50 שנות כתיבה: יורם קניוק חוגג
לכבוד ספרו החדש "בא בימים" ולציון יובל של כתיבה ויצירה, חגג יורם קניוק בבית ביאליק עם אמנים וחברים, ביניהם עוזי וייל, סתיו שפיר, רון חולדאי ויהודית רביץ. בואו לראות, ולקרוא פרק מהספר
הסופר יורם קניוק חגג ביום חמישי האחרון באירוע חגיגי בבית ביאליק בתל אביב, 50 שנות יצירה וכתיבה, וגם השיק ספר חדש בשם "בא בימים". באירוע השתתפו ראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי, חוקרי הספרות יפעת הר אבן ושי צור שנשאו דברים על יצירתו של קניוק בכללותה, ומגוון אמנים וסופרים, המקורבים לסופר.
"בא בימים", הספר החדש של קניוק, מתאר את אורלוב - צייר זקן ונבגד המצייר מתים לפרנסתו. לילה אחד מתקשרת אליו אלמנה טרייה ומזמינה אותו לצייר את קלסתרו של בעלה המת. אורלוב, שׂבע ימים וכישלונות, פורש בפני האישה הזרה את סיפור חייו, והיא מחזירה לו בסיפור מפתיע משלה. ככל שהלילה מעמיק והשעות נוקפות, אורלוב מגלה כי המת שאותו הוא מצייר אינו זר לו לגמרי.
- בואו לקרוא קטע מתוך "בא בימים" - ספרו החדש של יורם קניוק
הסופר והעיתונאי עוזי וייל דיבר על יצירתו של קניוק, ובפרט על הספר שלו שהוא אוהב במיוחד,
"היהודי האחרון": "כשאתה כותב על העם היהודי, הכתיבה שלך היא עמוקה ושוצפת, וכשאתה כותב על ישראל יש בכתיבה משהו חסר תקווה. 'היהודים לא הולכים לאף מקום', אמרת לי פעם - וצדקת. הישראלים אולי כן. כשאני קורא את הספרים שלך אני מבין מה זה להיות ישראלי, כי כמה שההגדרה של ישראלי היא נזילה - בדיוק את המקום הזה אנחנו מחפשים".
המשוררת והסופרת חגית גרוסמן, תיארה בלשון פיוטית את כתיבתו של קניוק: "אתה מתעלס עם השפה העברית, יודע אותה מכל צדדיה. 'היוצרים הם לא אנשים רגילים', לימדת אותי. 'יש לנו יצרים גדולים. אדם רגיל חי נואשות שקטה. כשאני לא כותב, אין לי למה לקום בבוקר'". עוד התייחסה גרוסמן לעובדה כי במשך שנים רבות קניוק כתב ופרסם, אך לא זכה להערכה הראויה לו.
"אני אוהב את יורם, את חברתו ואת דעותיו", סיפר ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, והקריא מתוך כתביו של קניוק, יליד העיר, לכבוד יום הולדת המאה של העיר: "יש בתל אביב את קסמו של הרגע הזה. מה שהיה בנק הופך למסעדה - ולהיפך. צעירים חולשים אליה ממושבות ותיקות שהפכו לחיקויים שלה. זוהי עיר הבירה של התרבות העברית, שלעולם לא תתקלקל".
חברת מפלגת העבודה סתיו שפיר שהיתה ממובילי המחאה החברתית בקיץ האחרון, הקריאה קטע אהוב מתוך הרומן "תש"ח", וסיפרה איך הכירה את הסופר בימי המחאה הראשונים: "היתה לך כמיהה אדירה לראות את הדור הזה קם על רגליו. משבת לשבת היית מגיע למאהל כמה דקות לפני שהגיעו כל האנשים, ואומר שאין לדעת לאין זה ימשיך, אם לא נלך לפוליטיקה. אמרת על החוויה הזאת, שיש כאן מהפכה שמחפשת עם ולא עם שמחפש מהפכה".
עוד השתתפו בערב, חוקרי הספרות דביר צור ושי צור שדיברו על יצירתו של קניוק, ארי פולמן שסיפר על הקשר המיוחד שלו עם הסופר, גון בן ארי שתיאר את כתיבתו של קניוק, יעקב (ג'יי) לביא שהקריא סיפור פרטי של קניוק שמעולם לא פורסם, והזמרת יהודית רביץ שהנעימה את הערב בשלושה שירים.
יורם קניוק, בן 82, החל את דרכו האמנותית כצייר. כשהיה בן 17 הצטרך לשורות
הפלמ"ח והשתתף בכמה קרבות מכוננים, שהחוויות הקשות מהם שזורים לאורך יצירתו, ובפרט ברומן "תש"ח" שזיכה אותו בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2011. בעברו למד קניוק ציור בבצלאל ובפריז, טייל בעולם וחי בניו-יורק, וכתב עשרות ספרים, ביניהם ספרי ילדים.
מבין ספריו: "היהודי האחרון", "נבלות" שאף עובד לסדרת טלוויזיה, "אדם בן כלב" שעובד למחזה תיאטרון ולסרט הוליוודי, ו"חיים על נייר זכוכית". בנוסף לכתיבתו הספרותית קניוק כותב בדרך קבע מאמרי דעה בעיתונות הישראלית. בשנת 2011 זכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס על הרומן "תש"ח". באותה שנה ביקש לשנות את סעיף הדת ברישום שלו במנהל האוכלוסין של המדינה מ"יהודי" ל"חסר דת".
לפנייה לכתב/ת 
