"שפר היה האבא השני שלי"
יצחק שום נפרד מעמנואל שפר, האיש שפגש לראשונה בגיל 11 ויחד איתו הגיע להישג הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי. "הוא קבע שנתאמן 3 פעמים ביום, בהתחלה חשבנו שהוא מתכוון לשבוע"
ילד בן 11 הייתי, כשהגעתי לראשונה, מפוחד, לאימון קבוצת הנערים של הפועל כפר-סבא. המאמן היה עמנואל שפר, ולא ניתן לטעות ביחסו למקצוע. גם מנערים בני גילי הוא דרש כאילו היו בוגרים.
עוד ב-ynet ספורט:
- נפטר גדול מאמני נבחרת ישראל, עמנואל שפר
- לוזון: "אבידה גדולה". הכדורגל הישראלי נפרד משפר
- בלאט מועמד לאימון ברוקלין נטס
- זהבי בדרך למכבי ת"א - אוהדי הפועל זועמים
השנים נקפו, וב-1967, לקראת אולימפיאדת-מכסיקו 68', קיבלתי זימון ראשון לנבחרת הלאומית. המאמן היה עמנואל שפר. סגרתי מעגל, מי שאימן אותי בנערים, אימן גם בנבחרת הלאומית. ואיזו נבחרת לאומית הייתה זו.
אבל לא על הקשר האישי רציתי לספר למרות שהוא היה כ"אבא שני" בשבילי. יותר חשוב מי היה עמנואל (מונדק) שפר. פורץ דרך בכדורגל הישראלי. מכדורגלנים חובבים הפכנו לנבחרת שהגיעה לאולימפיאדת-מכסיקו ולא הייתה רחוקה ממדליה. מכדורגלנים חובבנים הוא הפך אותנו לשווי-ערך במונדיאל-70', לשחקנים שפיארו את הכותרות הראשיות בעתוני העולם. תיקו עם שבדיה, תיקו עם איטליה הענקית שהגיעה לגמר.
אני זוכר היטב את מחנה האימונים בסנט.מוריץ, שווייץ ב- 1967, לפני מוקדמות האולימפיאדה. בפגישת ההכנה הוא אמר לנו שמעכשיו נתחיל להתאמן 3 פעמים ביום. כמה מהחבר'ה לא הבינו, וחשבו שהוא מדבר על 3 פעמים בשבוע. אולי לא חשבו כך ממש, אבל ככה התבטאו. החל מהאימון הראשון ב-7 בבוקר כבר ידעו עם מי יש להם עסק. אימון ב-7, אימון ב-10, אימון ב-5 אחר-הצהריים ברמת קושי שאיני יודע אם השחקנים של היום היו עומדים בהם.
לא רק העובדה שהנבחרת שלו הייתה היחידה שהגיעה אי-פעם למונדיאל, מכתירה אותו כגדול מאמני ישראל בכל הזמנים, ויסלחו לי האחרים וביניהם חברים שלי. התואר הגיע לו בזכות היותו מביא חידושים,ומביא את המקצוענות המליאה. שחקנים פחדו ממנו, וגם סגדו לו. אומרים שגיורא שפיגל התקשה לקבל את כל דרישותיו המחמירות? אני יודע כמה גיורא העריך את הצד המקצועי שלו.
היו לו הרבה פנינים שניטעו בראשי השחקנים. אחד מהם היה:" מי שקשה לו ורוצה לנוח, שינוח אחרי המוות. יהיה לו מספיק זמן בשביל זה. אחד אחר: "קשה להגיע לנבחרת, אבל יותר קשה להישאר בה". הוא היה הראשון שנושא הכושר הגופני היווה אצלו ערך עליון. בשוייץ אימן אותנו ד"ר מתי קרנץ, לקראת מכסיקו הוא גייס את סא"ל עמוס בר-חמא, ראש ענף אימון גופני בצה"ל. היה לנו כושר כמו לחיילים.
הוא הושפע מאוד מהכדורגל הגרמני, והביא את מה שלמד בקורסים שם אלינו. זה התבטא בתוצאות. לא רק העלייה פעמיים למכסיקו, אלא הדרכים שהגענו לשם. דרכים של נבחרת חזקה. שנינו היינו כפר-סבאים, והתגוררתי לא רחוק ממנו. הוא היה שכן בבית הדירות שבה התגוררה גבם משפחתו של שלמה שרף. הכרותינו לא נתנה לי שום הנחות בדרגות הקושי באימונים המפרכים. ולמרות הקושי, אהבתי אותו כי ידעתי שהוא קשה באימון, אך רך ומחבק באופיו. הוא ידע להחזיר למי שתרם.
עד היום אני בקשר מצויין עם בנו אבי, ואשתו הנהדרת שושנה שתמכה בו לכל אורך הדרך. שפר עיצב את האישיות שלי ככדורגלן, אני חייב לו הכל. הוא עיצב גם את תפיסת האימון שלי. הלך איש המקצוע מספר 1 בכדורגל הישראלי לדורותיו.
לפנייה לכתב/ת 
