"הנוער" לאן? סרטו של תום שובל הוקרן בברלין
סרטו של הבמאי הישראלי הצעיר תום שובל "הנוער" הוקרן במסגרת פנורמה היוקרתית בפסטיבל ברלין. הוא מביא למסך זעם של דור צעיר שנדרש לאלימות כאקט של יאוש מהזנחתו
מסגרת הפנורמה היוקרתית בפסטיבל ברלין מארחת השנה שני סרטים ישראליים. האחד הוא "רוק בקסבה" שהוקרן בסוף השבוע והתקבל בחום. השני הוא "הנוער", סרטו של תום שובל, שהקרנת הבכורה העולמית שלו נערכה אמש (א').
שובל, בוגר מבטיח של בית הספר סם שפיגל בירושלים, הוא סינפיל אמיתי, ואף שסרטו עוסק במצוקה כלכלית המובילה שני אחים למעשה של ייאוש - הוא עוסק, בדרכו האפלה והמעט נאיבית, בתשוקה עמוקה לקולנוע.
- "שומרי הסף" זכה בפרס השלום בברלין
- פסטיבל ברלין: וונג קאר ויי - המאסטר של הגרנד-מאסטר
- כתבות נוספות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הטריילר של "הנוער"
מה שקודם כל מושך בסרטו של שובל הוא שמו, "הנוער". כותרת שאפתנית שכמו מבקשת לשרטט דיוקן זועם של דור. אבל הסרט, במהופך, מתמקד דווקא בסיפור משפחתי, על שני אחים שאחד מהם הוא סדרן בבית קולנוע והאחר - חייל בסדיר. כאשר אבי המשפחה המובטל (משה איבגי בליהוק צפוי מדי) מתקשה למצוא עבודה, השניים רוקמים תוכנית הזויה בהשפעת הסרטים שמהווים את עיקר עולמם.
הסרט נפתח בסצינה שבה אחד האחים עוקב אחר תיכוניסטית העושה את דרכה לביתה, ומצלם אותה בחשאי. מה שנדמה כראשיתה של דרמת נוער מחוספסת, הופך למשהו אחר לגמרי. מסתבר שהצעיר ואחיו מתכננים את חטיפתה של הנערה, בת למשפחה עשירה מהאזור, על מנת לסחוט מהוריה כופר בסך 152 אלף דולר.
הם מתנפלים עליה, מובילים אותה כפותה באוטובוס עד לביתם, וכולאים אותה במקלט הבית המשותף שבו הם מתגוררים מבלי שאיש מהשכנים יידע או ירגיש. יש להודות, שכל מהלך החטיפה מבוצע באופן שלומיאלי וחובבני, עד שקשה להבין כיצד שני האחים יוצאים מזה בשלום, אבל העובדה היא שבתום האקספוזיציה של הסרט – הנערה ההיסטרית מוטלת על מזרון ישן במקלט.
בתום ההקרנה, הגדיר שובל את סרטו כ"טרגדיה של משפחה ממעמד הביניים", והסרט נדמה כיצירה שמשקפת את הרגע הזה של המחאה החברתית (בדומה לסרטו של נדב לפיד, "השוטר"). בשניהם, האלימות היא תוצאה של ייאוש שחשים בני הדור הצעיר בכל הנוגע לעתידם או לרווחתם במדינה הזו. הניהיליזם הזה מוצא את ביטויו גם ב"שש פעמים" של יונתן גורפינקל, זוכה פרס סרט הביכורים בפסטיבל חיפה האחרון, שאף הוא משרטט דיוקן פסימי של נוער, גם אם ממעמד גבוה.
אך הטרגדיה של גיבורי הסרט - ששובל אינו עושה כל מאמץ לחבב אותם עלינו - היא ברצון הנאיבי שלהם לממש פנטזיה קולנועית במציאות של חייהם. אגב כך, היה מקום לוותר על שלל הפוסטרים וחולצות סרטי סינמה סיטי שמשמשים את מחלקת עיצוב התלבושות בסרט על מנת להמחיש את אהבת הקולנוע של השניים, והיות הסרטים תכלית חייהם.
הסרט גם מתקשה לפתח את דמותה של הנערה החטופה כמו גם את מה שקורה בינה לבין שני האחים. כתוצאה, הסצינות שמתרחשות במקלט אינן בעלות אינטנסיביות או דינמיקה מעניינת במיוחד. לעיתים אתה מוצא עצמך תוהה אם מדובר בצמד אחים מעורערים בנפשם, או סתם בצעירים הזויים שאינם מזהים, משום מה, את הגבול שמשרטט בעבורם מסך הקולנוע.
קשה שלא לזהות קווים אוטוביוגרפיים במערכת היחסים ההדוקה בין האחים (אף כי שובל הודה בבדיחות כי מעולם לא שקלו לחטוף אף אחת).
יש משהו מרתק באופן שבו במאי צעיר מתבונן בתשוקה לקולנוע שהוא חולק עם אחיו במבט ביקורתי, תמים ואפילו תמה. לזכותו עומדים שני שחקנים צעירים, האחים (במציאות) דוד ואיתן קוניו, שהינם חסרי כל ניסיון קולנועי קודם, והם מביאים לסרט מידה של ראשוניות וחספוס המזכירים את גיבורי סרטיהם של האחים הבלגים דארדן ("הילד עם האופניים").
על אף צרימות בתסריט, ובאופן שבו הוא מנסה לטפל בשלוש מערכות יחסים (בין האחים, בינם לבין אביהם, ובין השניים לבין החטופה), "הנוער" הוא סרט מעניין שמתפתח בדרכים לגמרי לא צפויות. ראוי יהיה להקדיש לו תשומת לב כאשר ייצא לאקרנים בהמשך השנה.
