ואף מילה על הגירעון: זה לא ספין - זה שקר

אתמול (יום ב') התחיל רע מאוד: כבר בשש זעקו יומני החדשות שתחזית הגירעון לשנת 2012, אותה פימפמה המממשלה בכל הזדמנות, התבדתה לגמרי: בקופה חסרים 39 מיליארד שקל. לא בדיוק כסף קטן ובכלל לא ברור איך זה קרה, אבל ברור שב-2013 הגירעון שהיה אמור להיות בהיקף של 3 אחוזים מהתקציב, יהיה כפול מזה. כולנו נאכל אותה במסים חדשים ומעיקים.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet

בפיג'מה עם הקפה של הבוקר, כל מה שאפשר היה לעשות זה לקלל, או לחכות לתשדירים אחרי חדשות שמונה. אבל בן רגע הכול השתנה: רק נגמרו החדשות (הרעות), וכבר מילאה את האוויר העליצות המאולצת בקולו של דידי הררי שראיין את שר האוצר יובל שטייניץ. מה אתם יודעים, גן עדן כאן. גירעון? איפה. בעיות? מה פתאום. רק צמיחה וצמיחה. "יצרנו 360 אלף מקומות עבודה", צהל השר, ואני חשתי בבעתה נוכח המון עצום של פקידי ממשלה שזה עתה הפכו לנטל חדש על התקציב והגדילו את הגירעון, וגם נוכח הצוללת שאולי לא הייתה נחוצה לאיש ובכל זאת נקנתה, ועל תחזיות המסים שהתבדו, ועל המון דברים שלא הופיעו בדיאלוג המרנין של שטייניץ והררי, שנסגר בזה ששטייניץ - הפתעה - היה פעם גולנצ'יק!

הלכתי לחפש את הגירעון מאוחר יותר בעמד הפייסבוק של הליכוד. לא היה כלום. בעמוד של בנימין נתניהו, שצבר כבר יותר מ-400 אלף לייקים (כולל אינדונזים ומיקרונזים, כמובן), אולי? לא היה: 25 מיליארד הושקעו בכבישים ובתשתיות. כבוד.

כמה טוב למצביעי הליכוד-ישראל ביתנו. איזה כיף להצביע למפלגת שלטון שאין לה בכלל גירעון, ואיזו באסה צפויה להם ולכולנו בבוקר שאחרי הבחירות, כשפתאום יתברר שכל הזמן היה, אבל רק בגלל השמאלנים יימח שמם, או אחמדיניג'אד הרשע או אירופה האנטישמית פשוט לא שמנו לב.

והלא כבר ב-2011 הזהיר סטנלי פישר מפני התרחבות הגירעון, ואחריו החרו החזיקו כלכלנים רציניים מכל העדות. ובראשית יולי 2012, רק לפני חמישה חודשים, הודיע נתניהו ש"יעד ההוצאה לא ישתנה" ו"בסופו של דבר על זה אנחנו ניבחן. אנחנו נצלח את הבחינה הזאת, אנחנו נעבור את המצר הזה בהצלחה". ככה אמר בישיבת ממשלה.

אז מה אם אמר. לפני הבחירות האחרונות אמר שיפחית את המסים לכל אזרח בישראל ב-20%. אז אמר.

הליכודניק הדמיוני שיושב לי על הכתף בעודי כותבת ומתווכח איתי, מהמהם כעת: "שטויות, זו רק הבטחת בחירות", וכידוע, בהבטחות לציבור אין לדקדק יום אחרי שהציבור שלשל לקלפי את תקוותיו ואמונותיו. ומה עם שר האוצר והדיבורים שלו על מקומות העבודה? "בולשיט", אומר הליכודניק, "כולה ספין. כולם עושים ספינים", ושולח אותי להצהרות של מנהיגי מפלגות אחרות.

מה בין ספין לשקר

אלא שהליכודניק, דמיוני ואמתי כאחד, טועה כאן. ספין הוא אותו תרגיל שנועד להציג פיסה מן המציאות, כך שמי שמציג אותה ייצא טוב יותר ממה שהוא באמת. דוגמאות על טהרת נתניהו? בבקשה, כמה שתרצו: כשנתניהו מצטלם בקוקפיט של הסופרטאנקר, מי שמתבונן בו עשוי להאמין שהוא באמת אחראי לכיבוי השריפה בכרמל, ולא אחראי, נניח, לפיטוריו של השר שאחראי למחדל הכבאות המתמשך.

ראש הממשלה ושר האוצר. בין הכחשה להאדרה(צילום: אוהד צוינגברג)

כשנתניהו מצטלם מחובק עם גלעד שליט השב מן השבי, אפשר לחשוב שבאמת עשה הכול כדי לשחררו תכף ומיד, ולא האריך את שנות שביו בהתמקחות עקרה על המחיר שבסופו של דבר שולם גם שולם.

כשנתניהו מקיף את עצמו בתשדירי בחירות ובהם קליפים מאיימים של אחמדיניג'אד ונסראללה, הוא יוצא מה-זה-בסדר לעומת האלטרנטיבה שלא תראו - נתניהו מוקף בילדים עניים, בנכים שאינם יכולים להתקיים בכבוד, במובטלים מהפריפריה. כל אלה ספינים, וכל אלה נעים על הגבול שבין הכחשה מותרת של מציאות לא נעימה להאדרת הפוליטיקאי בדרך לקדנציה הבאה.

אבל כשיובל שטייניץ נשלח, ועוד בבוקר של פרסום נתוני הגירעון, להתגאות במקומות עבודה ולהגיד "יצרנו", הוא פשוט משקר. הממשלה יוצרת מקומות עבודה רק לפקידות שלה, ואין מחלוקת על כך שלא התווספו 360 אלף עובדים סוציאליים ופקידי שומה, פועלי תברואה ומאבטחים, מורים וגננות ונערי אוצר. ייתכן שחל גידול משמעותי במספר מקומות העבודה, אבל לא הממשלה יצרה אותו: גידול טבעי, פריחה של שווקים מסוימים, בועת נדל"ן - אלה יצרו אותו. לא נתניהו ולא שטייניץ.

כששטייניץ אומר "יצרנו", הוא משקר. וכששטייניץ ונתניהו גם יחד אינם אומרים אפילו מילה אחת על נתוני הגירעון, ביום שהתחיל רע עבור כל אזרחי ישראל ונמשך טוב רק ביקום המקביל של תומכי הליכוד, הם לא משקרים. הם עושים דבר חמור מזה: הם עסוקים במניפולציה מכוערת של עובדות חיינו, והם מאמינים שכל מצביעיהם לא רואים את זה, כי הם מה-זה-מטומטמים. יש למצביעים הללו בדיוק תשעה ימים להוכיח את ההיפך.