היד הנעלמה: על מה מתווכחים נתניהו ויחימוביץ'?
פעם המלך היה מטיל מכס כדי שבני עמו לא ייבאו גבינות מחו"ל, אלא ירכשו אותן מיצרנים מקומיים. ואז הגיע אדם סמית, וטען כי השוק החופשי צריך להתנהל בעצמו. הוויכוח הזה נמשך גם בימינו, גם בישראל. למשל כשמדברים על יוקר מוצרי החלב
כבר מאות שנים שאנשי כלכלה מסתובבים סביב שאלה עקרונית אחת; האם לנסות לשלוט בכלכלה? מה פירוש? אנחנו שואלים. ובכן, יש לפנינו מערכת ענק. אולי המערכת הכי גדולה שקושרת בני אדם וחפצים אחד לשני. זו המערכת של הכלכלה של ימינו.
- לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס
תחשבו על מערכת אחת שמקיפה את כל העולם ומזיזה ושולטת בחיים של כמה מיליארדים טובים של בני אדם. והמיליארדים האלה מייצרים מליוני מיליארדי חפצים; משרוכי נעליים ועד מחשבי על. מיליארדי פריטים קטנים: חוטים, נורות בקרה, כוסיות פלסטיק, שמן למנוע. והמיליארדים האלה צורכים את הדברים האלה.
בקיצור, יש כאן חתיכת אתגר; איך מחזיקים את המערכת הזאת משגשגת או אפילו רק צפה אם אנחנו מסתפקים במועט. איך מחזיקים אותה נוסעת, שטה וממשיכה להתפתח לטובת כולנו. זו שאלה יפה. ולשאלה הזו שתי תשובות.
תשובה ותיקה
התשובה הוותיקה היתה ששולטים בה. בשביל מה יש לנו מלך או דוכס או פרלמנט אם לא כדי לשלוט במערכת האדירה הזאת. בעבר, כמובן, לא עמדה על הפרק שליטה במערכת הגלובלית עצמה, אלא במערכת המדינתית, אבל התשובה היתה זהה: יש מלך והוא צריך לשלוט.
ומה רוצה מלך טוב? ובכן, מלך טוב רוצה מדינה עשירה וחזקה. וכדי שמדינה תהיה כזאת, כדאי שיהיו בה מאגרי זהב. וכדי לשמור על מאגרי זהב, כדאי בהחלט להגביל את היבוא לארץ שלנו. כי אם, לדוגמה, נייבא גבינות מחוץ לארץ, נאלץ לשלם לייצרנים שלהן בזהב שלנו, ונהפוך לעשירים פחות. ולכן, צריך הרבה מכס.
בימינו, העניין הוא פחות בשמירה על מאגרי זהב; מערכת הכסף כבר לא פועלת ככה. אבל בימינו יש שטוענים שצריך להטיל מכסים על ייבוא, כדי שלאזרחי המדינה יהיה יותר כדאי לקנות מוצרים מתוצרת הארץ וכך תהיה עבודה ליצרנים ולפועלים המקומיים. למדיניות כזו קוראים מדיניות פרוטקציוניסטית (מגינה): המדינה מגינה על היצרנים שלה באמצעות הטלת מכסים. המדינה הזאת מנסה לעשות סדר בבלגן לטובת עצמה.
אבל אז הגיע אדם בשם אדם סמית ואמר די! לא זאת הדרך. הדרך הטובה ביותר שבה מערכת ענק כזאת צריכה לפעול הוא בכוחות עצמה. בלי שום שליטה.
מה? אנחנו שואלים. כן, עונה סמית. המערכת הזאת צריכה להתנהל מעצמה והיא תסדר את הדברים בצורה הטובה ביותר.
לטובת מי? נשאל. לטובת כל האנושות, יגיד לנו אדם סמית. ובטח לא לטובת קבוצה קטנה של בעלי אינטרסים שעליהם המדינה מגנה, כמו שהראינו קודם. הנה, כתבתי על זה כאן.
צרות
בעצם, מהימים האלה החל להתנהל הוויכוח המטריד בכלכלה. הוויכוח בין חסידי "היד הנעלמה" לחסידי "היד הנראית". "יד נעלמה" היא מטפורה שהמציא אדם סמית, כדי לתאר את מנגנון שיווי המשקל שמפעיל את השוק החופשי.
והנה, הוויכוח הזה נמשך כל הזמן. גם בימינו. גם אצלנו בישראל הקטנה וגם במערכת הבחירות שעברנו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמנה עם אנשי אדם סמית. הוא מתנגד, באופן עקרוני, להתערבות במשק. מישהי כמו שלי יחימוביץ' שייכת לצד השני; הצד השמאלי של המפה הכלכלית, הצד שמעדיף התערבות של המדינה בניהול של השוק.
הנה למשל שאלת יוקר מוצרי החלב. מה לעשות כדי שמחירי מוצרי החלב ירדו? יש כאן שתי תשובות מנוגדות שמבוססות על פרשנויות שונות של המציאות.
הפרשנות השמאלית תגיד משהו כזה: בעבר, היא תגיד, שוק מוצרי החלב היה תחת פיקוח ממשלתי. ככה צריך להיות. אלה מוצרים בסיסיים שכל אחד צריך ולכן המחיר שלהם צריך להיות סביר ואפשרי לכולם. אבל אז הסירו את הפיקוח, והנה טבע האדם שהוא חמדני ורודף בצע גורם ליצרנים להעלות את המחירים בצורה בלתי סבירה לרעת התושבים. התרופה, לכן, היא יצירת פיקוח ממשלתי על המחירים.
טעות קשה! יגידו חסידי גישת השוק החופשי, אנשי נתניהו: המחירים עולים בגלל הגבלות ממשלתיות. הבעיה היא לא בכך שהסרנו את הפיקוח משוק החלב. הבעיה היא שלא פתחנו לגמרי את השוק לתחרות. הבעיה היא שהמדינה עדיין פועלת יותר מדי בשיטות פרוטקציוניסטיות.
מה? אנחנו שואלים. על מה אתם מדברים? ובכן, עונים אנשי הימין הכלכלי, אנחנו מדברים על מכסים ועל כל מני איסורי יבוא של גבינות מחו"ל. מה שצריך לעשות, הם אומרים, זה לפתוח את השוק לייבוא חופשי של גבינות מכל העולם. להוריד את המכס ולהסיר כל מכשול.
ומה יקרה? אנחנו שואלים. פשוט מאוד, הם עונים. בתנובה ובשטראוס יבינו שיש תחרות קשה ויתחילו להוריד מחירים ולהתייעל. מי שיהנה יהיה הציבור.
אבל רגע, אומרים אנשי השמאל, מה זה בדיוק להתייעל? להתייעל, יגידו אנשי הימין, זה לצמצם עובדים ולסגור מפעלים לא יעילים ולא רווחיים.
אתם עדינים, יגידו אנשי השמאל. אתם מדברים בשפה כל כך יפה עד שאנחנו כמעט שוכחים שמדברים באנשים, באנשים שמפטרים אותם. כי מה זה להתייעל? הם ישאלו. להתייעל זה לשלוח הביתה עובדים ולסגור מחלבות ישראליות קטנות ולפטר עובדים ולייצר מצוקה.
נכון, יגידו אנשי נתניהו, אתם צודקים, אבל האנשים האלה באמת לא צריכים לעבוד בשוק החלב. הוא לא יעיל!
לא יעיל? נשאל, מה אתם רוצים? אנחנו רוצים, יגידו אנשי הימין הכלכלי, שהמדינה לא תחזיק בצורה מלאכותית (באמצעות זה שהיא מטילה מכס ומונעת יבוא גבינות מחו"ל) שוק חלב לא יעיל. אנחנו לא רוצים שבעזרת חוקי מדינה ומכסים נגרום לכך ששטראוס ותנובה יוכלו להרוויח הרבה ואולי הרבה מדי, גם אם הרווח שלנו, כמדינה, הוא שהן מעסיקות הרבה עובדים. אנחנו מעדיפים שיכנסו לתחרות יבואני גבינות מחול, ששטראוס תפטר עובדים, שהמחירים ירדו ושאותם עובדים יעבדו במקומות אחרים שעליהם המדינה לא שומרת.
זה בגדול הויכוח. אז מה? התערבות מדינה או שוק חופשי? כמובן שההצגה כאן היא סופר ראשונית ולא יורדת לפרטים. ויש, יש כאן שאלות עומק ודילמות רבות.
למי שמעוניין להמשיך, אני ממליץ על ספר טוב מאוד. דיאלוגי, כתוב קל וזורם אבל עמוק. זהו ספר שכתוב מזווית שמאלית (ולכן, הוא מומלץ במיוחד לאנשי ימין כלכלי) וכתבו אותו ד"ר דב חנין ופרופסור אריה ארנון. הספר נקרא "מקום לתיקון" והוא יצא בהוצאת בבל ומרכז השל.
בשבוע הבא אמשיך בשאלת היד הנעלמה והיד הנראית, אבל אעשה את זה בקשר לשוק הכסף ולמדיניות של ניהול הכסף במשק (המדיניות המוניטרית). אני ממשיך גם עם אריה ארנון שפרסם ספר מרתק בנושא הזה בדיוק, אבל, כאמור, בטור הבא.
החור שבבייגל
האם יש אלוהים? האם יש מצבים שמותר לרצוח בהם? וגם, ידעתם שאהבה אפלטונית היא אהבה פיזית ומינית שמתחילה בין שני גברים ומובילה להכרה של היופי המופשט? בספר שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" אני עונה על השאלות האלה ועל עוד רבות. הספר חינמי לגמרי ומיועד לקריאה, לימוד והנאה. מי שאוהב את סגנון הכתיבה שלי מוזמן לקרוא ולהפיץ בחינם. זה הלינק: http://www.ushi.co.il/images/stories/pdf/Baglehole.pdf תורידו ותהנו!
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. הוא מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב. הם נמצאים באתר הבית שלו: http://www.ushi.co.il/
לפנייה לכתב/ת 
