הרבנות הראשית פשוט לא מעניינת. למה, בעצם?

נסו לתפוס ישראלי ממוצע ברחוב, ולשאול אותו אם הוא יודע אילו בחירות מתוכננות בזמן הקרוב, בעוד כמה חודשים. גם אחרי שתבהירו שאין הכוונה לבחירות לכנסת, וש"דה ווייס" זה שעשועון ולא הליך דמוקרטי - יש להניח שבר השיח שמולכם לא יחשוב על הבחירות לרבנים הראשיים אפילו בניחוש השלושים, אפילו אם הוא משתייך ל"מגזר" - אבל במיוחד אם הוא לא.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

• השקט שאחרי הפוגרום: לא סולחים לנצרות
  

לא שאנשים לא יודעים שיש בחירות לרבנים הראשיים. זה לא סוד, והן הצליחו לתפוס כבר כמה כותרות בעיתונות, גם אם בעמוד ה-18 מתחת לגור הקרוקודיל שנולד בספארי. אבל גם מי שיודע ששני רבנים חדשים הולכים להחליף את הרב מצגר והרב עמאר, לא טורח לשמור את הידיעה הזו במקום בולט במוח.

לא מספיק שתתקיים מערכת בחירות, ושיהיו בה מאבקים צמודים, ומתח עד הרגע האחרון, ואקשן, ויריבויות אישיות, ודילים שנסגרים בדקה התשעים והופכים את כל התמונה – צריך קודם כל שיהיה מדובר בבחירות לתפקיד מעניין. והרבנות הראשית לא מעניינת את הציבור.

יש לכם כוח להפוך אותה לידידותית

היא לא מעניינת כי היא גוף ארכאי ומיושן. הקימו אותה עוד לפני שהקימו את המדינה, ולא טרחו לעשות בה יותר

מדי שינויים ושיפוצים מאז. מערכות הכשרות, הגיור והקבורה הן אותן מערכות כבר שנים. לכן אפשר להתעלם מהבחירות לרבנות הראשית, אף על פי שהן יכולות להפוך את המערכות הללו לעדכניות יותר, לטובת כולם. אפשר ליזום לחץ ציבורי כדי שייבחר רב שיטלטל את המערכת, יעשה שינויים, ייעל את כל ההתנהלות - ועדיין, הציבור הכללי מעדיף שלא להתעניין.

היא לא מעניינת, כי היא נתפסת בסך הכל כמנגנון בירוקרטי. הרבנות הראשית איננה אלא מערכת מסועפת של פקידים טכניים, אנשי מועצות דתיות ורבנויות מקומיות. כך היא עשויה להיתפס בקלות בעיניי כל מי שמזדקק לשירותיה. הרב הראשי, אם כן, הוא בסך הכל האיש שעומד בראש אותה מערכת ולוחץ על הכפתור שמפעיל אותה. השאלה מי יכהן בתפקיד הזה, מסקרנת כמו השאלה מי יעמוד בראש ביטוח לאומי או מס הכנסה.

בשורה התחתונה, אנחנו נמשיך להתייבש בתור בשביל שמישהו יעשה לנו טובה וירשום אותנו לנישואין, ולא משנה מי הבוס של הבוס של הבוס של הפקידה שאומרת לנו ללכת ולבוא שוב מחר. לכן אין משמעות לבחירות לרבנים הראשיים, אף על פי שרב שבאמת אכפת לו – ייתן את הנשמה כדי להפוך את המערכת הביורוקרטית הקרה לגוף ידידותי. אבל הציבור הכללי בכל זאת מעדיף שלא להתעניין.

הציבור מעדיף לקטר - ולא להתעניין

היא לא מעניינת, כי חלק מהציבור מסופק אם הרבנים הראשיים באמת ראשיים. בציבור הדתי כל זרם בוחר לו את הרב שלו, שלא לדבר על הציבור החרדי, אז לא ברור מה שני הרבנים הראשיים מוסיפים לתמונה. גם הבעיה הזו הופכת את הבחירות האלו לחסרות עניין, אף על פי שאפשר להביא לבחירתם של רבנים גדולים שיזכו להכרה רחבה בציבור. זה עדיין רחוק מלהיות מעניין.

היא לא מעניינת אנשים, כי יש להם תחושה שגם הם לא מעניינים את הרבנות. היא דואגת לאינטרסים של הדתיים או של החרדים, דואגת שיהיו שירותי דת, ואיננה מטה אוזן לאזרח הפשוט. זה לא אחד מתפקידיה. היא איננה קשובה למצוקות של אדם שמצוי בתהליכי גיור, או לכאב של מסורבות הגט.

גם אם זה בכלל לא נכון, ולרבנות מאוד אכפת ממצבו של כל יהודי באשר הוא - היא לא מצליחה ליצור רושם שהיא מתעניינת בציבור, אז גם הציבור לא מתעניין יותר מדי בה. למרות היכולת של הציבור הכללי להתעורר מלמטה, ולדחוף קדימה רבנים ששואפים לבנות מערכת קשובה יותר, הציבור מעדיף לשבת בצד ולא להתעניין.

המתלוננים בעם

הרבנות הראשית לא מעניינת, כי היא פשוט לא מעניינת. מי שאיננו דתי, וגם איננו מתחתן או מתגרש בזמן הקרוב, לא מרגיש צורך להיפגש עם המוסד הזה או עם אחת מזרועותיו. גיור, תעודת כשרות, שמיטה - מבחינתו כל קשר בינו ובין המושגים האלה הינו מקרי בהחלט. לכן אין לו סיבה להתעניין בבחירות האלו, אף על פי שזו ההזדמנות שלו לגרום לרבנות להיות דווקא רלוונטית עבורו. הוא יכול להביע תמיכה ברבנים מסוימים, שרוצים להפוך את מוסד הרבנות למשהו מעבר למכשיר חלוד לסיפוק צורכי דת. אבל כנראה שעדיף יותר לא להתעניין.

השאלה מי יהיו הרבנים הראשיים אמורה להעסיק את הציבור החילוני עוד יותר מאשר את הציבור הדתי. הבחירות הקרובות

יכולות להשפיע על כל יחסי הדת והמדינה בעשור הבא, ועכשיו זה בדיוק הזמן להתעורר ולהשפיע עליהן. זה הזמן לטפל בכל מה שהטריד אותנו עד היום במוסד הרבנות. במה שהוציא למתגיירים את הרוח מהמפרשים, במה שהוציא לחתנים ולכלות את החשק להתחתן בארץ, במה שהשניא את היהדות על רבים מאיתנו.

אם הציבור יגיד בקול רם שאכפת לו, ושהוא רוצה רבנות חדשה ומשופרת - הפוליטיקאים והעסקנים יצטרכו לקחת את זה בחשבון. אם הזעקה תהיה חזקה מספיק, לא ניתן יהיה להתעלם ממנה ולעסוק רק בדילים בין מפלגות. מי שלא יתעורר עכשיו, ימצא את עצמו תקוע עם אותן תלונות למשך עשר השנים הקרובות. ואולי אנחנו מעדיפים שהמצב יישאר ככה, כי אחרת – איך נתלונן?