לשמוע ילד בוכה: 200 לפטירת מייסד חב"ד
רק אנשים שנועדו לחולל מהפך, זוכים לכישורים שהיו לרבי שניאור זלמן מלאדי. "האדמו"ר הזקן" סלל דרך חדשה, וייסד את אחת החסידויות הגדולות בעולם. היום מציינים חסידי חב"ד 200 שנים לפטירתו
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו
היום (ב') כ"ד טבת תשע"ג מציינים רבבות בארץ ובעולם 200 שנה ליום ההסתלקות של כבוד קדושת הרבי שניאור זלמן מלאדי רבנו הזקן, בעל ה"תניא" וה"שולחן ערוך" ואבי תנועת חב"ד ושיטתה. דמות הפלאים של הרבי מלאדי שהתהלכה עלי אדמות ששים ושמונה שנה, היא אחת הדמויות המעטות, שבהופעתן הן יוצרות תקופה ומחוללות מהפכה.
בשנות חייו הטביע אדמו"ר הזקן חותם עמוק על העולם היהודי. דרך החסידות שייסד, שהייתה לזרם ייחודי, שעד היום סוחף אחריו עוד ועוד יהודים מכל קהילות ישראל. חיבוריו התורניים הפכו לנכסי צאן ברזל בארון הספרים היהודי, הבולטים שבהם הם ה"תניא" – ספר היסוד של תורת החסידות, המלמד על מבנה הנפש היהודית ומכוון כיצד להתמודד עם בעיות רוחניות שהחיים מזמנים, ו"שולחן ערוך" – חיבור הלכתי (במבנה השולחן ערוך המפורסם של רבי יוסף קארו), המתייחד באיסוף תמציתי של עיקרי השיטות בכל נושא, ניתוח בהיר של נימוקיהן והכרעה למעשה.
האדמו"ר הזקן הותיר רושם עז גם מחוץ לעם היהודי, בין השאר בשל החלק המכריע שהיה לו בתבוסת נפוליאון מול צבא הצאר. מאסרו המפורסם במבצר הפטרופבלי (בעקבות הלשנת שווא) מונצח עד היום על-ידי דיוקן עשוי שעווה הניצב במבצר.
קול ילד בוכה
לפני 50 שנה, פרסם הרבי מלובביץ', מנחם מנדל שניאורסון (ששם משפחתו נקרא על שם האדמו"ר הזקן) מכתב, שבו סיפור על רבי זלמן מלאדי: "רבנו האדמו"ר הזקן, גר בביתו גם בנו (ממלא מקומו) רבנו דובער, אדמו"ר האמצעי. רבנו דובער הצטיין בכוחות התרכזות העמקה ודביקות מאין כמוהו. בעת לימודו או תפלתו לא היה מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו.
פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, ובקרן זוית בחדרו הייתה עריסה ובה תינוק, נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל האדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר. אולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו היתה בקומה העליונה וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלווה.
ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בעניני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה".
השיבו הילדים אל האב הרחמן
סיפור זה נמסר מדור לדור, ובוודאי שישנן בו הוראות מעשיות לדורות אלה, ולנו, בתוך כלל ישראל, בייחוד. אחת מהן היא: אין לו לאדם להיות כל כך שקוע באיזה ענין שהוא, ויהי אפילו העניין הכי נעלה, עד שלא ישמע קול ילד בוכה בקרבתו, או בסביבתו, ואפילו בריחוק מקום. קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת ובאופן שיפסיק השומע מעניינו, יטפל בילד הבוכה, ויעשה כל התלוי בו למלאות החסר לילד.
בתקופתנו זו, ביחוד רבים התינוקות והילדים שמאיזו סיבה שהיא "נפלו מעריסתם" נותקו (או שמלכתחילה לא היו) ב"עריסה" יהודית אמיתית, והם בוכים - בקלא דאשתמע, או בקלא פנימאה דלא אשתמע - מתוך מצוקת נפשם, שהיא חלק אלוקים ממעל ממש, ורעבה וצמאה לדבר ה' ולתורתו ומצוותיו, ואין מי שיטפל בהם וימלא מחסורם בחינוך על טהרת הקדש.
וכן רבים אחינו בני ישראל, אשר אף שגדולים הם בשנים, אבל קטנים הם או גם תינוקות – בכל הנוגע לתורה ולקיום מצוותיו, ובוכים מתוך מועקה נפשית - שלפעמים גם לא ידעו פשרה, אלא רק שמרגישים הם את הריקנות האיומה אשר בחייהם, חיים ללא כל תוכן ומטרה ראוים לשמם.
אסור להעלים אוזן משוועתם של ילדי ישראל אלו, בין הילדים בגיל, בין ה"ילדים" בדעת תורה ומצוה, ולכל אחד ואחת מופנית ההוראה, הציווי והפקודה: אל תחטאו בילד. הפסיקו כל עסק אחר שלכם וטפלו בילד והשיבוהו אל אביו, אבינו הרחמן, וילמד תורת אבינו, ויקיים מצותיו ואז יחיה חיי עולם, חיים מלאים, שלמים וטובים.
ואיזו היא הדרך להרגיע את הילד, להשיבו אל אביו ולמלאות מחסורו? דרך אהבת ישראל, המכוונת על ידי אהבת התורה, אשר יסוד שתיהן - אהבת ה', דרך המביאה לפעולות מתמידות לטובת הזולת, ועד לתכליתה - להעמידו באורח חיים אמתיים, חיים על פי תורת חיים, מוארים באור מעיינות החסידות, וחדורים בהתלהבות אשר בה.
מנהיגים רבים קמו לעם ישראל במרוצת הדורות. אולם רק חלק מסוים מאוד מביניהם היו אנשי אשכולות במלוא מובן המילה. האדמו"ר הזקן השתייך לזן הנדיר של המנהיגים – אלה שהיו ענקים בכל המובנים ובכל התחומים. בדרך כלל, מעניק הקב"ה יכולות עשירות כאלה, לאנשים שנועדו לחולל מהפך. והאדמו"ר הזקן אכן סלל דרך חדשה בעבודת הבורא, והותיר אחריו ספרים, שהיו לאבני יסוד בחסידות וביהדות בכלל, ורבבות אנשים, ההולכים בדרכו.
לפנייה לכתב/ת 
