"הצ'צ'ני" של סקוטלנד: כשג'ונסטון חתם בריינג'רס
מוסלמים בבית"ר? כשמוריס ג'ונסטון הקתולי חתם בגלאזגו ריינג'רס הפרוטסטנטית, האוהדים שלה שרפו את צעיפי המועדון, ירקו על הרכב של גראהם סונס, איימו על חברי ההנהלה ודרשו מהרכש ללכת הביתה. האם הסיפור של סדאייב וקדאייב יסתיים בטוב כמו במקרה שלו? ימים יגידו
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
רק הצלחה מקצועית של שני השחקנים מסוגלת (וגם זה בעירבון מוגבל) לגרום לעניינים להירגע עם הזמן, שכן עבור אוהדים רבים מדובר בשבירת טאבו ושינוי טוטאלי של המדיניות שהיתה נהוגה עד כה.
בשל מורכבות המצב הפוליטי והבטחוני בישראל, לא מדויק להשוות את אוהדי בית"ר לאוהדים בחו"ל בכל הנוגע ליחסם לערבים. ובכל זאת, הסערה שמעוררת הגעתם של סדאייב וקדאייב, מזכירה את זו שעבר הכדורגל הסקוטי בשנת 1989.
סערת בית"ר ירושלים - כל הכותרות:
- בית"ר רוצה להחתים שני מוסלמים. הסערה החלה
- פליטת הפה של אלי כהן
- התשובה של גאידמק לאוהדי בית"ר
- לנשיא צצ'ניה אין בעיה עם המהלך
- ומה חושב ברוך מרזל על המהלך?
- הידעתם? בניו של אלי כהן משחקים בכפר קאסם
- ומה יש לאחמד טיבי להגיד?
- קורנפיין ביקש: לארח את המשחק ללא קהל
-
וחזר בו כעבור פחות מיממה
שיתוף שחקנים קתולים בגלאזגו ריינג'רס ולהבדיל, פרוטסטנטים בסלטיק, הפך לעניין שבשיגרה בשני העשורים האחרונים. חוק בוסמן הביא לערב רב בכדורגל האירופי, אבל בעבר לא נהוג היה ששחקנים ממדינות כמו איטליה וספרד הגיעו לשחק בסקוטלנד.
ריינג'רס משחקת כיום בליגה הרביעית בסקוטלנד בעקבות המשבר הכלכלי הכבד שעבר על המועדון, אבל עד 2011 השלימה זכיה ב-54 אליפויות.
הזכיה באליפות ב-1990 זכורה במיוחד ולא עברה בשקט.
קתולי בריינג'רס, רחמנא ליצלן? את זה האוהדים לא היו מוכנים לקבל. יהודים כמו אבי כהן ז"ל ובוני גינצבורג צורפו למועדון מבלי שחוללו מהומה, אבל איש מאוהדי ריינג'רס לא היה מוכן לקבל עד אז צירוף של כדורגלן מהזרם בנצרות שאיפיין את היריבה השנואה, סלטיק. את בני הדת הקתולית לא ניתן היה למצוא גם בין עובדי המועדון והדבר היה בבחינת חוק בלתי כתוב בסקוטלנד.
מוריס ג'ונסטון שבר את המוסכמות כשעשה את זה וחצה את הקווים. הוא החל את הקריירה בפרטיק טיסל והמשיך בווטפורד האנגלית,
אחרי שנתיים בנאנט הצרפתית הטיל ג'ונסטון את הפצצה הגדולה. סלטיק ביקשה ממנו שיחזור, אחרי שכוכבה פרנק מקבאני עזב לווסטהאם, אבל "מו" (כפי שנקרא בפי חבריו) הודיע שהחליט לחתום דווקא בריינג'רס, בה שימש אז גראהם סונס כמנג'ר.
"1.5 מיליון ליש"ט שינו את ההיסטוריה בכדורגל הסקוטי", תאר ה"גלאזגו הראלד" בכותרת הראשית ב-11 ביולי 1989 את העסקה, שהפכה את ג'ונסטון לכדורגלן היקר ביותר בסקוטלנד עד אותה תקופה.
ג'ונסטון היה הכדורגלן השני בלבד עד אז ששיחק בשתי היריבות הגדולות (הראשון היה אלפי קון ג'וניור, שהחל בריינג'רס וחתם בסלטיק ב-1977), והקתולי הראשון שעבר למועדון הכחול לאחר מלחמת העולם השניה.
כמו שקדאייב וסדאייב אינם המוסלמים הראשונים שלבשו את מדי בית"ר (ויקטור פאצ'ה ואיברהים נדאללה עשו זאת לפניהם), גם ג'ונסטון לא היה
הקתולי הראשון בהיסטוריה של ריינג'רס (החלוץ הדרום אפריקני דון קוצ'רבראנד שיחק שם לפניו), אבל הרקורד הקודם שלו ונסיבות החתמתו, יחד עם התפתחות אמצעי התקשורת במהלך השנים, השפעתם על האוהדים והשנאה שהלכה וגברה בין המחנות, גרמו לתגובות קיצוניות.
המהלך הביא להתפרצות זעם בקרב הקהל. אוהדי סלטיק כינו את ג'ונסטון "בוגד", בעוד אוהדי ריינג'רס שרפו צעיפים של קבוצתם ואיימו להחזיר את כרטיסי המנוי שרכשו. מייד לאחר מסיבת העיתונאים בה נמסר על ההחתמה התפרצו כמה מהם בזעם למגרש החניה של המועדון וירקו על הרכב של גראהם סונס.
עשרות אוהדים טילפנו למשרדי המועדון ודרשו בחזרה את הכסף ששילמו עבור כרטיסי מנוי. אחרים אף איימו על חייהם של חברי ההנהלה. כמה מאות הפגינו מחוץ לאיצטדיון "אייברוקס" והעיתונים כתבו למחרת: "חברי ההנהלה יודעים שחלק מהאוהדים יחדלו מלתמוך בקבוצה, אבל מקווים שבעקבות הצעד יזכה המועדון באוהדים חדשים".
מנכ"ל איגוד האוהדים של ריינג'רס, דייויד מילר, זעם על כך שלא רק שהקבוצה צירפה כדורגלן קתולי, אלא דווקא את מי שהיה בעברו סמל של היריבה השנואה. "לא האמנתי בחלומות הכי שחורים שלי שיעשו דבר כזה וזה לא יורד לי טוב בגרון", הגיב.
"זה יום עצוב לריינג'רס. מכל השחקנים בעולם, למה בחרו דווקא אותו? אף אחד מאיתנו לא מוכן לראות קתולי באייברוקס, אנחנו דורשים קבוצה כחולה אמיתית. חשבתי על זה שאולי יום אחד יחתימו אצלנו קתולי, אבל הייתי בטוח שזה יקרה רק בעוד כמה שנים ושזה יהיה שחקן שיגיע ממדינה אחרת באירופה".
גם בצד של סלטיק היו המומים. כשה"בלפסט טלגרף" פירסם את הידיעה התגודדו אוהדי סלטיק בצפון אירלנד מחוץ לבניין המערכת של העיתון, ודרשו לפרסם הכחשה לסיפור שנראה להם בלתי אמין.
יו"ר ריינג'רס דאז, דייויד מורי, הגיב לאחר אותה החתמה: "אני מאוכזב שחלק מהאוהדים לא אוהבים את העובדה שצירפנו את השחקן, אבל כשאתה עומד בראש הנהלה אתה לוקח לפעמים החלטות שלא כולם אוהבים". המהומה גררה תגובות מכל רחבי סקוטלנד וגם אנשי הדת הבכירים משני הצדדים נקראו לפרסם תגובות הרגעה.
"ההחלטה היתה קודם כל מקצועית", סיפר מורי כעבור 20 שנה, "ג'ונסטון הרי היה השחקן הטוב ביותר בסקוטלנד באותה תקופה, למרות שברור שזה הטיל צל על המועדון".
סונס אמר: "הרגשתי אז שאנחנו מזיקים לסלטיק, למרות שלא זו היתה הכוונה. כל מנג'ר שהגיע לריינג'רס הכריז שהוא יחתים שחקן קתולי, אבל אני באמת התכוונתי לכך כשאמרתי את זה. הייתי נשוי לקתולית, הילדים שלי קתולים וכשהייתי ילד באדינברו למדתי בבית ספר יחד עם ילדים קתולים.
"יכול להיות שהייתי נאיבי, אבל הדת מעולם לא היתה עניין גדול מבחינתי. כשסיפרתי למורי שאני מתכוון להביא אותו, בהתחלה לא היו לו מילים. אחר כך הוא חשב שזה רעיון גדול. הוא ידע שזה מה שצריך לעשות אם רוצים שיקבלו את ריינג'רס כמו את כל המועדונים. יש אנשים שחושבים שלא היה צריך לבצע את העסקה, אבל הם לא מעניינים אותי".
המהלך נשמר בסוד משך שבועות ארוכים בטרם נסגרה ההעברה, והסמל של ריינג'רס באותם שנים, אלי מקויסט, סיפר ל"דיילי רקורד" לפני ארבע שנים: "השביעו אותי לא להגיד שום דבר. לא האמנתי שזה יקרה והייתי עצבני יותר מג'ונסטון".
בניגוד לצ'צ'נים ולנעשה בבית"ר, ג'ונסטון גם נתקל בגילויי איבה בתוך המועדון עצמו. איש המשק של ריינג'רס סירב לספק לו תלבושת והודיע לו כי יצטרך לדאוג לכך בעצמו. בנוסף, את הממתקים שהיה מחלק לשחקנים האחרים הוא נמנע בהפגנתיות מלתת לו.
ג'ונסטון סבל בהתחלה ועבר ימים קשים, עד שהאווירה השתנתה לטובה בנובמבר 1989. כשהוא כבש שער בניצחון 0:1 על סלטיק באחד הדרבים הסוערים בליגה.
התוצאה העלתה את ריינג'רס למקום הראשון ורבים מאוהדי הקבוצה שינו את יחסם אליו. אחרים נותרו בשלהם וסירבו להריע לשער שכבש. הם לא ראו בו אחד משלהם וטענו שמבחינתם המשחק הסתיים בתיקו.
בסופו של דבר ג'ונסטון שיחק שנתיים בריינג'רס, כבש בה 31 שערי ליגה ב-76 משחקים (46 ב-100 משחקים בסך הכל) וזכה איתה בשתי אליפויות, 1990 ו-1991. בנוסף, הוא היה שותף לזכיה בגביע הליגה הסקוטי (1990) וכבש 14 שערים ב-38 משחקים במדי נבחרת סקוטלנד.
השנתיים של ג'ונסטון בריינג'רס היו בלתי נשכחות והוא היווה חלק נכבד ברצף המרשים (תשע אליפויות רצופות) בהדרכת גראהם סונס. לאחר מכן הוא הספיק לשחק באברטון, הארטס, פאלקירק וסיים את הקריירה בקנזס סיטי וויזארדס האמריקנית. האם הסיפור של סדאייב וקדאייב יסתיים כפי שהסתיים הסיפור שלו? נראה מה יקרה אם הם יעזרו לבית"ר לנצח את הפועל ת"א ובני סכנין.
לפנייה לכתב/ת 
