לנסח את הכתובּה של לפיד ונתניהו

על האנקדוטה חתום יו"ר הכנסת רובי ריבלין, בדיון שנערך בשנת 2000 ועסק בסוגיית ההסכמים הקואליציוניים על רקע הבלגן בממשלתו של אהוד ברק. הנוכחים בפאנל התבקשו אז לענות על השאלה המרכזית: מה חשיבותם האמיתית של ההסכמים הקואליציוניים הנחתמים עם הקמת ממשלה. האם החתימה בכלל שווה את הנייר? האם הוא מחייב? רגע לפני הקמת מה שנראה כממשלת נתניהו-לפיד, השאלות הללו שוב רלוונטיות מתמיד.

סעיף 11 בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לבין ישראל ביתנו ב-2009 הוא דוגמה משקפת לפער בין שאיפה למציאות. "יעד אסטרטגי של מדינת ישראל יהיה הפלת שלטון חמאס בעזה", נכתב. מאז נמנם לו בנחת סעיף 11 בעמוד 3 בהסכם, עד שהוקפץ בצו 8 בעיצומו של מבצע "עמוד ענן".

 "הרי התחייבתם", איתגרו את שרי הממשלה. "מדוע לא עמדתם במילתכם?". שרי הקואליציה זעו באי נוחות על הכיסאות במשדרים. הסכם קואלציוני אינו חוק, גמגמו, מדובר במאוויים בלבד. האמנם?

הסכם קואלציוני הוא הסכם הנהוג במשטרים דמוקרטיים פרלמנטריים הנועד להסדיר את מערכת היחסים בין הסיעות שמחזיקות בהגה השלטון. בישראל, כך נדמה, הוא נחוץ אף יותר ובאותה המידה גם מורכב יותר. מספר הסיעות הדרוש לממשלה יציבה מחייב תלכיד עם מכנה משותף כלשהו. ההבדלים בין הסיעות מאלצים לא פעם את מנסחי ההסכמים להתפלפל ולעגל בניסוחים כלליים, כדי לדאוג שכל חלק בפאזל יוכל לבלוע את הגלולה בלי להיחנק. וכמובן, אין לשכוח, הסכם קואליציוני הוא סידור עבודה המגדיר תפקידים, מחלק ועדות וראשי ועדות, שרים ותקציבים.

"כתובה בנישואים יותר מחייבת"

ח"כ לשעבר אביגדור יצחקי היה יו"ר הקואליציה בממשלת אולמרט. האיש שאמון על שמירת התלכיד. על פניו, מצופה היה שיסתובב עם ההסכמים הקואליציוניים בפק"ל בכיס החולצה וישלוף אותם כשאחת החברות מזייפת. אבל יש רצוי ויש מצוי. "האמת היא שכתובה ברבנות יותר מחייבת", אומר יצחקי ל-ynet. "שם לפחות יש סנקציה כספית שהאישה יכולה לתבוע. פה כל צד יכול לעזוב או לפטר בלי קשר. לימד אותי מורי ורבי אריאל שרון, שאם אין היתכנות פוליטית לסעיף כלשהו, מה זה בכלל משנה אם נכתב ונחתם? מי שחותם על הסכם שאין לו היתכנות פוליטית והסיכוי להביאו לאישור בעייתי, מרמה את עצמו ואת הציבור".

אריק שרון לימד אותי - בלי היתכנות פוליטית, מה זה שווה שחתמנו?(צילום: איי אף פי)

לדברי יצחקי, לא פעם מכניסים הצדדים בהסכם סעיפים שברור עוד לפני שמתייבש הדיו שאין סיכוי לקיימם. "הממשלה תפעל להורדת מחירי הדיור, באמת יופי. קל להגיד, קשה לבצע. תפעל לחלוקת הנטל, נפלא. אם לא נכתבים עקרונות ברורים התוחמים בזמן ויורדים לפרטי פרטים, אין סיכוי שיבוצע וגם אז - זה לא מבטיח שום דבר.

 בתקופתי, אף אחד לא נפנף מולי בהסכם קואלציוני ואמר לי - 'אבל אתם חתומים', כי בסופו של דבר כל אחד יודע מה הקווים האדומים של זולתו. אתה יודע כמה אתה רוצה לשמור מפלגה וכמה אתה זקוק לה. בעבודה השוטפת אין משמעות אמיתית להסכם קואליציוני".

כדי שלהסכם יהיה תוקף, אומר יצחקי, נדרשת הסכמה כוללת של כל חברות הקואליציה. "ההסכמים היום חתומים בין מפלגת הרוב למפלגה נוספת ולא על כל המפלגות יחד. אבל איך ייתכן שישראל ביתנו יחתמו על הסכם שקורא לקדם את חוק ברית הזוגיות וש"ס תחתום על אותו ההסכם? מכאן ברור שאין לזה הרבה סיכוי. לכן מוטב לחתום על מסמך קצר ובו כמה נושאים או עקרונות, שמשותפים לכל החברים. הסיכויים שיתממשו חלק מהם או כולם גבוהים יותר מסתם סיסמאות חסרות בסיס".

המרוויחים - החרדים

השר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, טוען כי כשהוא קורא הסכמים קואליציוניים, הוא נוהג ליטול עמם גם כדור נגד בחילה. "צריך לומר את האמת, משנת 77' ועד היום 80 אחוז מההסכמים הקואליציוניים עוסקים במתן הנחות וטובות הנאה למפלגות החרדיות שנחשבות ללשון מאזניים. השיא הוא ההסכם הקואליציוני האחרון ב-2009, אז נקבע כי רב עיר שאיבד את משרתו עקב איחוד רשויות מקומיות ימשיך לקבל משכורת ותנאים סוציאליים כל חייו. וזה כאמור סעיף בהסכם קואליציוני".

נציגי יהדות התורה אצל הנשיא, אתמול. הפעם יהיה הסכם?(צילום: גיל יוחנן)

להסכם, מסביר רובינשטיין, יש תוקף משפטי אך הוא אינו מחייב. "תכליתו לחייב את המפלגות אחת כלפי השנייה בעיקר ציבורית". עם זאת, הוא מסביר, כשזה נוגע למפלגות החרדיות - ההסכמים בדרך כלל מיושמים. "הרחבת הפטור מגיוס לבני ישיבות ניתנה בהסכם הקואליציוני של בגין מ-77',

 הפסקת טיסות אל על בשבת היה חלק מהסכם קואליציוני ב-81'. מי שמהווה לשון מאזניים יכול להשיג יותר בהסכם וגם מקפיד על מימושו. זה שונה בתכלית מסעיפים כלליים כמו קידום תהליך השלום או מו"מ מדיני".

עו"ד יורם ראב"ד כיהן כיו"ר המו"מ הקואליציוני של ממשלת שרון, והוא רואה את הדברים מעט אחרת. דווקא המפלגות הסקטוריאליות, אומר ראב"ד, אולי מהוות לשון מאזניים אך אין להן כמעט שום ייעוד אם לא ייכנסו לקואליציה. "כולם רוצים לשבת תחת קרני השמש החמות של הממשלה. מה ש"ס ויהדות התורה יתנו לבוחריהן מהאופוזיציה? עם זאת צריך להודות שהמפלגות הללו יותר דקדקניות על הפרטים בהסכם. הן חוזרות לבוחרים בסוף קדנציה ונמדדות אם הביאו או לא הביאו לבוחרים את מה שחתמו עליו בהסכם".

חלוקת כיבודים

ראש הממשלה שרון, מספר ראב"ד, נתן לו "קארט בלנש" להגיע לסיכומים עם השותפות לקואליציה, כמעט בלי הסתייגויות. "הוא היה מספיק חזק כדי לתת גיבוי אינסופי", אומר ראב"ד. "העיקר להימנע מהצהרות או סיכומים ריקים מתוכן שאין סיכוי לממשם. להכניס להסכם סעיף כמו מיטוט שלטון חמאס זה הזוי, כמו להגיד 'יש לעשות שלום'. צריך לחתום על עקרונות בסיסיים ומטרות, ואם רוצים גם להגדיר זמן".

הליכוד וישראל ביתנו, 2009. הסכם הוא לא חוק(צילום: דודו אזולאי)

ראב"ד מתנגד לגישה שרואה בהסכמים הקואליציוניים חסרי תועלת. "הסכם קואליציוני לא עוסק רק בשלום עולמי, אלא יורד לרזולוציות של חלוקת כיבודים לא רק בשורה הראשונה, חברות בוועדות למשל.

 בדברים האלה, במרבית המקרים, ההסכמים מתקיימים עד הקצה. יש גם אקסיומות שמתקיימות גם הן תמיד - כמו הסעיף שחוזר על עצמו שלא משנים סטטוס קוו אלא בהסכמה של כל חברי הקואליציה, זה נשמר כמו דבר תורה ומקיימים אותו. בנוסף, יש להסכם קואליציוני נספחים חשובים שיהיו חשובים במיוחד בממשלה הבאה: נספח כלכלי המגדיר יעדים ומטרות, ונספח שעוסק בחוץ וביטחון. זו כבר אמנות המילים".

הטיפים של ראב"ד לניהול מו"מ קואליציוני מוצלח:

• לעשות את זה בטור ולא במקביל. אי אפשר לנהל מו"מ במקביל עם כמה סיעות, זה פשוט לא ישים.
• שמנהלי המו"מ יהיו נטולי אינטרסים ישירים - לא חברי סיעה, לא דואגים לתפקידם. אנשי אמון של ראש הממשלה או ראש המפלגה.
• לנהל את המו"מ הקואליציוני אחד על אחד - ראשי הצוותים. ראש הסיעה לא צריך לעשות זאת בעצמו, אלא אנשים מטעמו. ככל שראש הסיעה מעורב יותר, ככה הוא חלש יותר.
  

כמו כל חוזה

השר לשעבר משה שחל הוא "אולד סקול". האיש שסירב להפיל את ממשלת שמיר הגם שהיה הקול המכריע, רק כי נתן את מילתו להתקזז עם חבר כנסת חולה מהימין, מאמין שהסכמים קואליציוניים נחתמים כדי לקיימם. "כיהנתי מהכנסת השביעית, היו ימים שמילה ולחיצת יד היתה יותר מחייבת מכל הסכם", הוא אומר. "אבל אלו דברים שחלפו מן העולם, היום גם אם אתה חותם על הסכם בכלל לא בטוח שהוא יקוים. זה חלק משינויי התרבות הפוליטית וזה הולך ומחמיר".

את הציטוט המפורסם של שמיר שחל מתקשה לשכוח. "שמיר לא חשש להפר הסכם קואליציוני וגם לא חשש לומר זאת בפומבי.

 המטרה בעיניו - טובת ישראל, היתה גדולה יותר מכל הסכם קואליציוני, במיוחד כשזה נגע למפלגות החרדיות".

בניגוד לאחרים, שחל הוא מאמין גדול בחשיבות ההסכמים ומשוכנע כי מדובר בחוזה לכל דבר, "גם אם זה נכון מה שאומרים על ההסכם הקואליציוני, זה כמו כתובה, זה בסך הכל נייר. אבל יש לזה ערך, היא משמשת מורה דרך, מנחה את הכיוון לצד המקיים וגם לצד המפר. הסכם קואליציוני זה כמו כל חוזה, אם מישהו מפר אותו יש לך דרך לפעול".

הטיפים של שחל:

• מו"מ מדיני זה עיקרון חשוב, ואם חשוב לך להציב אותו כיעד לממשלה - דרוש שנציג מטעמך יהיה חלק מצוות המו"מ. אם ראש הממשלה שולח שליח, תעגן בהסכם הקואליציוני שבמקרה כזה יהיה איתו נציג שלך.
• משפטן בצוות המו"מ זה חשוב, אבל לא מספיק. דן מרידור ואני למשל, היינו גם משפטנים וגם פוליטיקאים. משפטן לבד לא מתאים לגבש הסכם קואליציוני מבלי להבין את מורכבות העשייה הפוליטית. דאג שהמנסח מטעמך יהיה בעל ניסיון פוליטי ומשפטי.