די לכיבוש: שחררו את הכותל המערבי
חייבים לומר ביושר: קרתה לנו תאונה היסטורית. הכותל שוחרר, ואז הופקר. בתהליך הדרה מתמשך הפך הכותל מסמל לאומי - לבית כנסת חרדי, ומדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה יהודים לא נהנים מחופש דת
בדצמבר 1928 אסרה ממשלת המנדט לתקוע בשופר ליד הכותל, לאחר שהערבים התלוננו כי התקיעה פוגעת בקודשי האסלאם. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בכהונתו כרב הראשי לארץ ישראל, נזעק. הוא שיגר מכתב בהול לנציב העליון צ'נסלור. "תקיעת השופר עם גמר תפילת הנעילה ביום כיפור", כתב מדם ליבו, "היא סמל דתי החותם את קדושת היום, וכל אדם מישראל - אי אפשר לו שלא לראות בגזירה כזו עלבון קשה לרגשותיו הדתיים, ופגיעה בחופש הדת והמצפון שלו".
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
אנשי בית"ר מעולם לא השלימו עם הגזרה. מדי יום כיפור נמצא המתנדב שתקע בשופר. המקרה הראשון אירע במוצאי יום כיפור 1930, כאשר הבית"רי משה סגל הסליק שופר מתחת לטלית. עם גמר הצום שלפו ותקע תקיעה גדולה. שוטרים הסתערו עליו, והוא נעצר. בטרם נגרר לקישלה, תחנת המשטרה המרכזית בעיר העתיקה המשמשת את משטרת ישראל עד היום, משל ברוחו וזעק כך: "ממשלה תוכל אומנם לגזור כל מיני גזירות, אבל אין לה הרשות לשלוט על הדת ועל המצפון!"
מעצר נשים על מימוש פרקטיקה יהודית
82 שנים חלפו מאז, ולפני ימים אחדים, שוב, בראש חודש טבת, ברחבה המשופצת, המפוארת, הריבונית, של הכותל המערבי המשוחרר מעול זרים, גררו שוטרים למעצר כמה נשים שהעזו להפר את קודשי ישראל. אחת מהן הובילה בשירה ותפילה קבוצת נשים כשהיא עטופה בטלית ושרה, רחמנא לצלן, בקול רם שעלול היה להעביר את המתפללים הגברים על יצרם. אחרות נעצרו לאחר שהפרו את "מנהג המקום", לכאורה, והתעטפו בטלית. הן לא עשו זאת באזור הגדול מאוד המוקצה לגברים ברחבת הכותל, אלא בעזרת הנשים.
העצורות כולם הן חברות בארגון "נשות הכותל", ארגון של נשים ישראליות מכל הזרמים, המתייצבות מידי ראש חודש כבר למעלה מ-20 שנה, ומבקשות דבר אחד - למצות את זכותן להתפלל בכותל. חודש אחר חודש מדווחים כל העיתונים ואתרי האינטרנט היהודיים בעולם על המעצר בכותרות גדולות. בעיניי רוב יהודי העולם, רפורמים וקונסרבטיבים, אישה עטופה בטלית זה לא דבר מוזר, זו היהדות. כך מתפללים. והנה, דווקא במדינת ישראל, מדינת היהודים, נעצרת אישה על מימוש פרקטיקה יהודית.
המחיצה גבהה
תמונות מראשית המאה שעברה מלמדות שפעם, לפני שהיה הכותל ריבוני כל כך, התפללו גברים ונשים יחדיו ליד הכותל. הרחבה הייתה אמנם צרה וצנועה, אבל של כולם, ללא מחיצה. סבתא שלי, נעמי-זיסל, שגרה כילדה בעיר העתיקה, סיפרה לי שגם אז העפילו התפילות לשמיים, והתקבלו.
ראש הממשלה לוי אשכול הוא שאחרי מלחמת ששת הימים, העביר את ניהול הכותל לידי משרד הדתות, אולם בשנים הראשונות עוד שררה במקום אווירה של "כלל ישראל". הציצו פעם בתמונות רחבת הכותל משנות ה-70, ואחר כך השוו אותן לתמונות של הרחבה כיום. המחיצה גבהה, מחסומי הארעי היו למחסומי קבע. החל משנות ה-80 החלו הנשים לזכות במבטים נוזפים אם הגיעו בלבוש שנחשב ללא צנוע. מאוחר יותר הן אף חויבו להתעטף בסמרטוטים שחולקו בכניסה, בטרם יותר להן להתקרב לאבני הכותל.
היום שולטת במקום עמותת הקרן למורשת הכותל, ועם הזמן טקסי ההשבעה הצה"ליים התמעטו, היה ניסיון להפריד בין המינים בקרב העולים חדשים בטקס קבלת תעודת זהות, שלטי צניעות פשו בכל פינה, דגלי ישראל לפתע נעלמו (ובינתיים הוחזרו).
הכותל שוחרר - ואז הופקר
חייבים לומר ביושר - קרתה לנו תאונה היסטורית. הכותל שוחרר, ואז הופקר. כעת הוא כבר נכבש לגמרי,
שבוי בידי קבוצה קיצונית המייצגת מיעוט בעם היהודי. וגם נציב עליון יש, "רב הכותל" שברצותו מחמיר, ברצותו מגביה, וברצותו אוסר. ומשטרת ישראל סרה למרותו.
בתהליך הדרה מתמשך הפך הכותל מסמל לאומי - לבית כנסת חרדי. המעצרים שמבצעת המשטרה מסמלים עבור יהודי התפוצות, כמה התרחקה מהם מדינת ישראל. פרויקטים כמו "תגלית" או "מסע" מנסים לשכנע את הנוער היהודי בעולם שמדינת ישראל היא גם מדינתם שלהם, אך מעשה האיוולת הזה חושף את האמת המרה, כמה עצוב. מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה יהודים לא נהנים מחופש דת.
עו"ד יזהר הס הוא מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
