הכי הזויים, הכי מגניבים. ערב ראשון של תשדירים
למי יש ססמה מקסימה, מי הביא את אבא ואימא (מי לא?), מי יוצא סחבק, את מי מחביאים ומיהם המצחיקים היחידים? כך התחילה תעמולה רבה על לא דבר
ב-1969, כשהמסורת החלה, לראש הממשלה קראו גולדה מאיר. אריק איינשטיין כיכב בפרסומת שחור-לבן לאמקור, הביטלס עוד לא התפרקו, לעצטע נייעס עדיין היה עיתון יומי, האדם צעד לראשונה על הירח. 90% מצופי הטלוויזיה, על פי ההערכות, נחשפו למבטה הקודר של גולדה שחדר ישר ללב האומה ולאצבעו המנפנפת-נוזפת של מנחם בגין שביקשה את אותו לב.
עוד עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet
לשעתם ההיא, היו שידורי התעמולה רלוונטיים לגמרי. אלא שלתשדירים אין השפעה של ממש על הכרעות הבוחר. בטח לא ב-2013 ובמדיה רב-ערוצית. אבל למה שהמפלגות יוותרו? בינינו - הייתם מוותרים?
כשנותנים לכם להופיע בטלוויזיה ולהגיד כל מה שאתם רוצים? כשאין כל התחייבות לקיים הבטחה כלשהי ששחררתם לאוויר? כשמישהו אחר משלם על זה?
בעת הזאת, וכבר כמה וכמה מערכות בחירות, לא נזכור את רובם של התשדירים. רק את הכי מצחיקים והכי מפחידים, הכי דמגוגיים והכי לא שווים. בינתיים ניתן סימנים בעוללות הערב הראשון והארוך כל כך, בלי משוא פנים ומתוך חיבה עצומה למפלגות שלעולם לא נראה בכנסת, רק על המסך.
בלי לערב הורים אי אפשר
הנה תמונת סטילס בשחור לבן, א-פרופו תשדיר שבו שלי מהגגת על שלי הילדה הפמיניסטית, בת לפועל ולמורה (פוטוגנית נורא!). והנה אימא של אריה דרעי, מלאת גאווה בפאה מהודרת ובטוניקה מנומרת, יושבת ושותקת לצד הבן האהוב. והנה אבא של ציפי לבני, שאפילו תמונה שלו לא ראינו מטעם התנועה, אבל שמענו עליו שאמר לציפי כי ביום הבחירות אדם עומד בקלפי לבדו עם אלוהיו ואמונתו.
ובל נשכח הופעת אורח לרגע, על דרך האזכור, גם להוריה של זהבה גלאון: כאילו היו לא יותר ממועמדים למאסטר שף או כוכב נולד, כל אלה - אנשים בשנות החמישים לחייהם - שלפו את אבא ואימא מהבוידעם וגררו אותם להצדקת דימוי אנושי ורך שהם זקוקים לו.
ים של דמעות
שירת הברבור הפוליטית של שאול מופז הפכה למין "אלה הם חייך" של איש נעלב. "אמרו עליו שהוא מזגזג", אנחנו שומעים מפי קריין מלהג, אבל יש סיבה: "כי עדת נחשים יורה לו ארס בגב". ואם הדימוי הזואולוגי לא משכנע, הנה עוד סיבה לבטוח במופז: "הבן אדם הרג מחבלים מטווח אפס!".
ריספקט? לא בטוח: הקריין הזה ממשיך לחבוט בכל מה שזז: "אנשים פה מעדיפים להצביע ל'פגוש את העיתונות' ולא ל'פגוש את המציאות'", הוא יורה ומסכם: "אני הולך להצביע לבן אדם הישר שמאחורי התדמית העקומה". ואני שואלת: מופז שילם על זה? אישר את זה? דמע כשראה את התוצאה הסופית והבין שזה גם סופו?
הכי מגניבים
הבית היהודי וחד"ש. הבית, לא מעט בגלל איילת שקד והבחירה ליצור תשדירים נקיים ומינימליסטיים, עם שביבים של הומור (נעליים צבאיות) ופנייה סחבקית לבוחרים.
חד"ש, בשל אוסף הצעירים האנרגטיים, יהודים וערבים, שממשיכים את מפעלות שחר סגל, הבימאי שגילה לראשונה פנים אנושיות בתשדירי חד"ש. גם הססמה מקסימה: "ביחד - אין עלינו", אומרים בעברית ובערבית סוציאליסטים חמודים לעילא, ששונים כל כך מחברי הכנסת הבלתי חמודים בעליל שמייצגים אותם והוחבאו הפעם. אולי בצדק הוחבאו.
הכי לא ברורה
התנועה. קחו למשל את "באנו לומר למיואשים, אל תרימו ידיים. אנחנו כאן כי אנחנו מאמינים בישראל... וביחד נעשה את מה שישראל כל כך זקוקה לו, רבותיי – מהפך!" ועכשיו תחליטו אם הטקסט חסר התוכן הזה מתאים לשיחת מוטיבציה לשחקני נבחרת, לפרודיה על נאום נפוח או למנהיגה של תנועה פוליטית השואפת לבדל את עצמה מאחרות. אם כל התשובות נכונות, משהו מאוד לא נכון בטקסט הזה.
הכי קרביים
ברור, הבית היהודי. למרות כל המחבלים שמופז הרג, למרות הפחדות הליכוד שרק ממשלה חזקה-חזקה תמנע את מותנו המתקרב, אין כמו הקצינים, הלוחמים, תומכי הלחימה ולוחמי התמיכה של בנט שאותם הוא מונה אחד אחד על קיר ירוק שכזה, שמעורר אסוציאציות לא כל כך טובות באשר לתוצאותיהן של מלחמות. קרבי זה הכי בנט, אחי – ואחותי? אין לך מה לחפש שם.
הכי מפחידים, הכי מפוחדים
הליכוד ביתנו. כאילו מחר בבוקר קמים עלינו עמי העולם, שהם אויבינו, ממש לכלותנו ולהשמידנו. כאילו לא תמיד חיינו בשכונה בעייתית ופתאום היא איום קיומי של ממש. כאילו באמת קיימת קונספירציה עדכנית "לסלק את העם היהודי": געוואלד, צריך "ממשלה חזקה" שתמנע את כל זה. מי שמאמין בכל לבו, מוזמן לבדוק במה האמין לפני ארבע שנים בכל לבו: בנימין נתניהו הבטיח אז בתשדירים שיוריד 20% מס לכל אחד מאזרחי ישראל.
חטא הגאווה
"אנחנו גאים", מכריז מישהו מטעם הליכוד ומונה הישגים: כבישים וצמיחה כלכלית, חינוך חינם מגיל 3 והטבות סלולריות, 315,000 משרות חדשות.
כשכל כך גאים, לא רואים את העניים, מתעלמים בחן מקיצוצים בכל תחומי הרווחה - ואף מילה על הגזרות שעוד יבואו.
הכי הזויים
מורשת אבות וברית עולם לגאולת ישראל. כן, יש דברים כאלה. הדבר השני, בראשות עופר ליפשיץ, הודיע שהגיע זמן גאולתנו אם רק נאמר כן לאלוהי ישראל.
המצחיקים היחידים
הירוקים. איזה יופי של תסריט, עם חוף ים מלוכלך וקריינות שהופכת את האריזות למינים חדשים של בעלי חיים או פרחים: הקונדום המצויץ והטרופית הים תיכונית הצטיינו. הם יככבו בשיחות הברזייה מחר, עד שיגיעו השוסים הגדולים באמת.
לפנייה לכתב/ת 
