צלילי המוזיקה חוזרים עם אניה בוקשטיין ורוני דלומי
הטעימה הראשונה מתוך ההפקה החדשה של "צלילי המוזיקה" באופרה הישראלית, מעוררת סקרנות. צוות מבריק של יוצרים, קאסט מפתיע ומחזמר שנחשב לקופסת להיטים
כמעט עשור מאז עלה בארץ לאחרונה, חוזר המחזמר "צלילי המוזיקה", אל במת האופרה הישראלית בהפקת ענק שתפתח מסך בחודש מאי הקרוב. המחזמר של רוג'רס והמרשטיין, שמציג על הבמות מזה יותר מחמישה עשורים, נחשב לאחד המצליחים בעולם. את ההפקה הנוכחית יובילו הבמאי ארתור קוגן והמנהל המוזיקלי, גיל שוחט.
אחרי שנה ארוכה של אודישנים לוהקו להפקה שורה מפתיעה של שחקנים-זמרים. בתפקידים הראשיים במחזמר, שעלילתו מתרחשת באוסטריה כשברקע עלייתה והתחזקותה של המפלגה הנאצית, ישחקו בהפקה הנוכחית אניה בוקשטיין, רוני דלומי, לימור שפירא ורפי ויינשטוק, שחוזר לישראל לטובת ההפקה לאחר שנים של קריירה מפוארת בתחום מחזות הזמר באירופה. תגלית חדשה שנחשפת בהפקה לראשונה הוא גון הלוי, זמר ומוזיקאי צעיר בוגר בית הספר תלמה ילין.
על אף שהחזרות על המחזמר, שיפתח מסך בחודש מאי, יחלו רק בעוד מספר ימים החליטו בהפקה לאפשר הצצה אל המפגש הראשוני בין היוצרים והמבצעים - ולמרות שמדובר בטעימה על קצה המזלג התוצאה, כך עושה רושם, מסקרנת.
המפיק עודד פלדמן, מספר כי ההפקה תוקדש לזכרו של מנהל בית צבי, גרי בילו, שהלך לעולמו לפני כשנה. "גרי נתן להפקה רוח גבית וגם סייע בליהוק. רבים מהשחקנים הצעירים בה היו תלמידיו ואצלו למדו מה זה בדיוק אומר: מחזמר. רבים ביקרו את גרי על כך שטיפח את תחום מחזות הזמר אבל אנחנו צריכים להודות לו על כך שסלל את הדרך לכישרונות שכאלה".
לדברי במאי ההפקה ארתור קוגן, "צלילי המוזיקה" הוא דוגמא למחזמר שהוא תיאטרון אולטימטיבי. "אנשים נוטים לזלזל בז'אנר של המיוזיקלס אבל צריך להבין שהדרישות משחקנים בהפקות מסוג זה הן אדירות", הוא אומר ומדגיש: "בתקופה השייקספירית שחקנים היו צריכים להיות סייפים, זמרים, רקדנים, לוליינים, אקרובטים, נקבות וזכרים. במחזמר הדרישות לא נופלות מכך. זה תיאטרון אולטימטיבי ויש לי הרבה מאד הערכה כלפי הז'אנר".
התפיסה הבימתית שואבת מהעולם הנפקד-נוכח שמלווה את עלילת המחזה כצל, ומתייחס להתחזקות האחיזה של הנאצים באוסטריה. "מעבר למוזיקה הנפלאה, יש פה סיפור מצוין ומורכב שנוגע בחיים ומציב עולמות מתנגשים זה מול זה", אומר קוגן, "יש פה אדם שמאמין בעקרונות ומפסיד בשל כך את עולמו. מצד שני הוא מרוויח את יושרו. בעיני זה נושא שעדיין שריר וקיים.
"'צלילי המוזיקה' הוא לא מחזמר מתקתק אלא כזה שמתנהל תחת כוחות חיצוניים אפלים שכל הזמן מאיימים על שלמות הבית הפרטי והכללי. גם התחושות האלה עדיין תקפות ומוכרות לנו. באופן כללי התפיסה הבימתית תהיה בהתאם - לא תהיה פה במה של זלצבורג הקלאסית ושוקולד מוצרט, אלא עולם של דיסטורשן".
עבור הפסנתרן, המלחין והמנצח, גיל שוחט, מדובר במפגש ראשון עם עולם מחזות הזמר. לדברי שוחט שמגיע מעולם המוזיקה הקלאסית, המעבר בין התחומים הרגיש טבעי. "בניגוד לתפיסה שמחזות זמר הם התפתחות של האופרה, אני חושב שמדובר בז'אנר מוזיקלי שונה שמייצג את המאה ה-20.
"מחזות זמר דורשים השכלה שונה אבל יש בהן מורכבות מוזיקלית אמיתית בעיקר במחזמר כמו 'צלילי המוזיקה' שמקפל בתוכו צורות מוזיקליות שהן ה-דו,רה,מי של העולם הקלאסי. יש פה קורלים, סימפוניות, נושאים לווריאציות. זה מצעד הלהיטים של המיוזיקלס שמחבר גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה תכנית בין העולם הישן לבין העולם החדש".
אניה בוקשטיין, שהשתתפה בהפקה הקודמת של המחזמר שהציגה על במת האופרה בשנת 2005, חוזרת הפעם לתפקיד מריה, אישה צעירה שמתחנכת במנזר. כשאם המנזר שולחת אותה להיות אומנת לילדיו של קפטן פון טראפ, אלמן ואב לשבעה ששרת בעברו כקצין בחיל הים האוסטרי, היא חודרת לליבו והופכת את חייו וחיי ילדיו לנצח.
"בחיים לא חשבתי שיום אחד אשחק בתפקיד מריה", אומרת בוקשטיין, "אני זוכרת איך בהפקה הקודמת הסתכלתי בהערצה מאחורי הקלעים על רמה מסינגר. זה מאד מרגש לחזור אל המחזמר הנפלא הזה מתוך מקום אחר, אולי מוכן יותר. זו הפקה שמוציאה אותי מאזורי הנוחות שלי ומאפשרת לי להביא לידי ביטוי הרבה מהיכולות שלי - כך שבמובן הזה זו זכות גדולה. אנחנו רק בתחילת הדרך ויש עוד הרבה עבודה קשה לפנינו. זה מחזמר כל כך מושלם שאני מקווה שלא נקלקל כלום".
אחרי שכבש את הבמות באירופה בהפקות מוזיקליות מצליחות ובראשן "ישו כוכב עליון", של אנדרו לויד וובר וטים רייס, חוזר רפי ויינשטוק לישראל במיוחד לטובת ההפקה החדשה בה יגלם את דמותו של קפטן פון טראפ. "אם לחזור אז לפרויקט כזה", הוא אומר ומסביר: "היופי בהפקה הזו שהיא בסדר גודל
בינלאומי על אף שהמחזמר עצמו מאד אינטימי וקרוב.
"חזרתי לישראל ערב הבחירות כדי להצביע וזה בבת אחת הזכיר לי את המחויבות והמעורבות הפוליטית שהמקום הזה מייצר. זה מחדד עוד יותר את הנושאים שבהם נוגע המחזמר שמתרחש באוסטריה כשברקע העלייה וההתחזקות של המפלגה הנאצית".
לדברי ויינשטוק הוא עדיין מעכל את המעבר שמאפשר לו לקחת נשימה מהחיים באירופה. "זה נשמע טיפשי אבל אחרי שנים ששרתי באנגלית וגרמנית פתאום צריך להתרגל לשיר שוב בעברית. צריך להסתגל גם לחום ולמפגשים מחודשים עם חברים למקצוע שלא פגשתי שנים וזה מרגש. זה גורם לי לחשוב על הדרך שעשיתי", הוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
