אל תסתכל בזקנקן: הרבנים הדתיים חרדים יותר

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

• יהודים, הצילו את אלוהים מהרבנים הראשיים/ אסף וול
  

ההישג האחרון הנזקף "לזכותם" של הרבנים הסרוגים הוא, ללא ספק, "תקנון הצניעות" של הרב שלמה אבינר, לטובת האישה הדתית-לאומית, כמובן. שם מתגוללים בערבוביה משאלות לב, שעטנז מבולבל של פסקים ופוסקים, לצד "המלצות בדיקה" הגורמות לכל אישה צנועה להסמיק עד תנוכי אוזניה. ועם זאת חשוב לזכור שהרב אבינר לא לבד.

רק לפני מספר חודשים הכריז הרב יעקב אריאל - רב מתון ונערץ אחר מהמגזר הסובלני - כי לימוד גמרא מזיק לנשים. "לימוד גמרא, על כל קשיו, אינו בהכרח המזון המתאים להן ונזקו עלול להיות גדול מתועלתו", סיכם הרב, וציין כי עבורן, כלומר הנשים, נדרש "מזון רוחני שונה".

אפשר להיעזר גם בחוות דעתו של הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע, שהמליץ לעורכות דין להתמקד בעבודה משרדית ולא לייצג את לקוחותיהן בבתי המשפט "שאין בו מכבודה של האישה". או אולי את הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל, שציין כי ככל הנראה "המזון הוא הגורם להומוסקסואליות". בעצם, אולי הרב מנחם פרומן שהמליץ לשבת שבעה על בת לסבית?

תחרות "פוסק מי שצוחק אחרון"

תמהני אם נטייתם ההולכת וגוברת של הרבנים הדתיים-לאומים להציג אמירות ולקבע הלכי רוח שכאלה, אכן ממתגת

אותם כאלטרנטיבה לרבנים החרדים - או שמא במגזר הדתי-לאומי מתרקמת לה אט-אט רבנות חדשה, ששמה את הניצים שברבנים החרדים בכיס הקטן והשמרני?

כי בשעה שלא שמנו לב, התפתחה פה תחרות "פוסק מי שצוחק אחרון" בין הרבנים הסרוגים לעמיתיהם החרדים, ושלל "היציאות" האחרונות הם ניסיונות לצמצם פערים בין הצדדים, תחת סעיף "הרב אמר", תת-סעיף: קוריוז.

גם הטרנד החדש שמדרג את רמת צדיקותם של רבנים ביחס ישיר לרמת הקיצוניות ההלכתית שהם מציגים, עושה לו חסידים נלהבים בקרב קהלים הסרוגים. ואולי התופעה היא בכלל פרי הביאושים של ההסתגרות ביישובים דתיים בלבד, והיצמדות אל דלת אמותיו של המגזר - בדומה לתהליך החרדי המקביל? התוצאה נותרת בעינה: רב דתי-לאומי הוא לא ערובה למתינות הלכתית, או השקפת עולם המעוגנת במציאות העכשווית.

חשוב מאוד להניח את הדברים על השולחן, בעיקר לטובת זוגות בהליכי גירושין שחושבים שהדיין עם הנטייה הסרוגה יבין אותם טוב יותר - אך צפויים להתאכזב מרה. או תושבים בישובים חילונים שמוצאים עצמם רצים אחרי מועמד כזה או אחר למשרת רב היישוב, לא בזכות היכרות מעמיקה, כישורים מקצועיים או יחסי אנוש - אלא תולים תקוות בכיפה של ראשו "שתעשה את העבודה".

רבנים "סרוגים" הם לא ערובה למתינות

המציאות של בחירת רבנים או "תפירת דילים" על פי מפתח מגזרי, עלולה להתפוצץ בפנים של כולנו - בוגרי הרב אבינר

ומלומדי הרב דב ליאור. אולי הגיעה סוף-סוף השעה לעשות את ההפרדה המתבקשת בין מגזרו של רב, לבין יכולתו לשמש כמנהיג הלכתי ותורני בחברה הישראלית, במקום ללכת שבי אחרי חזות חיצונית או ציונית.

גישת ה"רבנים סרוגים תחילה" עוד הייתה עלולה לעלות לנו בהפסד של אישים דגולים כמו הרב יצחק דוד גרוסמן, חתן פרס ישראל, או הרב ישראל מאיר לאו - המגיעים, למרבה ההפתעה, דווקא מהמגזר "השחור שחור". כי מזה 2,000 שנה, המדד האמיתי שעל פיו אמורים להיבחר רבנים בישראל, הוא "הווה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". המרקם או גוון הכיפה דווקא, אינם סיבה למסיבה.