חשבון הנפש של יוסי אבוקסיס והפועל ת"א
במקום לתמוך בשחקניו, מאמן האדומים לשעבר חיפש תירוצים ואשמים, התנהל בזחיחות והפך לעוד "סמל" שקורס על הקווים של מועדון נעוריו. שרון דוידוביץ' סופר מ-1 עד 5 ומנסה למצוא נקודת אור במצבה העגום של הפועל ת"א
ציון 1 – יוסי אבוקסיס
יוסי אבוקסיס מאמן טוב. יום יבוא והוא יהיה אפילו טוב מאוד. אבל נכון לעכשיו, בראשית דרכו, הוא אדם שלא מסוגל לנהל משברים ולא יכול להתמודד עם כישלונות. זה היה עד כדי כך נראה לעין, עד שגם חיים רמון לא יכול היה להמתין ופיטר אותו.
סוף דרכו של אבוקסיס בהפועל ת"א:
- הפועל ת"א סיימה ב-1:1 מאכזב עם קריית שמונה
- רשמית: יוסי אבוקסיס פוטר מהפועל ת"א
- אבוקסיס טעה, אבל הוא לא האשם היחיד/ טור
- מכתש רמון / טור
הטעות העיקרית של אבוקסיס הייתה להתמקד בטעויות של אחרים, בתירוצים, במקום לנסות ולנסוך ביטחון בשחקניו. להאשים את השופטים, את מאמן הכושר, את אלילת המזל, אבל לא לנסות ולמצוא פתרונות. איזה ביטחון יקבל שחקן, בזמן שבמשך שבועות מתלונן המאמן שלו כי הסגל לא טוב מספיק?
אבוקסיס, שהיה מנהיג כשחקן, לא מצליח להיות כזה כמאמן. במקום דמות שגורמת לשחקנים להילחם עבורה, קיבלה הפועל ת"א מאמן שלא מסוגל להסתכל לשחקניו בגובה העיניים, ללא יכולת ללכד סביבו שחקנים ולהטריף אותם על הדשא, אלא רק מצליח להתסיס את כולם נגדו – בפנים ומחוץ למועדון.
מרתק להיכנס היום לראשו של יוסי אבוקסיס. האם הוא מנסה לחשוב היכן טעה? האם הוא עדיין בטוח בצדקת דרכו? או שאולי הוא בכלל נזכר בגילי לנדאו, שעזב גם הוא את הפועל ת"א לאחר ששחקן בכיר, סמל, ליכלך נגדו בתקשורת וחירחר ריב בחדר ההלבשה, ועכשיו הוא חווה בדיוק את אותה חוויה? יש גלגלים שנועדו להסתובב בחיים. עכשיו, פשוט הגיע תורו של אבוקסיס.
ציון 2 – ההנהלה וחיים רמון
חיים רמון אדם שכולו רצון טוב, באמת. רק שלאורך קריירה ארוכה ומרשימה של "רצון טוב", הגיעו בעיקר פרויקטים שנכשלו. נכון לעכשיו, נראה שהפועל ת"א היא בסך הכל עוד פרויקט שכזה. אבל חס וחלילה אם תשמעו מילה רעה מהאוהדים. את אלי טביב כבר "היו תולים בכיכר העיר" בשלב כזה של תוצאות, אבל רמון הוא "אחד משלהם", אז אפשר לוותר.
אפשר לומר הרבה דברים רעים על טביב, בעיקר על ההתנהלות השערורייתית שלו בפן האישי מול האוהדים, אבל הוא היה איש עסקים. בזמן שעלו טענות כי טביב מנסה להרוויח על גב הפועל ת"א, רמון בינתיים מפסיד את הגב עצמו. 16 שחקנים, בחירה שגויה בעליל של זרים וחמישהאנשי צוות מקצועי מתחלפים, ללא יכולת להשליט סדר בין המחנות בקבוצה (שירזי-אבוקסיס, אלימלך-אבוקסיס). תהיו בטוחים שעם אלי טביב כיו"ר, ערן זהבי לא היה מגיע למכבי ת"א.
קבוצת כדורגל זה עסק. ענייני לב ואהבה זה טוב לרופאים וליוסי סיאס. רמון צריך להתחיל לנהל את הקבוצה מהראש ולא מהבטן. להישמע פחות לגחמות הקהל המשתנות, ולהתוות דרך אמיתית וחדשה של התמודדות עם המציאות, ללא ההתבכיינות והתחושה כי "כולם נגד הפועל".
ציון 3 – לא טוב היות הסמל על הקווים
אז איך זה קורה בדיוק? איך יכול להיות שהסמלים אבי נימני, משה סיני, אורי מלמיליאן, ראובן עטר וכעת גם יוסי אבוקסיס – נכשלו בקבוצות בהן עלו לגדולה? כולם, בלי יוצא מן הכלל, עזבו בבושת פנים לאחר כישלון צורם. הכיצד? כנראה שמשהו עקום בחשיבה של "סמל" שמגיע לקבוצת נעוריו ומתחיל לאמן. המחשבה הזו שהכל יילך לו בקלילות. מין זחיחות אופיינית שהנה, תכף הכל יהיה בסדר כמו שהצלחתי לתקן לבד הכל על המגרש, שהקהל יסלח לי. כי הרי "כמה סמלים כבר יש להם?".
הציפייה האדירה הזו לרומנטיקה קוסמית, צריכה לפוג מהעולם. זה שייך לעולם האגדות, מקסימום לעולם של ברצלונה. כל היתרונות של סמל על המגרש, הופכות למגרעות על הקווים. מאמן צריך להסתכל על השחקנים שלו בגובה העיניים, גם אם השם שלו חרוט בספרי ההיסטוריה של המועדון. זה בדיוק מה שאבוקסיס לא עשה.
ציון 4 – המאמן הבא?
לא מעט שמות נרשמו כמועמדים לתפקיד המאמן הבא של האדומים. יותר מכולם הייתי רוצה לראות את ניצן שירזי חוזר לקווים. להראות שעם הסגל שאת רובו בנה במו ידיו, אולי בכל זאת ניתן לעשות משהו. שעבור אחד כמוהו, שמסתכל לאנשים סביבו בגובה העיניים, השחקנים כן יילחמו. אבל זה כמובן תלוי בבריאותו. אם לא הוא, בין בליל השמות שניים מרתקים יותר מכולם.
הראשון הוא ראובן עטר, שיצטרך מתישהו לצאת מהבונקר אליו נכנס. אכן, האיש המתולתל עבר טראומה
פרטית בקדנציה הקצרה במכבי חיפה, במיוחד נוכח ההצלחה שלה כעת, אבל ניתן להאמין כי הוא למד מטעויות ולא יחזור עליהן. שבמקום לנסות ולפרק ולהתקין הכל מחדש בדרכו שלו, הוא ינסה להשתלב במקום להיכנס ראש בקיר.
ויש את אפשרות השנייה – גילי לנדאו. הסמל הקודם של הפועל ת"א שנאלץ לנטוש בגלל יוסי אבוקסיס. לא בטוח שזו האופציה המקצועית הכי נכונה, וכמו שהרחבנו על עניין הסמל – גם לא בטוח הכי מושכלת – אבל היא כן הכי מרתקת. הכי הוליווד, עם הסיפור על האיש שחוזר לתקן את מה שיריבו הכי גדול הרס. חסר לנו קצת סיפורים מעניינים השנה בליגה, לא?
ציון 5 – אלמוג כהן
ובכל זאת, הפועל ת"א יכולה למצוא לעצמה נקודת אור בודדת ב-1:1 מול עירוני ק"ש: אלמוג כהן. אולי זו הצגה, אולי הכל שואו, אבל בשבועיים שלו במועדון התגלה לנו מנהיג חדש. כשכולם ירדו שפופים במחצית לחדר ההלבשה, הוא היחיד שסימן לקהל בידיים לעודד והסיט את תשומת הלב משריקות הבוז. הוא היחיד שדחף את חבריו 90 דקות, והיחיד שהזכיר להם להתרכז במשחק ולא בוויכוחים עם השופט.
בזמן שכל מיני כוכבנים בקבוצה מלכלכים בעילום שם על המאמן, ואחרים לא ממש מתאמצים, כהן יכול להיות העוגן שיסחוב את המועדון הזה קדימה. דווקא השחקן הכי פחות "אשם" במצב, נלחם אתמול יותר מכל אחד אחר. שחקן בוגר, בין שלל ילדים שמתבכיינים על המאמן, בזמן שהם מביישים את הקבוצה על הדשא.
לפנייה לכתב/ת 
