בין הקנאים: היזהרו מהאנשים שיחריבו את הכותל

בשנים האחרונות אני מצוי תחת שתי מתקפות המתקיימות בו זמנית, ומכחישות זו את קיומה של זו. מן הצד הקנאי-השמרני אני מותקף על פעילותי הנמרצת בעד הבאת אלפי קבוצות תלמידים וחיילים אל הכותל המערבי, קבוצות שרבות מהן אינן הולכות ברוח ישראל סבא. מן הצד הקנאי-ליברלי אני מותקף על עמידתי האיתנה נגד ניסיונותיהן של חברות ארגון "נשות הכותל" לערער על החלטת בית המשפט העליון בעניינן, אשר פסק כי את דרכן החריגה הן תממשנה ברחבת תפילה נפרדת בכותל המערבי.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים - בפייסבוק של ynet, וכל מה שיהודי - כאן

• נתניהו יוזם הקלות לנשים ולרפורמים בכותל
  

בשם הסובלנות הדתית מבקשים אלה וגם אלה כי "אתחשב ברגשותיהם": אמנע מלהביא קבוצות שאינן דתיות למהדרין, או לחלופין אאפשר את קיומם של טקסים חריגים ומעוררי מחלוקת ברחבת התפילה. בשם הסובלנות הם מבקשים שאניח להם להפוך את הכותל המערבי, אולי המקום היחיד שעדיין מאחד כל יהודי באשר הוא - לשדה מלחמה בין קנאות אחת לאחרת.

כאילו בשם הסובלנות

אחד הסיפורים הקשים והנוקבים בתלמוד הבבלי, הוא סיפורם המר של קמצא ובר קמצא, שני יהודים ירושלמים בעלי שם דומה. שנאה מרושעת ועלבון פומבי דוחפים את בר קמצא לרקום תוכנית נקמה ביהודי ירושלים כולם, על ידי הוצאת דיבתם רעה מול הקיסר הרומי.

התלמוד מתאר את חכמי ישראל ניצבים מול תחבולתו הנקמנית של בר קמצא, ונדרשים לקבל החלטה - האם להיכנס אל תוך המלכודת שנפרסה לרגליהם, או לא.

לכאורה, השאלה פשוטה, אלא שכאן נכנסת לעלילה דמותו הכריזמטית של חכם בשם זכריה בן אבקולס. הוא מתריע וחוזר ומתריע – כל בחירה עלולה להתפרש לא נכון ולקומם את העם על החכמים. החכמים שומעים לזכריה, נמנעים מלנקוט עמדה, וממיטים על ירושלים את אסונה הנורא מכל. "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו" (גיטין נ"ו).

זוהי דרכה של הקנאות. במתק שפתיים היא מבקשת את חסותנו – בשם הסובלנות, כמובן. בחסות הסובלנות היא משגשגת ופורחת, עד שכבר מאוחר מדי לעצור את החורבן שהיא ממיטה על כולנו. הרומאים החריבו את בית המקדש על עוון "שנאת חינם"? אולם הגענו לחורבן זה דרך "סובלנותו" של זכריה בן אבקולס כלפי קנאי ירושלים.

היזהרו מאש המחלוקת

אומר זאת בקול רם וברור: כל עוד אני מופקד על הכותל המערבי, לא תהיה דריסת רגל לקנאות בכותל המערבי. אבני

הכותל יכולות ללמד אותנו מהו מחירה של קנאות. הן זוכרות עדיין את חום הלהבות, שלובו באש הקנאות של תושבי ירושלים, איש כנגד אחיו. הן זוכרות את בר קמצא וזכריה בן אבקולס. מול האבנים נוראות ההוד האלו אנחנו מצווים שלא לשגות שוב.

בחג החנוכה הדלקנו מנורה ברחבת הכותל. עמדו אתנו רבנים וקציני צבא, אנשי עסקים וחקלאים, תושבי הארץ ואורחים מחו"ל. יהודים. אחים. ברחבת הכותל האירו שוב הנרות המאחדים את כולנו. חלילה לנו אם תפגע בהם אש המחלוקת.

• הרב שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים