"המדרגות 2": מציאות הוליוודית מותחת
עשור אחרי שהורשע ברצח אשתו, נפתח מחדש משפטו של מייקל פיטרסון בעקבות גילויים חדשים. שני פרקי ההמשך של הדוקו "המדרגות", עוקבים אחרי הפרשה כמו דרמת מתח הוליוודית
אם צפיתם כבר בסדרה התיעודית "המדרגות", ששודרה בארץ לפני כעשר שנים ב"יס דוקו", אתם לא זקוקים לשום תמריץ כדי לצפות בשני פרקי ההמשך של הסדרה, שישודרו הערב (ה', 21:30, יס דוקו). אבל גם אם לא צפיתם בשמונת הפרקים שתיעדו את משפט הרצח של העיתונאי האמריקני מייקל פיטרסון, שנחשד ברצח אשתו, לא ידרש מכם שום מאמץ כדי להישאב לפרקים החדשים, "המדרגות 2: הצ'אנס האחרון".
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
מראה שחורה 2: חודרת לנימי הנפש
המשחק המרכזי בערוץ 1: ככה לא בונים משדר
"בית הקלפים": קווין ספייסי בנימה אישית
הכל התחיל בשנת 2000, כשעורכי הדין של פיטרסון, שמצא את אשתו בתחתית גרם המדרגות של ביתם עם מפרקת מרוסקת ומייד אחר כך מצא את עצמו מואשם ברציחתה, הבינו שהם חייבים למצוא דרך למנוע מהמשפט להימשך לנצח. הפתרו שהם מצאו - להזמין את הבמאי הצרפתי, ז'אן קסאוויה דה לסטראד, שבארון הפרסים שלו כבר נח אוסקר על סרט דוקומטרי אחר, "רצח בבוקר יום ראשון", לסקר את המשפט. פיטרסון היה אדם מוכר, עיתונאי בעל טור שגם ניסה לרוץ לראשות העיר דורהאם בה הוא התגורר, והוא ובני המשפחה שלו שיתפו פעולה עם המצלמה. דה לסטראד ליווה את מהלך המשפט ויצר ממנו שמונה פרקים מרתקים שהסתיימו במציאתו של פיטרסון אשם ושליחתו למאסר עולם.
שמונה שנים עברו, ונדמה היה שפיטרסון כבר ישאר בכלא לנצח, עד שלפתע צץ קצה של חוט מכיוון בלתי צפוי, והעניק לו ולעורכי הדין שלו תקווה לגאולה: אסיר אמריקני שהואשם ברצח זכה למשפט חוזר וזוכה מאשמה, לאחר שריצה 17 שנות מאסר, בעקבות חשיפה שמנתח נתזי הדם בחקירה העלים בדיקות ושינה אותן כך שיתאימו לתיאוריות של התביעה. אותו מנתח העיד גם במשפט של פיטרסון, ועל סמך העדות שלו קבעו המושבעים שפיטרסון אכן אשם ברצח. בניגוד למשפט הראשון, בו השתכרו עורכי הדין של פיטרסון כמיליון דולר, הפעם הם התנדבו לייצג אותו חינם, בשאיפה להעניק לסיפור הזה סוף אחר. גם דה לסטראד חש בסיכוי לקלוז'ר והגיע לתעד את הדיונים, וככה נולדו שני הפרקים הנוספים.
אומרים שהמציאות עולה על כל דימיון, אבל לפעמים יוצרי סרטים דוקומנטרים משתמשים בדימיון כדי לתווך לנו את המציאות. אחרי כמה דקות צפייה בסדרה ובשני פרקי ההמשך גם אתם תבינו מה הופך אותה למהפנטת ומושכת כל כך - היא נראית ונשמעת בדיוק כמו דרמת מתח הוליוודית עם עלילה משפטית. הגיבור מעורר ההזדהות שמשכנע אותנו בחפותו, הגילויים החדשים נותני התקווה, נאומי התביעה וההגנה, ילדיו של פיטרסון שמתנדנדים בין נאמנות לאביהם והחשש שהוא בעצם מפלצת בעור אדם.
דה לסטראד ידע שהסיפור שלו, מדהים ככל שיהיה, חייב לדבר בשפה שאנחנו כבר דוברים כדי להפוך את הצפייה לאפקטיבית יותר. אז הוא השתמש בשפת הנרטיב ההוליוודי כדי לספר סיפור אמיתי, זוויות הצילום, המוזיקה, העריכה, בחירת החומרים, וזה עובד. התחושה היא שמדובר בפיצ'ר, שבהחלט עומד בפני עצמו, והידיעה שאנחנו צופים באנשים עצמם ולא בדמויות המגלמות אותם, ובאירועים ב'זמן אמת' כפי שהתרחשו, מעצימה את החוויה פי כמה.
זה סיפור על השאיפה של הטבע האנושי להוציא את הצדק לאור, הבְּעתה מהרעיון שהצדק לא יראה ומההשלכות שלו - אדם חף מפשע ישלח לכלא. פיטרסון הוא לא הקורבן הגנרי של מערכת המשפט. הוא גבר עשיר, לבן, רהוט ובעל קשרים, ובכל זאת המושבעים בחרו לשלוח אותו לכלא. הסיבה, לטענתו של לה סטראד, שגם שכנעה אותו ליצור הסדרה מלכתחילה, היא הזהות המינית של פיטרסון, שמתבררת בפרקים הראשונים.
פיטרסון הוא ביסקסואל וקיים יחסים עם גברים במקביל למערכת הנישואים שלו. לה סטראד הניח שהגילוי הזה יצית את פתיל הדעות הקדומות של הגורמים
המעורבים במשפט – השוטרים, התביעה והמושבעים - והחליט שהוא רוצה לתעד את התהליך הזה עד סופו.
בלי לזרוע יותר מידי ספויילרים למי שלא מעורה בפרטי הפרשה, האנד הוא לא לגמרי הפי. לא כל הסתירות שעלו במשפט מיושבות, וחפותו של פיטרסון – אם אכן הוא חף מפשע – עדיין לא הוכחה. אבל ההצצה לקלות האורוולית הבלתי נסבלת בה עלול אדם להישלח לכלא לשארית חייו, וסטירת הלחי לאמונה העיוורת כמעט שלנו במערכת המשפט היא טוטאלית, מזעזעת ומעוררת, וזה לכשלעצמו מצדיק את הצפייה.