מחר הכרעת הדין ברמדיה. ההורים: "יש אשמים"

תשע השנים האחרונות עברו על בני הזוג אלינה ואלי אולנובסקי בניסיון להתמודד עם הטרגדיה בפרשת רמדיה ולהתאושש ממנה. מאז שנפטר בנם גיא, שאכל את התרכובת הצמחית של המזון לתינוקות שחסרה ויטמין B1, עזבה המשפחה את ביתה באילת ועברה לחיפה. אלינה ישבה מאז בבית ולא חזרה לעבוד עד לפני כחודש. "היא לא הייתה מסוגלת", אומר היום (ג') בעלה, לקראת הכרעת הדין בפרשה שתינתן מחר על ידי השופטת ליאה לב און בבית משפט השלום בפתח תקווה. "ההחלטה תהיה מבחן אמיתי של המערכת המשפטית. אבל אני לא רוצה לחשוב על מי יישב בכלא ומי לא אבל הם צריכים לתת את הדין. בכל מקרה זה לא יחזיר את בני לחיים ולא יחזיר את הבריאות למי שנפגע".

פרשת רמדיה - כתבות נוספות ב-ynet:

• לקרוא ולהתפלץ: עיון בפסק הדין בפרשת רמדיה
• פרשת רמדיה: "להקל בעונש חמשת הנאשמים"
• מש' הבריאות: קשר בין מזון צמחי להפרעות קשב
  

הפרשה שהסעירה את המדינה בשנת 2003 הביאה להליכים פליליים ואזרחיים נגד החברה ומנהליה. מיולי עד

נובמבר 2003 שיווקה רמדיה פורמולה שבדיעבד התברר שגרמה לתינוקות מחלות עצבים בלתי הפיכות, שיתוקים ופגיעה בתפקוד הלב. בעקבות כך מתו שלושה ילדים (ילדה נוספת נפטרה שבע שנים לאחר מכן), ועשרות סובלים מתוצאות הרשלנות עד היום.

רק ב-2008 הוגש כתב אישום בפרשה נגד בכירי רמדיה ובכירי משרד הבריאות, והוא כלל עבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות, לצד עבירות נוספות כהטעיית צרכנים ושיבוש מהלכי משפט (עובדי משרד הבריאות לא הורשעו בסופו של דבר). שלושת הנאשמים מרמדיה הם פרדריק בלק (מנהל איכות וטכנולוג המזון בחברה), המנכ"ל גדעון לנדסברגר, ומשה מילר (מנכ"ל ובעל מניות בחברת היינץ בישראל ודירקטור בחברות הבת שלה, בהן רמדיה).

לבני הזוג אולנובסקי נולדו מאז תאומות, אווה וניקול, כיום בנות שמונה וחצי. לקראת הכרעת הדין הוסיף האב אלי: "בוא נראה כמה אנו באמת מדינה מפותחת ודמוקרטית הדואגת לתושביה. לאחר עשור סוף סוף העניין עומד להסתיים. זו תקופה ארוכה מאוד. הרבה מים זרמו מאז. אנשים רבים התייאשו בדרך בניסיון לראות את הצדק נעשה, ואנחנו ממשיכים את חיינו. אין לי צפיות גדולות מגזר דין ואני לא חושב שהוא יספק את כל הנפגעים".

אולנובסקי. "הרבה אנשים התייאשו בדרך"(צילום: אבישג שאר-ישוב)

הוריו של אבישי זיסר ז"ל, שמת גם הוא אחרי שניזון מהתרכובת של רמדיה, לא הצליחו להתמודד יחדיו עם התוצאות. במהלך העשור האחרון הם התגרשו, והאם מיכל סיפרה ל-ynet: "המקרה הרחיק בינינו. משהו השתנה. לא חזרנו להיות משפחה וזוג כמו קודם".

זיסר חבקה מאז בן חדש, אחיה, שנולד שנה וחצי אחרי מותו של אבישי. "אחרי האובדן, עוד בשבעה, הרגשתי שאם אני רוצה לחיות אני חייבת להביא ילד נוסף לעולם", היא ממשיכה. "כהורים מאמינים נתנו לו שם שמדבר גם על האח שהיה, האח שנמצא אצל השם, ובשינוי ניקוד שמו אֶחְיֶה,

מתוך התקווה שנוכל לגדלו באופן נורמלי.

"בשנים הראשונות ברחתי והדחקתי כי לא יכולתי להתמודד. ידעתי שלא אוכל לגדל את ילדיי אם אשבר. לא יכולתי להביא את עצמי אפילו להיות נוכחת בהלוויה ולצרוב בזיכרוני את תמונת הגופה הקטנה המוטלת על הקבר. רק לפני ארבע שנים, כאשר נולד הנכד הבכור שלי מבתי הבוגרת הכול התפרץ החוצה ויצא. זה התחיל בכך שלא יכולתי להיקשר אליו או אפילו לגעת בו. רק כתוצאה מזה התחלתי לעבד את האובדן. התחלתי להרגיש, לבכות, לעלות לקבר, הייתי צריכה ממש לחפש את הקבר, הזוי שאם לא תדע היכן קבור בנה, אבל לא יכולתי לגעת באובדן קודם לכן".

לגבי הכרעת הדין אמרה: "אני רוצה שהצדק ייעשה כי אחרת כביכול לא קרה שום דבר. ילדים נפטרו, אחרים איבדו לתמיד את בריאותם, המשפחות סובלות, ואי אפשר פשוט להמשיך הלאה. זה מקרה איום ונורא שמצטרף למחדלים רבים של רשלנות בארצנו. אם לא יקרה כלום, לא נלמד את הלקח כולנו. זה לא עניין של לשבת בכלא אלא להבין שיש אשמים במקרה הזה. אני לא צמאה לדם או חדורת נקם. אני רוצה לסגור מעגל, בין אם גזר הדין ימצא חן בעיניי או לא. המשפט הזה מתנהל כבר עשר שנים והגיע זמנו להסתיים. אני מקווה שיחליטו שאנשי רמדיה אשמים ברשלנות ושיבוש הליכי משפט כמו גם דברים נוספים שנעשו לאחר שהתפוצצה הפרשה".