כשהשלג נערם בתל אביב. השבוע לפני
זה הוגדר "שלג בתולים" עבור תושבי העיר הלבנה - לבנה ממש - ב-1950. לפני עשור בדיוק זעקו כותרות הבחירות ש"לפיד זינק" ואבא טומי היה המפתח לממשלה. וגם: לאזרחים מחלקים שלוש במקום ארבע ביצים, לתיירים מגישים מיץ תפוזים (בפקודה!) ומודעות שאין סיכוי שתראו היום
בתחילת פברואר 1950 כוסתה כמעט כל הארץ במעטה לבן. בתל אביב בנו התושבים בובות שלג, במעברה בראש העין העולים מתימן התמוגגו מהמראה שלא היה מוכר להם ואילו בירושלים הגיע גובה השלג לחצי מטר. ב"ידיעות אחרונות" דווח ב-6 בפברואר כי "התחנה המטאורולוגית הממשלתית מוסרת על סופות שלג הנמשכות זה 24 שעות מדן ועד באר שבע. המקום היחידי שניצל מן השלג הוא אילת". 63 שנים עברו והמחזה הנדיר לא חזר.
השבוע לפני - לכל הכתבות
לתושבי תל אביב היה זה "שלג בתולים", נכתב אז בעיתון. בפעם הראשונה בתולדותיה נשאר השלג על הארץ ולא נמס. ד"ר רוזנאו מהתחנה המטאורולוגית אמר אז כי מאז 1860 - השנה שבה החלו בדיקות מטאורולוגיות בארץ - לא ידוע על מקרה דומה, ששלג ירד במישור החוף. גובה המשקעים הלבנים בקריה בתל אביב הגיע ל-10 ס"מ ואילו הקור בתחנת רדינג, שם נערמו 12 ס"מ, עמד על שלוש מעלות מתחת לאפס.
במקומות רבים בתל אביב בנו הילדים אנשי שלג וברחובות העיר העברית הראשונה נערכו קרבות עם כדורי שלג. בחברת "דן" אמרו אז כי הילדים ניפצו כך מספר לא קטן של זגוגיות באוטובוסים. והיה מי שעשה מזה כסף: צלמים זריזים בנו בובות לבנות, הלבישו אותן בכובעים, נתנו בידיהן מטאטאים ובני העיר נחפזו להצטלם עם הבובות במחירים כפולים. מזרחה משם, העולים מתימן במחנה העולים בראש העין, שלא זכו מעולם למחזה המרהיב, פרצו בקריאות: "מן יורד מהשמיים".
הכתב זאב אלתגר כתב אז כי "העיר תל אביב הפכה לאירופאית... מיד נוצרו כבר גלמי שלג ועשרות חיילים עברו ברחובות כשהם זורקים איש ברעהו את כדורי השלג. אך לפני לכתי לביתי לישון צעק אליי שכני מעבר לגזוזטרה: 'התדע איזה נזק מביא השלג לענף ההדרים ולחקלאות שלנו?' באותם רגעים פגה התלהבותי מהשלג היורד בשפלה החוף. ירושלים וצפת רגילות לשלג, אך פרדסי השרון והחקלאות האזורית הזו – טרם התרגלו לכך...".
במנרה נרשמת אז טמפרטורה של 10 מעלות מתחת לאפס, בהר כנען מינוס 9. עומק השלג בצפת הגיע ל-60 ס"מ, בירושלים ל-70 ס"מ ובחיפה ל-17 ס"מ. שכבת שלג הצטברה במקומות בלתי צפויים נוספים ביניהם: רמת גן, בני ברק, ראשון לציון ורחובות.
הגג קרס מרוב שלג
השלג הכבד גרם גם לאסון, בקיבוץ עין שמר שליד פרדס חנה. ארבעה עולים מתימן נהרגו לאחר שגג חדר האוכל במחנה העולים במקום התמוטט. מהחקירה עלה כי על הגג הצטברו 18 טונות שלג, והוא לא נבנה כדי לשאת משא בלתי רגיל כזה. בקיבוץ אפילו עמודי החשמל התכופפו, דווח אז, תחת כובד השלג.
בירושלים ניסו התושבים להשיג דבר אחד - נעליים מתאימות. כתב "ידיעות אחרונות" בירושלים דיווח אז כי לפני חנויות הנעליים הסתדרו משעות הבוקר תורים ארוכים של תושבי הבירה הרוצים להשיג מגפיים. המריבות בין העומדים בתור והרוצים להגיע לראשו אילצו את המשטרה להתערב ולהשיב את הסדר על כנו. מכוניות רבות בבירה נשארו אז תקועות ברחובות ולצדי הדרכים ושכבה עבה של שלג כיסתה אותן עד לבלי הכיר. חזיון נפוץ בירושלים ובייחוד בפרברים שעל ההרים, תיאר אז הכתב, הוא גולשים על מחליקיים של סקי, שהפכו לאמצעי תחבורה המאפשר להגיע לחנות מכולת פתוחה "ולהביא טרף לביתם".
באותו יום שבו התכסתה רוב הארץ בשלג אירע כמעט אסון אווירי בנתב"ג. מטוס אל על עלה באש בזמן ההמראה ובעזרת תושיית הדייל ויתר אנשי הצוות קפצו 42 הנוסעים מהמטוס "הרצל". הנוסעים ואנשי הצוות, שיצאו ללא פגע, ראו את המטוס נשרף כליל. היה זה המטוס שהביא כמה חודשים קודם לכן לארץ את עצמותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ולכן נקרא על שמו.
בתחילת פברואר 1950 הייתה בעיה גדולה ליצרני הממתקים בירושלים. בכתבה של יונה כהן ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי "ירושלים מייצרת ממתקים וטעמם משובח דווקא, אך מתקשה היא להשיג נייר לעטוף בו את הסוכריות. חסרים ליצרני הממתקים גם חומרי גלם אחרים, לייצור הסוכריות עצמן, אך הם מתנחמים בעובדה שגם לחבריהם בערים אחרות אין עודפים, אם כי הם טוענים שתעשייני תל אביב וחיפה יושבים ליד המקור ומשיגים יותר חומרים מאשר הם". "אנחנו חיים מן היד אל הפה", טענו אז תעשייני ירושלים. "אנחנו מתרוצצים בכל הארץ כדי להשיג מעט שומשמין או מעט נייר צלופן לעטיפת הסוכרייה – ואיננו משיגים".
העביר את הלפיד
נדלג 53 שנים קדימה. עשור לפני שיאיר לפיד זכה ב-19 מנדטים בבחירות 2013, קיבל אביו יוסף (טומי) לפיד 15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-16. שינוי, המפלגה שבראשה עמד לפיד האב, הגדילה את כוחה משישה מנדטים והפכה לשלישית בגודלה בכנסת, אחרי הליכוד והעבודה.
לפיד נפגש בסוף השבוע שלאחר הבחירות עם ראש הממשלה אריאל שרון בחוות השקמים. לפיד אמר לאחר הפגישה כי הוא מעוניין בהקמת ממשלה רחבה ככל האפשר. הוא לא פסל אפשרות להקים ממשלה עם החרדים: "ההבדל הוא שש"ס רוצה לשבת בממשלה, בעוד שיהדות התורה - לא. שרון מעוניין לצרף את יהדות התורה לקואליציה רחבה, ואין לנו בעיה עם זה". מאוחר יותר לפיד אמר: "אם שרון צריך את יהדות התורה - לא נפריע לו".
בש"ס גיבשו אז טקטיקה מוסכמת, לפיה לא ייראו להוטים להיכנס לקואליציה של שרון, אלא יחכו בסבלנות לטלפון מחוות השקמים. הם זעמו על כך שלפיד לא פוסל ישיבה עם יהדות התורה בממשלה אחת, אבל פוסל אותם. בסופו של דבר לפיד ושינוי הצטרפו לממשלה ואילו המפלגות החרדיות נשארו באופוזיציה.
דוד מול גוליית במדיסון סקוור גארדן
בדילוג קליל נשוב לשנות ה-50. בפברואר 1953 התמודדה המדינה הצעירה עם מחסור במוצרי מזון. כותרת בעמוד הראשון ב"ידיעות אחרונות" באותם ימים בישרה כי לאחר הפסקה של חודש תחודש חלוקת הבשר לאוכלוסייה. על-פי הידיעה, מטען בשר מארגנטינה עומד להגיע לארץ. על-פי ההערכות, באותו חודש היו אמורות להיערך שתי חלוקות בנות 100 גרם לנפש. מי שכן קיבלו את מנת הבשר, למרות המחסור, היו החולים.
מנגד היו גם קיצוצים. רק שלוש ביצים לנפש חולקו באותו שבוע. לאחר שלוש חלוקות רצופות של ארבע ביצים לשבוע, דיווח אז העיתון, נאלץ אגף המזון להפחית השבוע את המנה לשלוש ביצים, תוך חשש שהמספר ירד לשתי ביצים בשבוע. מנת השמן באותו חודש, הובטח, תורכב מ-600 גרם מרגרינה ו-400 גרם שמן נוזל. לוח המזון כולל גם 300 גרם ריבה מקומית, 100 גרם סוכריות, 100 גרם חלבה, חפיסת שוקולד ו-250 גרם אורז לילדים.
והייתה גם סיבה לגאווה. "באיצטדיון הענק של ניו יורק 'מדיסון סקוור גארדן' התמודד בזירת האבקות גוליית האמריקני, לני מונטאנה, ודוד הישראלי, רפאל הלפרין. מונטאנה הענק סמך על שריריו - אולם הלפרין, הנראה ננס ממש לעומתו, ניצח אותו בתכסיסים, זריזות וגמישות. איש טרם ניצח את הלפרין בזירת ההיאבקות בניו יורק ומחוצה לה". כותרת הכתבה הייתה "שוב דוד ניצח את גוליית". הרב רפאל הלפרין, בעל רשת המשקפיים הגדולה, הלך לעולמו לפני שנה וחצי.
תמונות חברי הכנסת במחיר מציאה
ומה עם פירות הדר? פרסומת משנת 1953 הביאה את המלצתו של "דוקטור הדר", שאמר כי פרי הדר על שולחנך ירחיק מחלה ממעונך. נישאר עם ההדרים ונקפוץ לתחילת פברואר 1983, אז התפרסמה ידיעה ולפיה בעלי המלונות בארץ חייבים להציע מיץ פרי טבעי לתיירים. משרד התיירות הורה אז למלונאים כי יש להציע לכל אורח מיץ פרי הדר טבעי ופרי הדר. ההוראה התייחסה רק לתקופה שבין החודשים דצמבר ויולי והיא עוגנה בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים.
באותו שבוע, לפני 30 שנה, התבשרנו כי רכבת העמק תופעל מחדש. התוכנית, לפי הכתבה אז, הייתה בשלבי דיון סופיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה. מנכ"ל הרכבת צבי צפרירי אמר כי אם ייחתם חוזה השלום עם ירדן תהווה רכבת העמק ציר תחבורה ראשי מירדן אל הים התיכון.
מאז חלפו שלושה עשורים והסכם שלום עם ירדן נחתם לפני קרוב ל-20 שנה, אבל רכבת העמק עדיין לא שבה לפסים.
ולסיום מודעות שהיום אין סיכוי לראות בעמודים הראשונים של העיתון. בתחילת פברואר 1953 אבדו כפפות חומות בקולנוע מגדלור בהצגה שנייה או באוטובוס מספר 9א' בדרך ליד אליהו. הכפפות, כך על-פי המודעה, חשובות לבעליהן כמזכרת. הוא אף הבטיח פרס.
מודעה נוספת הציעה למכירה את אלבום הכנסת, עם תמונות הנשיא וכל חברי הכנסת במחיר מציאה של 500 פרוטה בלבד. לרוכשים הפוטנציאליים הוצע להזדרז, כי האלבום הופץ בכמות מצומצמת.
לפנייה לכתב/ת 
