"ואז פוצצנו את המנוע"

מירוץ הפאריז דאקאר היה שונה השנה מבעבר, בעיקר בשבילנו. החול היה אותו החול, הנופים מרהיבים כבעבר, התחרות מרתקת כמו תמיד. אבל השנה היתה לנו גם סיבה אמיתית להחזיק אצבעות. ניר ברקת, המתחרה הישראלי, נתן לנו, נהגי ועיתונאי ישראל, הזדמנות לשמוח. מקום עשירי כמעט קבוע בדירוג הכללי, וסיום משכנע במקומות 10-15 כמעט מדי יום הם הישג מרשים. ביום האחד-עשר למירוץ כל זה בא אל סיומו, כשברקת נאלץ לפרוש בשל תקלה טכנית באמצע המדבר, למרות נסיונות להתגבר עליה במשך כיומיים.
שלושה ימים אחרי, כשהוא חוזר למקומו הטבעי (אולי) יותר בתור מנכ"ל ב.ר.מ, חברת היי-טק מצליחה מירושלים, פנינו לשמוע איך (היה), מתי (יהיה שוב) ולמה (זה נגמר):

- ניר שלום, אולי השאלה המעניינת ביותר היא למה בעצם לעזוב את המשרד לטובת שלושה שבועות במדבר?

"אני ואחי אוהבים מאוד את השטח ואוהבים לטייל. פאריז דאקאר הוא אתגר אדיר בתחום הזה, כשהבעיה הגדולה היא בעיית הזמן, שאותה פתרו החברים מהעבודה שכיסו על הפער. חוץ מזה, קיבלנו אישור מהאשה לצאת".

- איך באמת התייחסו בבית ובסביבה לרעיון? אשתך לא חששה מהסכנות?

"המשפחה והחברים הקרובים היו מאוד מעורבים ותומכים. אשתי לא רק שלא חששה מהסכנות, אלא אפילו ראתה במירוץ הגשמה".

- ומה על תמיכה מסביב, ממסדית או פרטית?

"אני לא מצפה ולא חושב שצריכה להיות תמיכה ממסדית בנושא. לעומת זאת, מפתיע אותי מעט שהיבואן אינו מביע עניין בהשתתפות הקבוצות".

- איך מתכוננים למירוץ בסדר גודל כזה?

"הבנו מההתחלה שאנחנו זקוקים לרכב רציני, קשוח וחזק במיוחד. אנשי ראלי-ארט לשעבר ואנשי מיצובישי צרפת הכינו את הרכב (מיצובישי פאג'רו). לפני שנתיים היה רכב פרטי ישראלי ששופר בחו"ל, אך השנה נאלצנו לרכוש את הרכב בחו"ל ולטפל בו שם. למדינת ישראל לא ניתן להביא רכב מסוג שכזה על מנת להתאמן, מה שמקשה מאוד על ההכנות. אנחנו הצלחנו להביא את הרכב לארץ רק באמצעות "קומבינות" כדי להתאמן במשך שבועיים קצרים. התנאים הישראליים מאוד מתאימים לאימונים, אך כאמור נאלצנו להתאמן לרוב בחו"ל בתנאים שאינם מייצגים את התנאים האמיתיים במירוץ.
לא ביצענו הכנות פיסיות מיוחדות מעבר לכושר הטבעי. הכנות נוספות היו בשנתיים האחרונות בהשתתפות במירוצי ראלי בארץ ובמירוץ בפורטוגל".

- מה השיפורים שעבר הרכב?

"גיר שישה הילוכים, מערכת ניפוח אוטומטית לצמיגים ומגביל סל"ד מתאים. מעבר לזה יצאו איתנו למירוץ מכונאים צמודים".

- מה בעצם קרה במירוץ בדיוק?

"התחלנו את המירוץ בצורה רגועה. נהגנו בקצב שלנו בלי להתפתות. היה לנו פנצ'ר אחד בלבד במהלך כל המירוץ ושמרנו טוב על הרכב, כך שלמכונאים לא נותר מה לעשות בערב. הרגשנו שאנחנו משתפרים מקטע לקטע, אבל למעשה לא ציפינו להיות ממוקמים גבוה כל-כך בדירוג.
ביום האחרון שלנו במירוץ, נתקענו כ-30 ק"מ לפני נקודת הביקורת השנייה. מנוע האבולושן רגיש מאוד לסל"ד גבוה, ובאחת הפעמים שנתקענו בשטח פשוט ביצענו טעות חובבנית ותוך כדי נסיעה קדימה ואחורה פוצצנו את המנוע. ניסינו להיגרר על-ידי אחת המשאיות לנקודת הביקורת, אולם בהמשך הדרך התפוצץ הגיר במשאית, ונאלצנו להישאר לישון במקום, מאחר שהערב ירד, ועל-פי החוקים אסור לחלץ בלילה נגד כיוון התנועה. בינתיים הודענו על כך בטלפון הלווייני לכולם.
למחרת, ביום החופשי בשעה 14:00, הגיע צוות המכונאים אלינו, ואחרי כ-10 שעות גרירה ושעה בחול הגענו למחנה בערך בשעה 02:00. התקלה היתה חמורה מכדי לתקן ולכן נאלצנו לפרוש".

- במהלך השהייה שלך במירוץ, פירסמה חברת בקווב, הנמצאת חלקית בבעלות ב.ר.מ, אזהרת-רווח. לא מפריע לך ולמשקיעים שאתה מבלה במדבר כשבעסק יש בעיות?

"לא, אין קשר בין הדברים. אני לא יודע מה בדיוק דווח, אבל אני לא מערבב בין הנושאים".

- מה, לדעתך, צריך כדי לנצח במירוץ?

"צריך הרבה כסף, רכב טוב וסיוע מקצועי. לדעתי זה מתחלק לרכב סיוע טוב (40%), מיומנות (30%-40%) ומזל (20%)".

- מי לדעתך ינצח במירוץ?

"ככל הנראה מיצובישי או באגי".

- איך התרשמת מהאחווה בין המתחרים?

"אדיר".

- ולשאלת השאלות: בשנה הבאה שוב?

"ברור, רק יותר טוב".