"הסתדרתי" עם גבר בשביל מקום לישון

"בגיל 11 בפעם הראשונה תקף אותי מישהו מהמשפחה. אימא שלי העיפה אותי מהבית וגדלתי בפנימיות ובהוסטלים עד גיל 18. בגיל 13 השתמשתי בחשיש, מאז אני בכל הסמים והיום אני חזק בהרואין. ככה זה כשאת מתמודדת עם החיים לבד בלי משפחה ובלי חברים. יש לי את עצמי וזהו, אז אני 'מסתדרת' עם גברים שאני פוגשת בשביל מקום לישון, אוכל, שתייה וסיגריות".

כך מתארת דנה (שם בדוי - שמותיהן של הצעירות בכתבה שונה כדי למנוע זיהוי) את מאבק ההישרדות שלה בגיל 20. היא גדלה בבית חרדי בצפון הארץ, בת למשפחה עם 11 ילדים. בשנים האחרונות היא נודדת בין תל אביב לירושלים. "כל גבר רוצה את שלו, שום דבר לא בא בחינם גם כשאת ילדה בת 15. לכל אחד הגורל שלו אבל אני שורדת". 

"גלגל", מרכז יום טיפולי שמפעילה עמותת עלם לנוער בסיכון (צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

עמותת "עלם" מפעילה מרכזים לבני נוער שהידרדרו לזנות בחיפה, תל אביב ואילת - כחלק מהתוכנית הלאומית לטיפול בנשים ונערות בזנות של משרד הרווחה. לפי הנתונים האחרונים שאספה, ב-2011 נרשם גידול משמעותי במספר בני הנוער המעורבים בזנות: 621 בני נוער מגיל 12 לעומת 126 שאותם פגשו אנשי העמותה ב-2010.

 בשנה החולפת המספרים היו דומים. אנשי עלם מעריכים כי היקף התופעה רחב אף יותר, ואלפים אינם מטופלים או ידועים לשירותי הרווחה.

השבוע נעצרו בתל אביב בצעד נדיר אישה החשודה שסרסרה בבנות 16-14, וכן לקוחות. המשטרה הגיעה לעשרות נערות, אבל נראה שזהו רק קצה הקרחון. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסוף 2010, בעשר השנים שנבדקו נפתחו במשטרה שני תיקים בלבד נגד לקוחות של קטינים, ושניהם נסגרו: אחד בשל חוסר ראיות והשני בשל חוסר עניין לציבור. מתוך 35 התיקים שנפתחו במשטרה בנושא ניצול מיני מסחרי של קטינים באותה תקופה נסגרו 19, רובם בשל חוסר ראיות וחוסר אשמה.

ההורים הורידו אותי בכביש עם 20 שקל, ונטשו

המרכז נותן מענה הומניטרי לצעירים וצעירות בני 26-18, חסרי בית ומכורים, ויכול להכיל עד 20 צעירים שמגיעים לקבל אוכל, ביגוד חם ושירותי כביסה. אבל גם מזרקים וקונדומים. "המטרה היא לצמצם את נזקי הרחוב של זנות ושימוש", מסבירה הדס גול, מנהלת ה"שלטר" (מקלט) לבנות שפועל לצד "גלגל" ובו יכולות ללון עד עשר צעירות בלילה.

אתי (19) שגדלה בבית חרדי בדרום היא אחת מהצעירות האלו. "יום אחד ההורים הורידו אותי באמצע הכביש בפסגת זאב עם 20 שקל. היה לי חבר ולבשתי חצאיות קצרות מדי והם כעסו עליי". היא הייתה אז בת 17 ומצאה עצמה מסתובבת במרכז ירושלים במשך שעות בלי מושג איפה להעביר את הלילה. "לא היה לי אף אחד, פגשתי גבר בן 30 בערך. הוא לקח אותי אליו הביתה. הוא היה אלים והביא חברים שלו אבל לי היה איפה לישון".

בגיל 18 היא ברחה והתגלגלה לבאר שבע, שם מצאה אותה אישה שהפעילה בית בושת. "ביום היו מגיעים שמונה גברים. במצב כזה את מעדיפה לא להרגיש כלום, להיות במחשבות בעולם אחר". אחרי כמה חודשים שבה לירושלים, ומצאה בכל פעם פתרון זמני אחר. "אני רוצה לברוח מהחיים האלה, אני עוברת סרטים, אבל אין לי לאן", היא אומרת, והייאוש ניכר היטב בפניה הילדותיים עדיין.

כל אחד עושה את המלחמה שלו

עובדים סוציאלים ומתנדבים מנסים לשבור את החומות כשהם באים לכמה שעות. "מעורבות של נערות ונערים בזנות היא תופעה רווחת יותר ממה שאנשים חושבים", אומרת רלי קצב, מנהלת תחום קצה ונערות בעלם. "הזנות נמצאת בכל מקום ובכל שכבות האוכלוסייה, והיא הפכה לתופעה נגישה הרבה יותר עם התבססות האינטרנט".

אוכל, ביגוד חם ושירותי כביסה, אבל גם מזרקים וקונדומים. מרכז "גלגל"(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

"חלקן ישנות בגנים ציבוריים, ב'זוּלות', במבנים נטושים, אצל חברים או גברים מזדמנים", מתארת מנהלת המקלט גול את הנערות שהיא מכירה. "אבל לרוב, ברחוב לבנות קשה יותר לשרוד, שם הן חשופות יותר לניצול. עבור נערה צעירה הרחוב הוא מקום מסוכן מאוד לכן בהרבה מקרים מאמץ אותן איזה גבר מבוגר שלכאורה שומר ומגן עליהן, אבל בסופו של דבר דואג גם לסרסר אותן.

"הנערות שמגיעות אלינו ומעורבות בזנות יכולות לעשות את זה בשביל כסף או עבור חבילת סיגריות ולחמנייה. הן עסוקות בלשרוד ומנסות למלא את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהן". לדברי גול, "זנות לא מתרחשת רק בלילה, גם במשך היום - בין שעות הפתיחה של מרכז היום וה'שלטר' הן מסתובבות ברחובות. בתנאים של מזג אוויר קיצוני כמו עכשיו יש התגייסות של מתנדבים, אבל המצוקה של הבנות היא יומיומית ונמשכת כל השנה".

"אם לא אהיה כאן אהיה ברחוב", אומרת שרה (20). את הרחוב היא מכירה מקרוב, מגיל 13 היא "מתגלגלת" כהגדרתה ממקום למקום. "יש מצבים קיצוניים שעשיתי דברים שהייתי חייבת לעשות. זו לא זנות, ואני לא עבדתי ברחוב, יש לי כבוד ומגברים שניסו לנצל אותי ברחתי", היא מדגישה, "אבל כל אחד עושה את המלחמה שלו".

יכול להתחיל בגיל 12

"המדינה עשתה דרך ארוכה במאבק בתופעה אבל לרשויות יש עוד הרבה מה לעשות", אומרת קצב, שבירכה השבוע על פעילות המשטרה בפרשה שנחשפה. לטענתה, "יש צורך בפתיחת מסגרות נוספות שיקבלו את הנערים והנערות ללא הצבת תנאים של הפסקת שימוש בסמים או הפסקת המעורבות בזנות". 

ברוב המקרים מדובר בנערות, שהן על-פי ההערכות כ-75 אחוזים מהמעורבים בזנות בקרב קטינים. המונח המקצועי מתייחס לנערות ונערים ב"קצה רצף הסיכון". קצב מסבירה שמדובר ב"בני נוער שמנותקים ממערכות תמיכה משפחתיות וטיפוליות באופן פיזי (לא מתגוררים בבית) או חווייתי (ניכור). אלו נערות שנפלטו כבר מכמה מסגרות, התעייפו ואיבדו אמון במערכות ובאנשים".

בני הנוער האלו, היא מתארת, "משתמשים באחת משלוש אסטרטגיות הישרדות: מעורבות בזנות, שימוש בסמים ואלכוהול שמנתק אותם מהחוויה של המציאות הקשה, או מעורבות בפעילות עבריינית כחלק מקבוצה ששכיחה יותר אצל נערים". לדברי מנהלת התחום מהעמותה, "המכנה המשותף הוא חוויה קיומית של דחייה - נערות שמגיל אפס שמעו שהן הריון לא רצוי ושהן מיותרות בעולם הזה - וחוויה של התעללות פיזית, מינית ורגשית לאורך הילדות.

"נערות שסבלו מאלימות פיזית קשה על-ידי מבוגר שהיה אמור לשמור עליהן מאבדות אמון ומפתחות תחושה חזקה של אובדן שליטה על חייהן ועל גופן. הן לומדות שניתן לעשות בהן הכול ושרק באמצעות המין ניתן לתקשר או שרק כך הן שוות משהו".

 קצב מוסיפה ש"זו החוויה שהן יוצאות איתה לעולם. שם הן פוגשות גברים מנצלים שמשחזרים את אותה הדינמיקה. לעתים הניסיון הראשון מתרחש כבר בגיל 12 או 13 - גבר מנצל הכניס את ה'חוויה' הזו לסל האופציות של הנערה - וכעבור כמה שנים הדפוס הזה חוזר על עצמו".

ברוב המקרים, קובע מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, למעורבות בזנות קדמה נשירה ממוסדות חינוך. "המשימה הכי חשובה שלנו היא להילחם על כל ילד, גם אם הוא לא משיג ציונים טובים או מפריע בכיתה. ברגע שילד יוצא מהמסגרת של מערכת לימודים נורמטיבית, הכול מתחיל להידרדר - כבר אין בשביל מה לקום בבוקר. ילדים מתחילים להסתובב ברחובות וההגנה נעלמת".