לא למדנו כלום: השלטון היהודי מתחיל כאן

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת "יתרו"
  

ויתרו מציע למשה להקים מערכת משפט הדומה מאוד למה שמקובל עד היום: בית משפט השלום, בית משפט מחוזי

ובית משפט עליון. ומי יהיו השופטים? הנה עצתו של יתרו: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת ושפטו את העם בכל עת".

עצותיו של יתרו - הראשונות בהיסטוריה שמציעות הפרדת רשויות - מלמדות אותנו דבר שהיה ידוע לחכמינו לכל אורך הדורות: שעם ישראל אינו יודע לנהל שלטון כראוי. צריך גוי כמו יתרו שידריך אפילו את משה רבנו! הברדק חוגג.

צייתנות אינה חלק מתכונותיו של עמנו. לכן הרומים והיוונים היטיבו לבנות סדרי שלטון שעזרו להם להקים אימפריות אדירות שמשלו בעולם מאות שנים, ואילו העם היהודי, מלבד בתקופה קצרה בימי שלמה, מעולם לא הצליח לנהל ממשל תקין.

אך הניסיונות לא פסקו. אפילו בתחילת התיישבות היה ליהודים בארץ ישראל חזון להקים פה מדינה מסודרת, ועלתה הצעה לחדש את הסנהדרין שיהיה הגוף השיפוטי העליון בארץ החדשה. ומספרים כי כאשר עלתה במחשבתו של הרב הראשי לחדש את פעולת הסנהדרין, שאלו אותו מקורביו: היכן תמצא 71 אנשים הראויים לשבת בסנהדרין? כפי שהגדיר אותם יתרו: "אנשי חיל יראי אלהים, אנשי אמת שונאי בצע". ולפי המסופר, השיב להם: אנשי חיל יראי אלהים - כולנו כאלה. אנשי אמת - גם כמותם לא חסרים בינינו. ושונאי בצע - בעבור כמה לירות נוכל למצוא גם כאלה.

ולאחר שהניח יתרו את התשתית למערכת משפט מסודרת, בא הזמן לקבלת החוקים, ואנו מגיעים אל הפרק החשוב ביותר בפרשת יתרו: מעמד הר סיני, קבלת התורה ועשרת הדיברות.

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי". זה הדיבר הראשון, ואחריו באים בזה אחר זה כל עשרת הדיברות.

איך לזכור את עשרת הדברות

לכן גם הדיבר "כבד את אביך ואת אימך" נחשב למצווה שבין אדם למקום, אף על פי שההיגיון האנושי אומר לנו שזוהי מצווה שבין אדם לחברו. ומכיוון שכל ישראל חברים, נעסוק הפעם רק במצוות שבין אדם לחברו, ואלו הן: לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. לא תענה ברעך עד שקר. לא תחמוד.

מדובר בחמישה איסורים חמורים שכל אחד חייב לשננם בעל-פה, ואף לקיים מצוות "ושיננתם לבניך". ואיך נזכור אותם? ואיך נזכור את הסדר שבו הם מופיעים? הרי כולם מתחילים בלמ"ד ואין אפשרות לתת בהם סימנים. וכאן בא לסייע לנו ההומור היהודי, שנתן בהם סימנים כדי להקל עלינו לזכרם לפי הסדר. מפאת קוצר המצע נסתפק בשלושת הראשונים בלבד, ואיך לזכור את שני הנותרים - עליך המלאכה לגמור.

האופניים

שואל אותו הרב: אתה חושד במישהו מהקהילה שלנו? חס וחלילה! עונה האיש, כולם יהודים כשרים.

אומר לו הרב: אתן לך עצה. בשבת הקרובה עומדים לקרוא בבית הכנסת את עשרת הדיברות. אתה תלך לבית הכנסת, תעמוד עם הפנים מול הקהל, וכשיגיעו ל"לא תגנוב" תראה בן אדם אחד מסמיק – ותדע שזה האיש שגנב לך את האופניים. האיש אומר תודה רבה, ויוצא לדרכו.

ביום ראשון בבוקר מגיע האיש אל הרב. על פניו שפוך חיוך של אושר והאופניים בידיו. באתי להגיד לך תודה על העצה שנתת לי. אתה היצלת את חיי! שואל אותו הרב: באמת הלכת לבית הכנסת? – הלכתי, משיב האיש.

ועמדת כשפניך מול הקהל?

עמדתי.

ובאמת ב"לא תגנוב" מישהו הסמיק?

לא-לא, אומר האיש. ב"לא תנאף" נזכרתי איפה השארתי את האופניים.

ומה למדנו מזה?

שלא תנאף בא בדיוק לפני לא תגנוב. והנה זכרנו שניים. ואיך נזכור את מה שבא לפני לא תנאף? ובכן, לפני לא תנאף בא

לא תרצח. והרי לכאורה אין קשר בין הדברים. ועל כך השיבו חכמים: יש קשר! לא תרצח - שלא תקטין את מספר האנשים בעולם שלא כדרך הטבע. לא תנאף - שלא תגדיל את מספר האנשים בעולם שלא כדרך הטבע. והרי לך שלושה דיבורים שלא תשכח: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב.

עד כאן פתחתי לפניך שער לזכירת סדרם של שלושה דברות ראשונים שבין אדם לחברו ואת שני האחרים - צא ולמד בעצמך.

טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.

שבת שלום, יורם טהרלב