ליזה קלאוסמן: 'הדמויות שלי רוצות להיות נורמליות'

הימים ימי סוף מלחמת העולם השנייה. ניק והלנה, שתי בנות דודות שמאוד קשורות זו לזו, עורכות לעצמן מסיבת פרידה צנועה בבית משפחה ישן. ברקע בוקעים צלילי ואלס מתוך פטיפון שעליו מסתובב תקליט שרוט. את הג'ין המשכר הן שותות מתוך צנצנות ריבה ישנות. עוד רגע יתחילו בחיים חדשים: הלנה, שבזמן המלחמה איבדה את בעלה, תעלה על רכבת להוליווד ותינשא בשנית. ניק תיסע לפלורידה להתאחד עם בעלה יוז, קצין בצי ששב מהחזית.  

לעוד ראיונות במדור הספרים של ynet:

• סטיבן קלמן: "הספר שלי הוא מחווה לקורבנות "
• ג'ולי אוטסוקה: "הטראומה של היפנים הודחקה "
• הלן גרמיון: "התשוקה מניעה, אך ממיתה "
  

אבל למרות שנדמה כי הקשיים חלפו ועולם חדש נפתח בפני שתי הגיבורות של הסיפור הזה, לאט לאט המציאות מתחילה להיסדק, ומותירה אותן עם תסכול עמוק, מסתתרות מאחורי חיוכים קפוצים, מתמודדות עם חיים מורכבים הרבה יותר משחשבו. ניק תנסה להראות שהחיים שלה הם טובים, למרות הקשיים. הלנה, בעצת בעלה, פשוט תיקח כדורים.

"נמרים תחת שמים אדומים". אמריקה המורכבת (עטיפת הספר)

הרומן שכתבה ליזה קלאוסמן, "נמרים תחת שמים אדומים" (רואה אור בימים אלו בהוצאת "מודן" בתרגום דורית פולק), מגולל את קורותיהן של הלנה וניק במהלך תקופה של עשרים שנה - מתחילת שנות ה-40 ועד לשלהי שנות ה-60. הרומן מחולק לחמישה חלקים, שדרכם מוצג סיפורן בגוף שלישי - על ידי חמש דמויות שונות.

בתקופה בה מתרחש הסיפור, ניק מנסה לשקם את החיים שלה מתוך כוח מדומה, ואילו הלנה, שחולמת להיות שחקנית הוליוודית, מתחילה לאבד את עצמה, וגם את הראש. העניינים מסתבכים כשבנה של הלנה ובתה של ניק מגלים דבר מה דרמטי הנוגע למשפחה וקשור ברצח - מה שמתבל את העלילה במתח, עד לסוף המפתיע.

"תמיד רציתי להיות סופרת", מספרת ליזה קלאוסמן, מחברת הרומן וגם עיתונאית בעל ניסיון עשיר (ניו יורק טיימס, הרולד טריביון), ש"נמרים תחת שמים אדומים" הוא ספר הביכורים שלה. "את התואר הראשון שלי עשיתי בכתיבה יוצרת, ותמיד תכננתי לכתוב את הרומן האמריקני הגדול הבא. אבל במקום לעשות את זה, נשאבתי לעיתונות. יום אחד, אחרי שנים של עשייה, התעוררתי ואמרתי לעצמי שזה עכשיו או לעולם לא. השקעתי בזה שלוש שנים מהחיים שלי, עד שהספר היה מוכן לראות אור".

מדוע בחרת לכתוב דווקא על השנים האלו באמריקה?

"המתח שאנשים חוו בארצות הברית בזמן המלחמה כלל אלימות, בדידות ואובדן, שהיו קיצוניים ביותר ביחס לחברה האמריקנית השמרנית דאז. מאוד עניין אותי להתעסק בהשפעות של כל אלו הלאה, לטווח ארוך. הדמויות בסיפור שלי מנסות להיות נורמליות כביכול, להתגבר על הקשיים. הניסיון לחזור להיות נורמלי אחרי טראומות מהסוג הזה מרתק בעיני. האנשים בספר רוצים בשביל עצמם כל כך הרבה, וגם להיות שונים - להגדיר את עצמם בנפרד מהמשפחה שלהם. מהמקום הזה נולד הנרטיב של הרומן".

על נמרים ואנשים

ליזה קלאוסמן נולדה בברוקלין ב-1976, וחיה שם עד גיל תשע. אחרי כן עברה המשפחה לקיימברידג', מסצ'וסטס, שם גרה עם הוריה, אחיה, סבה וסבתה במשך כמה שנים. לאחר מכן נשלחה לפנימייה באנדובר, ובהמשך למדה כתיבה יוצרת במכללת ברנרד בניו יורק. עם תום הלימודים עברה לגור בפריז וכתבה עבור עיתונים שונים. כיום היא גרה בלונדון עם הכלב שלה בוב, ומבלה את חופשות הקיץ שלה באמריקה.

האם משהו מהעלילה מבוסס על חייך האישיים?

"סבתא שלי הלכה לעולמה בדיוק כשהתחלתי לכתוב את הרומן. היא בהחלט היתה ההשראה לדמות של ניק - אשה חזקה, כריזמטית, שיכולה להיות גם מאוד אכזרית בזמנים קשים, ולשלוט בחייהם של הסובבים אותה. רציתי שהיא תחזיק ב'פרדוקס' של הסיפור, שהיא תהיה גרעין העלילה. הרומן שלי עוסק בדברים שמאוד העסיקו אותי כשכתבתי אותו, כמו איך אנחנו חווים את המשפחה שלנו מזוויות שונות, ואיך לכל משפחה יש 'היסטוריה' אחת אמיתית, שמכוננת את כל החברים בה.

"גם 'בית הנמרים' בבעלות המשפחה, שפותח את הסיפור וחוזר כמו מוטיב לאורך השנים בחופשות הקיץ של הדמויות, מבוסס על ביתם האמיתי של סבא וסבתא רבא שלי במרת'ס ויניארד. הבית הזה כבר לא נמצא, אבל השתמשתי בתמונות כדי להיזכר בו. אני זוכרת שאחי ואני בילינו את קיצי ילדותנו בבית הזה, אז מבחינתי האווירה של הסיפור והתפאורה שלו, הם נופים מאוד מוכרים".

בשלב מסוים בעלילה הכנסת אלמנט של מתח לסיפור שהתחיל כדרמה משפחתית. מדוע?

"אני תמיד מוקסמת מספרות מתח ומסרטי פילם-נואר ומעריצה את הז'אנר הזה. לכן רציתי לגעת בו. אבל התעלומה והרצח בסיפור הם רק טריגר לשברים של המשפחה הספציפית הזאת. האלימות הפיזית שנגלית בעלילה, נועדה להדהד את האלימות הרגשית המתרחשת בין שתי הנשים האלו".

איך בחרת את שם הספר?

"השם הוא למעשה ציטוט משורה אחת בשיר של סטיבנס וולאס, 'התפכחות מהאשליה

של השעה עשר', שמספר על חיים חסרי דמיון, פרט לניצוץ יחיד. השיר מספר על שיכור שנרדם במגפיו, שחולמים לתפוס נמרים במזג אוויר אדום. הקישור בין השיר לרומן שלי הוא כפול מבחינתי: גם הדמויות שלי מחפשות ניצוץ יוצא דופן, וגם הן, כמו נמרים, חיות שטורפות זו את זו באווירה ששמים אדומים מתאימה לה".

התקופה שבחרת לכתוב עליה זכתה לפופולריות בשנים האחרונות גם בזכות הסדרה "מד מן". את מרגישה שאת חלק מטרנד?

"הסיבות שכתבתי את הספר הן אישיות, ולא נוסטלגיות. לדבר על אמריקה ועל מעמד האשה באמריקה של שנות ה-50, וגם על משפחה במשבר - התקופה הזו שירתה את העלילה שלי במדויק. את התקופה אני מדמה לחלון זכוכית שעליו כתמים קטנים. רק כשנחבר את כל הכתמים והמקטעים יחד, אולי נקבל תמונה שלמה, שלעולם לא תהיה אחידה. בספרות ניתן להתבטא מחוץ לגבולות הז'אנר הטלוויזיוני המקובל, וזה משהו שהוא על-זמני".