הורים לבני 3, אל תשלחו לא גמולים לגן עירייה
פוסט זועם של אמא בפייסבוק, שבנה פספס בשירותים והושאר בבגדיו המלוכלכים, מחדד את הפער הבלתי נסבל בין האפשרות לשלוח פעוטות לגן עירייה ובין העובדה שהתנאים בו אינם מתאימים להם כלל. אפרת מונשרי גורן חושבת שזה חייב להיפסק
השבוע הוזמנתי להשתתף בכנס השנתי של המועצה לשלום הילד. נטלתי חלק בפאנל שהתייחס לחינוך חינם לגילאי שלוש, יישום חוק ישן שאמנם שחסך להורים הרבה כסף אבל השאיר גננות מתוסכלות וילדים שלא תמיד מגיעים אליהם.
לחינוך חינם בגיל שלוש יש יתרונות, אבל בעיקר הרבה קצוות לא סגורים ובעיות בניהול גן ובו 35 ילדים, חלקם לא גמולים, לא מדברים היטב וכיאה לבני שלוש גם תינוקיים, רגישים וחייבים תמיכה.
מרוצים מחוק חינוך חינם?
על הבעיות לא תמיד שומעים, כיוון שילדים בגיל הזה לא תמיד משתפים או מדווחים על יומם בגן. הבעיה הראשית הייתה ונשארה גמילה מחיתולים, פספוסים והחלפת בגדים. בעיה זו מדגישה עד כמה בני שלוש, בעידן המודרני שבו יש חיתולים גם במידות ענקיות, מפספסים לפעמים - עניין שהורים לא אוהבים לדבר עליו.
שעתיים עם צואה במכנסיים
לא הפתיע אותי לגלות שהדברים שאותם אמרתי ושעליהם התרעתי בכנס ולא זכו לאהדה רבה, צצו ועלו כשקראתי מכתב של אמא אחת, עצובה וכועסת.
ילנה אלישי, סיפרה על בנה בן השלוש, הלומד בגן עירוני, שפספס בעשיית צרכיו. כשעתיים חיכה הילד בגן שיחליפו לו, עד שהאם הגיע לנקות אותו ולקחת אותו איתה הביתה.
אלישי, האמא הכועסת, החליטה לא לשתוק ובפוסט זועם שהופץ בפייסבוק גוללה את אירועי היום. "לא הצלחתי להירדם הלילה", כתבה. "התחושה של חוסר האונים וחוסר הצדק שנעשה לבני חונקת את גרוני ומכווצת את לבי. בני בן השלוש הולך לגן עירייה, והיום קרה מבחינתי אחד הדברים הנוראים שילד יכול לחוות בגן. ברחה לו הצואה במכנסיים, גננת וסייעת החליטו להשאיר אותו ככה עם כל הצואה עליו עד שיצליחו לקרוא לי.
"בימי חמישי אני לומדת והטלפון שלי לא זמין בשעות הללו. כשראיתי שהגננת חיפשה אותי הייתה כבר השעה 13:00. הגננת התקשרה אליי בשעה 12:00 ולא ראיתי את השיחה. ברגע שראיתי חזרתי אליה והיא אומרת לי כך: לבן שלך ברחה הצואה והתקשרנו אלייך שתבואי להחליף אבל לא ענית. הוא ביקש ללכת לשירותים ואחרי שחזר כנראה שהיה לו שוב וברח לו. והוא עדיין עם הקקי במכנסיו בזמן שיחתנו.
"שאלתי אותה מה נעשה בנדון, היא ענתה ששום דבר. שבגן שלהם אין אפשרות להחליף".
אלישי הגיעה לגן ומצאה את בנה יושב בארגז החול. "כאשר נכנסתי לגן הסייעת הכניסה חלק מהילדים מהחצר אל הגן, הגננת נמצאה עם קבוצה נוספת בפינה אחת של החצר והבן שלי ישב בארגז החול ופשוט העביר חול מיד ליד. הרמתי אותו ויצאנו החוצה. ברגע זה לא יכולתי לדבר לא עם הגננת ולא עם הסייעת.
הגננת פנתה אליי בשאלה 'מה קורה?'. עניתי לה שזאת לא דרך נכונה לרכוש אמונו של הילד בה. היא אמרה שתחזור אליי מאוחר יותר בנושא. אותי זה כבר לא עניין. איזו סיבה אנושית כבר יכולה להיות בלהשאיר ילד קטן במצב הזה??? איזה מסר זה מעביר לילד?"
עד כאן הסיפור מפיה של האם. תירוצים יש, ואפילו בשפע: הילד היה ממש מלוכלך, הגן עמוס ואין מקום לשטוף אותו. האמת היא שבעיקר שני הסברים מרכזיים מלווים את הנושא - הסייעות לא מעוניינות להחליף וצוות הגן, שמונה רק שני מבוגרים, גננת וסייעת, אינו יכול להתפנות להתמודד עם ילד אחד ולהשאיר את שאר הילדים ללא השגחה.
שוטפים את הילדים בצינור
בתחילת השנה כתבתי טור על חינוך חינם לגילאי שלוש, אחרי שקראתי דברים שכתבה גננת ובהם תיארה איך היא מיישמת את החוק. הגננת סיפרה שהיא אינה מצליחה להתמודד עם הילדים ולהרגיע 35 פעוטות בוכים, חלקם עדיין לא מדברים, עם מוצץ וחיתול. היא סיפרה שהיא לא מצליחה להבין מה הם רוצים במהומה ובעיקר לא מצליחה לענות על הצרכים הרגשיים שלהם.
גם כאן, הנושא הרציני היה גמילה. כיוון שאין מקום בגן להחליף לפעוטות חיתול, וכיום גיל הגמילה הולך ונדחה בגלל החיתולים הרב-פעמיים, היא נאלצת להתמודד עם עשרה ילדים לא גמולים. ללא משטח החתלה, היא שטפה את הילדים בצינור בחצר. מישהו רוצה שישטפו כך את הילד שלו? ומסתבר שזאת עוד האפשרות הטובה יותר מלהשאיר ילד קטן בבגדים מלוכלכים עד שהוריו יגיעו.
באיחור אלגנטי של 28 שנים מאז שעבר חוק חינוך חינם, החליטו ליישם אותו במלואו אבל בעיקר בגלל קוצר הזמן לא בדקו בצורה רצינית אם התנאים מתאימים, נכונים ואידאליים לגיל שלוש. למעשה, התקן בארץ למטפלים נשאר זהה: על כל 35 ילדים ישנה גננת אחת וסייעת. שעות הלימוד נשארו כשהיו עד השעה 14:00 בצהריים, וארוחה חמה או מקום לישון או לנוח עבור ילדים שרק חודש לפני כן ישנו עדיין שנת צהריים - אין.
אריאלה לוי מ"מטה סייעות חינוכי ארצי" הגיבה גם היא בפייסבוק על המקרה. "מאז חינוך חינם זה הפך לקטסטרופה", כתבה. "הורים רשמו את ילדיהם הצעירים כדי לזכות בחינוך חינם, ויוצא שבגן יש למעלה מעשרה ילדים לא גמולים. הסייעת והגננת, במקום להתמקד בלימוד, במשחק או בליטוף, מוצאות את עצמן מתעסקות בניקוי אחוריים של הילדים".
חוזר מנכ"ל אמנם מדגיש כי יש לדאוג לתנאים מתאימים ולהחליף להם את הבגדים, אבל לוי מדגישה כי "סייעת אינה כפופה לחוזר מנכ"ל. סייעות הן עובדות של הרשות, ולכן כפופות לחוקת העבודה".
ההורים מחפשים רק בייביסיטר?
לפער הזה, שבו חוזר מנכ"ל מדגיש כי יש לתמוך בילדים ועל הצוות חובה להחליף לילד שאינו גמול, לבין הנעשה בפועל, כשילדים מחכים להוריהם שיבואו להחליף ונשארים מובכים ליד חבריהם - אין פתרון.
לוי מספרת כי הן "פועלות כשנה וחצי יחד עם הגננות וארגון ההורים כדי לשנות את המצב מול כל הגורמים, אבל אני גם מייצגת מגזר של למעלה מעשרים אלף סייעות ואני מחויבת גם להן.
"אם הייתי מעוניינת להחליף טיטולים הייתי עובדת במעון ולא בגן ילדים, שהוא מוסד חינוכי לכל דבר ואמור להכין את הילדים לקראת גן החובה ובית הספר. כשמתעסקים רק בהחלפות צוות הגן הופך לבייביסיטר. האם בזה ההורים מעוניינים?"
ואולי במילה בייביסיטר, שאפילו אני השתמשתי בה בכנס לשלום הילד, טמונה כל הבעיה כולה. אף אחד מההורים אינו מעוניין בבייביסיטר אבל מערכת החינוך, עם הכיתות הגדולות ומיעוט כוח האדם שהופך שחוק ומתוסכל, גרמו להורים להתייחס אליהם כאל בייביסיטר ולא מעבר לכך.
אבי קמינסקי יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, הסביר בכנס כי "בישראל כמו בישראל, מיישמים את החוקים ומתקנים תוך כדי תנועה. אם היינו מתארגנים מספר שנים עד ליישום החוק, כנראה שהחוק היה מתמוסס ומוקפא שוב מחוסר תקציב.
"יישום חוק חינוך חינם היה צעד חשוב והקלה כלכלית על הורי ישראל, ועכשיו נשאר לתקן ולהתמודד עם הבעיות שצצות - ויפה שעה אחת קודם".
שורה תחתונה שלי, כמי שפוגשת הורים רבים בעיקר בשעות קושי: הורים, אל תשלחו ילדים לא גמולים לגן. הנטייה שלנו היא לסמוך על הצוות החינוכי או על יכולתו של הילד להתאפק, אבל היא נכונה רק כאשר מדובר בצוות גדול. כרגע, למרות ההפרש הגדול במחיר, השאירו את הילדים במסגרות תומכות שיעזרו בשלבי הגמילה השונים.
גם אם הילד גמול ורק מפספס דעו שאתם משאירים ליד הגורל את ההתייחסות אליו. חבל שזה כך, באמת חבל, אבל עד שלא יקבעו הוראות ברורות שחלות על כל הצוות ויבנו תנאים הכוללים מקומות להחלפת בגדים בצורה מכבדת, זה המצב וכדאי לא להתעלם ממנו.
הכותבת היא מנהלת פורום ייעוץ הורים, מנחת הורים ואמא לארבעה. לאתר של אפרת . לדף הפייסבוק שלה
לפנייה לכתב/ת 
