סיבוב דאווין בצ'צ'ניה
הפיכת השחקנים לבובות ראווה במסע ההזוי לגרוז'ני, הוכיחה שאיציק קורנפיין אינו יו"ר שעובד עבור קבוצה, אלא שבית"ר ירושלים היא קבוצה שעובדת עבור היו"ר שלה. יהונתן משעל על הטיול המיותר של הבית"רים
מסכנים שחקני בית"ר. עד שיורד שלג בבירה, הילדים בונים בובות, הלימודים מושבתים והאימונים מתבטלים - מקפיצים אותם לטיול שנתי בצ'צ'ניה הרחוקה. ככה פתאום באמצע העונה, ועוד על מטוס פרטי. אבל מה עם הליגה? מה עם המשחק מול ר"ג? מה עם הפצועים שצריך להכשיר? עזבו, כנראה שסיבוב דאווין לעיני האולגרך התורן, שווה יותר.
עוד ב-ynet ספורט:
- יזמר אצל אופרה? ארמסטרונג יתראיין בשבוע הבא
- תחקיר: מאמנים בשחור / אורי קופר
- כמה עובדות לאיזון הספין / מליניאק על שלטון ורשביאק
- ומגע הקסם של איקר קסיאס. צפו
מסכן איציק קורנפיין. כבר שנים שהוא מחפש בנרות תורם/ספונסר/רוכש. מחפש ולא מתייאש. בכיס מונח ייפוי הכוח שקיבל מגאידמק, שהופך אותו בעצם לבעל הבית האמיתי. הוא מגיע רחוק בחיפושים, אבל נדמה שהחיפוש הפך למטרתו העיקרית. אחיזת עיניים מחושבת ומתוחכמת – אני משקיע מאמצים, אני מאתר רוכשים, אני עובד לטובת המועדון. יודעים מה? בואו נדמיין לרגע שקורנפיין באמת חשב שטלמאן איסמאילוב הוא מועמד רציני לרכישת בית"ר ירושלים.
מה הצעד ההגיוני והמקצועי המתבקש מיו"ר קבוצת כדורגל בכירה בליגת העל במצב כזה? הכנת דו"ח פיננסי עדכני המלווה במצגת עם סקירה קצרה ומקיפה על המועדון. הצעד הבא? יצירת קשר, ניסיון לקביעת פגישה ופתיחת ערוץ הידברות עם נציגיו של המיליארדר. כן, זו חלוקת העבודה – היו"ר מתעסק בניהול, השחקנים בכדורגל.
הפיכת שחקני בית"ר ירושלים לבובות בחלון ראווה כחלק מפרזנטציה לבעל המאה החדש, סימנה את שיאו של המהלך חסר התקדים המתרחש בירושלים: לא יו"ר שעובד עבור הקבוצה, אלא קבוצה שעובדת עבור היו"ר.
התחקיר שהסעיר את הכדורגל הישראלי - כך מאמנים גוזרים קופונים מהחתמות שחקנים
מסכן ארקדי גאידמק. עוד לא התאושש מחגיגות הסילבסטר, וכבר מזעיקים אותו לאירוע חגיגי בקהילה היהודית של גרוז'ני. אני בספק אם הבעלים יודע מי הם הרוש, קריאף ועזריאל, אבל חנוכת בית כנסת, לחיצות ידיים, וודקה איכותית וקוויאר משובח על חשבון החבר איסמאילוב? נו, זה מספיק כדי להחזיר את ארקדי לעניינים. בית"ר ירושלים הרי לא מעניינת אותו, כנראה שמעולם לא עניינה - אבל איזה "יאללה בית"ר" חגיגי הוא הרביץ אתמול באצטדיון הצ'צ'ני. כבוד.
מסכן אלי כהן. הנסיעה הזו נפלה עליו משום מקום. דווקא כשבית"ר חוזרת לעצמה על המגרש, כשהסגל מתגבש, כשערן לוי מתבגר, הגיעה הפקודה להתכונן למשחק מול גרוז'ני. כהן הבין היטב שמטרת
הנסיעה היא לקושש איזה מענק ממר איסמאילוב, אבל למרות שהוא מעוניין להתחזק בחלון ההעברות, בתור הסמכות המקצועית הבכירה במועדון אני משוכנע שהוא לא היה מזמין נסיעה לצ'צ'ניה בעיתוי שכזה. אבל כהן, בסופו של דבר, הוא בורג במערכת, שנאלץ להשלים עם ההחלטה. נקודת האור היחידה במסע הזה הייתה תגובתו של המאמן לסיכום החוויה: "הביקור היה חשוב להידוק הקשר עם מדינה מוסלמית". האביב הערבי אאוט, החורף המוסלמי אין.
לפנייה לכתב/ת 
