פסטיבל ברלין: המאסטר של הגרנד-מאסטר
הבמאי וונג קאר ויי פתח את פסטיבל ברלין, בו הוא מכהן כראש צוות השופטים, עם סרט אמנויות הלחימה המרהיב שלו "The Grandmaster". גאס ואן סנט ומאט דיימון מאכזבים, אולריך זיידל האוסטרי מתמתן. סיקור מבירת גרמניה
המהדורה ה-63 של פסטיבל הסרטים בברלין נפתחה ביום חמישי האחרון עם אחד הסרטים המסקרנים של השנה: "The Grandmaster", סרט אמנויות הלחימה המרהיב של וונג קאר ויי ההונג קונגי ("מצב רוח לאהבה"), המשמש גם כיושב ראש חבר השופטים של התחרות הבינלאומית.
לצדו מכהנים, בין היתר, השחקן טים רובינס, הבמאית הדנית סוזן בייר ("בעולם טוב יותר") והאמנית ילידת איראן שירין נשאט. כמדי שנה, גם הפעם צפויים לצעוד על השטיח האדום המוביל אל הברליאנלה פאלאסט כמה מהשמות החמים של הקולנוע העולמי.
בין היוצרים שסרטיהם מתחרים על פרס "דב הזהב" נמצאים סטיבן סודרברג עם המותחן הפסיכולוגי "Side Effects" בכיכובם של ג'וד לאו ורוני מארה; ג'אפר פנאהי האיראני, הכלוא במולדתו, ששולח את "Closed Curtain"; וברונו דומון הבלגי, המביא דרמה תקופתית העוקבת אחר סיפורה הטראגי של הפסלת קאמי קלודל.
מחוץ לתחרות יוקרנו "Before Midnight" של ריצ'רד לינקלייטר, שבו שבים איתן הוק וג'ולי דלפי אל הגיגיהם הקיומיים, הפעם ביוון, וכן המערבון "Dark Blood" שהיה סרטו האחרון של ריבר פיניקס. הצילומים נקטעו בעקבות מותו הפתאומי של הכוכב לפני עשרים שנה, אך אשתקד הצליח במאי הסרט, ג'ורג' סלויצר ההולנדי, להציל את חומר הגלם מהשמדה, ולשלב את הקטעים שלא צולמו.
במסגרת הפנורמה שובצו שני סרטים ישראליים. "רוק בקסבה" של יריב הורוביץ, שעתיד לצאת לאקרנים בסוף החודש, ו"הנוער" של תום שובל. אודי אלוני יציג את סרטו "Art/Violence" המתעד את עבודת תיאטרון החופש הפלסטיני אחרי רצח מנהלו, ג'וליאנו מר.
"The Grandmaster", שכאמור פתח את הפסטיבל (והוקרן מחוץ לתחרות), הוא פרויקט עליו עמל וונג קאר וויי משך כמה שנים, והוא מבוסס על סיפורו של אמן אמנויות הלחימה Ip Man, שהיה גם מורהו של ברוס לי. קשה שלא להתרשם מיופיו הנהדר של הסרט, ומהאופן שבו הוא הופך רגש לתנועה מסוגננת, אך הוא לוקה בכל מה שקשור לסיפור ולדמויות.
הסרט עוקב, למעשה, אחר שני אמני קונג-פו, גבר ואישה, Ip Man (טוני לונג) וגונג אר (ז'אנג ז'י-יי), והאופן שבו דרכיהם מצטלבות ונפרדות מאז פגישתם הראשונה בשנת 1936. הסרט נפתח כאשר מאסטר אמנויות לחימה ותיק מודיע על פרישתו, ומכריז על Ip כיורש.
הטריילר של "The Grandmaster"
בינו לבין בתו של המאסטר הזקן נרקם סיפור אהבה בלתי ממומש, והעלילה נעה בין אפוס היסטורי (מלחמת סין-יפן), סיפור נקמה, דרמה רומנטית טראגית נוסח "מצב רוח לאהבה", וסרט אמנויות לחימה בסגנון "נמר דרקון". סצינת הפתיחה המתארת קרב אבסטרקטי בין Ip Man ויריביו הנערך בגשם שוטף היא מהיפות שנצפו לאחרונה בקולנוע.
התוצאה נעה בין סרט ארט-האוס לקולנוע פופולארי, בין האיטי והמהורהר לסצינות פעולה מסחררות, ובין המייגע למלהיב, והתחושה היא שמדובר ביצירה שהגיעה אל בתי הקולנוע בטרם הושלמה כליל עבודת העריכה. מעל הכל, שורה רוח מלנכולית שמזכירה משום מה את "היו זמנים באמריקה" המופתי של סרג'יו לאונה. ומה מוזר, אך את חלקו האחרון והעצוב של "The Grandmaster" אכן מלווה נעימת הנושא המפורסמת שהלחין אניו מוריקונה לסרט ההוא.
אין הרבה מה לומר על סרטו של גאס ון סאנט, "אדמה מובטחת", שמשתתף בתחרות. זוהי דרמה המשלבת מנשר אקולוגי וסיפור גאולה, שבמרכזה נציג של תאגיד גז גדול (מאט דיימון שהשתתף בכתיבת התסריט) המגיע עם שותפתו (פרנסס מקדורמנד) לקהילה חקלאית בפנסילבניה במטרה לשכנע את האנשים שם לאפשר קידוחים באדמתם. מולם מתייצב פעיל סביבתי נמרץ (ג'ון קרסינסקי, תסריטאי-שותף) המסביר למקומיים את הסכנה האורבת לחוותיהם כתוצאה מקידוחי הגז.
הטריילר של "אדמה מובטחת"
הפעם הקודמת שבה שיתפו ון סאנט ודיימון פעולה היתה ב"סיפורו של וויל הנטינג" שהיה מוצלח בהרבה. שילוב של דמויות קלישאיות, סנטימנטליות בגרוש, מטיפנות זולה, ותפנית עלילתית בעייתית, הופכים את הסרט הזה ללא יותר מדרמה של בין ערביים בטלוויזיה.
אולריך זיידל האוסטרי, שסרטיו המיזנטרופיים מציגים תמונה חסרת חמלה של החרק האנושי, מציג בתחרות את הפרק החותם של טרילוגיית "גן עדן". במרכזה, שלוש נשים בנות משפחה אחת היוצאות, כל אחת, לתור אחר אהבה, אמונה ותקווה. הפרק הנוכחי, ששמו "תקווה", עוקב אחר מלאני בת ה-13 (מלאני לנץ) וחוויותיה במחנה בריאות המיועד לנערים הסובלים מהשמנת יתר. שם היא מתאהבת ברופא המוסד המבוגר ממנה בארבעה עשורים (יוזף לורנץ).
בצמד הפרקים הקודמים - הראשון בהם עסק בתיירות מין באפריקה, והשני בפנאטיות דתית (יש לקוות שהטרילוגיה בשלמותה תמצא את דרכה לאחד הפסטיבלים בארץ) - בחן זיידל צרכים אנושיים בסיסיים, רק על מנת לזהות את חוסר התכלית שבהם. במפתיע, "Paradise: Hope" פרובוקטיבי פחות, גרוטסקי במידה, וישנה בו אף מידה של אמפטיה שמגלה הבמאי כלפי הגיבורה הבשרנית שלו.
יש משהו אותנטי ומאולתר בשיחות המתבגרים שמנהלת מלאני עם חברותיה על סקס ואהבה, כאשר את הפן הקומי מספק מדריך כושר סדיסט (מיכאל תומאס). התוצאה החיננית היא אקורד סיום ראוי לטרילוגיה הפרובוקטיבית של זיידל הסונטת ללא רחם בחיפוש הבורגני אחר האושר.
