה מוזרה בין אוהדים, שלא אוהבים את הפועל ת"א מסיבות פוליטיות, כלומר משייכים את המועדון הזה למפלגות השמאל. מי שמבקר בבלומפילד יכול רק לצחוק מהדעה הזו, לנוכח העובדה שרבים מהאוהדים הנאמנים והפנאטים של הפועל הם מצביעי ימין.
השבוע נשבר עוד שיא, כשאיזה גאון החליט שצריך לשקול להעמיד לדין את שחר פאר, הספורטאית המצוינת, החיננית והשקטה, שלא לחצה רחמנא ליצלן את ידה של יריבתה בגמר אליפות המדינה. זאת לאחר שחזניוק פתחה עליה לאחרונה ג'ורה. תמוז חשב שרק הוא סובל מאיפה ואיפה.
נוסטלגיה
גלעד: השבוע אכתוב על הפועל יהוד, הקבוצה הקטנה שזכורה לכולם מהמשחק ההגנתי והקשוח שנהגה להציג, ומעל הכל, מהזכייה המפתיעה בגביע המדינה בשנת 1982 לאחר שניצחה בגמר את הפועל ת"א 0:1 משער של הקפטן האגדי שלום רוקבן. שחקנים בולטים נוספים ששיחקו בקבוצה במהלך שנותיה בליגה הראשונה הם אריה חביב, שהיה אחד משועריה הקבועים של נבחרת ישראל, משה רומנו, אחד מהסקוררים הגדולים באותה תקופה, צביקה רוזן הבלם האגדי ששיחק במקסיקו 70, האחים ששון, יהודה דוגאץ', אהרון ויזן, דוד קרקו ואפילו הזמר צביקה פיק שיחק בקבוצה.
לאחר ששיחקה שמונה שנים רצופות בליגת העל ירדה הקבוצה לליגה הארצית בשנת 1984 ומשם המשיכה להידרדר לליגות נמוכות. כיום, לאחר שכבר נסגרה ונפתחה מחדש, הקבוצה משחקת בליגה ג׳. אין ספק שחלק גדול מסיפור הסינדרלה של יהוד שייך לראש העיר המיתולוגי, סעדיה חתוכה, שהחזיק את הקבוצה על כתפיו. עם פטירתו נגמרה ההצלחה הגדולה.
אריק: בית"ר ת"א נאלצת להשתמש בשירותיו של יואל לביא, ראש העיר רמלה, בשביל לשרוד. שיא האבסורד הוא שדווקא בשנים שהליכוד,
שמזוהה עם בית"ר, נמצא בשלטון, בית"ר ת"א מתרסקת ומחזיקה מעמד רק בזכות פטרונים כמו קופל, שניצר ומורגנשטרן.
לא מזמן הקבוצה הזאת הייתה בפלייאוף של ליגת העל בהדרכת יצחק שום. פעם היא הייתה קבוצה של כוכבים גדולים שחלקם הגיעו לנבחרת, כמו האחים חליבה, פורטוגז, בלנרו, ליכטמן, סורינוב והגדולים מכולם, שני הדרום אמריקאים בוסטמנטו ובונזי (ז"ל) - הם היו בין ראשוני הזרים בארץ ואת הבעיטות שלהם זוכרות הרשתות עד היום.